מציאות ודמיון בכתיבה

ז'אנר ספרי ההרפתקאות הקלסיים האהוב עליי כמעט ונעלם מהעולם, אולי מפני שנדמה כי כבר לא נותרו מקומות בתוליים לגלותם. גיבורי הספרות בני זמננו יוצאים למסעות בעולמות הפנטזיה והמדע הבדיוני. 

הספר האחרון שכתבתי, "יומנה של לוכדת כרישים", הוא ספר מסע והרפתקאות המתרחש במקום המוכר לי היטב, אחורי הקלעים של המצפה התת-ימי באילת. פעם, לפני הרבה שנים, בשנות העשרים שלי, עבדתי למשך קיץ שלם בצוות הצוללים שבמצפה. בקיץ ההוא גיליתי את המגוון העצום של העולם התת -ימי על יחסי הגומלין הסבוכים שלו. למדתי על העדפותיו הקולינריות של כל דג (עטלף ים, למשל, אוהב לפצח חלזונות רכים, התמנון מחבב שרימפס, וכולם אוהבים סרטנים קטנטנים בשם ארטמיה, הלוא הם "הפיצוחים" של הים...). הייתי מנקה בשקידה את האקווריומים וצוללת לאסוף מזון לתושבי המצפה. ערב אחד, כשחזנו מצלילה, שמענו רעש אדיר מכיוון המצפה, כאילו נפתח ברז אדיר מעל הבריכות. כשהגענו בריצה למקום, עמדנו נדהמים: החלון הגדול של בריכת הכרישים נשבר. המים ואיתם הכרישים זרמו החוצה דרך הפתח ונקוו בבריכה קטנה ורדודה מתחת לחלון. אסור היה לאבד רגע. כרישים הם חיות עתיקות, הזימים שלהם אינם אקטיביים והם חייבים להיות בתנועה כדי שיעברו מים בזימים. כריש העומד במקום הוא כריש מת. אבל הבריכה הייתה רדודה מדי לשחייה והכרישים נאבקו לנשום. לא נותרה לנו ברירה, תפסנו את הכרישים בזנב והשלכנו אותם לבריכת צבי הים הקרובה. למחרת שחררנו את הכרישים לים, בריכת צבי הים הייתה קטנה מדי בעבורם.

את הסיפור הזה ועוד רבים אחרים סיפרתי שוב ושוב לילדיי, והם היוו את הבסיס ל"יומנה של לוכדת כרישים", אבל כשהתחלתי לכתוב אותם, הרגשתי שחסר לי משהו. ההיגיון הסיפורי שונה מזה של המציאות ושל הזיכרון. כדי לשמור על הדרמה ועל קצב בסיפור, צריך לארגן מחדש את הזיכרון ולפעמים גם לשנות אותו, כדי להוסיף דרמה ומתח. וגם אז, עדיין היה חסר לי חוט מקשר, התפתחות שתאגד את הסיפורים ליצירה אחת. לא ידעתי מה יהיה אותו חוט מקשר. כבר בתחילת תהליך עיבוד החוויות לספר, בציור ובמילים, החלטתי שגיבורת הסיפור שלי תגיע לבדה למצפה, כראוי לסיפור התבגרות, ושהיא תצא למסע של חיפוש אחר משהו שאבד לה. בסקיצות הראשונות לספר עלתה דמות חדשה שהפתיעה אותי, דמות האב, אביה של הגיבורה, שנעלם מחייה בגיל צעיר והתברר לי שאותו היא יוצאת לחפש.

סבא שלי, כתריאל יפה, היה קברניט הסירה "ארי ים" שבה יצאו כ"ג יורדי הסירה לפוצץ את בתי הזיקוק בטריפולי. אימא שלי הייתה בת ארבע כאשר נעלם אביה בים, וסיפור היעלמותו ביחד עם הצפייה שיחזור ליוו את ילדותה. סיפורו של סבי כתריאל היה אם כן נקודת המוצא השנייה שלי לספר, נקודת המוצא הרגשית. גל, גיבורת הסיפור, בורחת מהבית ומוצאת עבודה במצפה התת-ימי באילת. מטרתה היא למצוא קצה חוט לחידת היעלמותו של אביה, שעבד במצפה בעבר. החיפוש של גל אחר אביה והתגליות שהוא מזמן, הם עמוד השדרה סביבו נטוו סיפורי המצפה. אביה של גל שונה מאוד מכתריאל סבי, אבל הדרך של הגיבורה בספר להתמודד עם היעלמו בעזרת סיפורים שהיא מספרת לאחותה הצעירה, מוכרת לי מבתו - אימא שלי. אולי זאת אחת הסיבות שלכך שאימא שלי - תמר ברגמן - הפכה להיות סופרת ילדים.

מקור ההשראה השלישי לעבודה על הספר הוא דודה של אמי, הסופר, הצייר והמאייר נחום גוטמן. בילדותי אהבתי לצייר איתו, וספרו "לובנגולו מלך זולו" היה אחת הסיבות לכך שבחרתי ללמוד איור בבצלאל. היכולת של נחום לשלב כתיבה ואיור ביצירה אחת ריתקה אותי.

ב"יומנה של לוכדת כרישים" ניסיתי לשחזר את יחסי הגומלין המורכבים שגוטמן מייצר בין שתי הדיסציפלינות. ביומן מצויר, גם הטקסט וגם האיור הם ביטוי לדמותו של הגיבור. הם יכולים להשלים זה את זה וגם לספר סיפורים שונים, סותרים לעתים. דוגמה לכך היא האיור המתאר כיצד גל מרגישה בקשר לנמרוד, חבר שחצן בצוות הצוללים. האיור והטקסט המצויר מגלים את גישתה הקומית של גל לסיטואציה ולנמרוד, בעוד התיאור של היציאה לאיסוף הדגים בסיפור נשאר ניטרלי וענייני. במקומות אחרים יכולתי לשלב באיור ידע מדעי או מידע שאינו נוגע ישירות לסיפור, בצורה שלא מפריעה לרצף הקריאה אבל מעשירה אותו, כמו למשל האיור של שפת הסימנים מתחת למים.

עברו עשרים שנה מאז עבדתי במצפה התת-ימי באילת ועד שהספר יצא לאור. הייתי צריכה את הריחוק שהזמן מביא איתו כדי להתנתק מהסיפורים ולהוסיף להם צד בדיוני בלי להרגיש שאני מקלקלת אותם. רק בדיעבד, כשסיימתי את הכתיבה, יכולתי לראות את המסע הפתלתל שעברתי, מאוסף סיפורי ההרפתקאות הגולמיים ועד לספר.

           

*במפגש המיועד לילדים בגילי 12-8 מספרת המאיירת והסופרת על תהליך היצירה של הספר, כיצד דמיון ומציאות נרקחים לסיפור חדש. בעזרת תמונות ישנות וחדשות מהמצפה וציורים מהספר, קמות לתחייה הרפתקאות העבר ודרכן מתגלה העולם התת-ימי המרתק, ובעזרת לוח מחיק וציור היא מדגימה את יחסי הגומלין המורכבים בין טקסט ואיור. הספר זכה בפרס דף דף לשנת 2014, בעיטור לשבח של שם בן יצחק מטעם מוזאון ישראל 2014, ובעיטור הפנקס לספר הפרוזה הטוב לשנת 2014. לאתר של אורית ברגמן.

***ספטמבר 2014.