סימנים חוצי זמן ומקום

בספרי "העלה והעין" שראה אור בימים אלה, ביקשתי לכנס ולערוך את ציורי האקוורל אותם אני מציירת במשך השנים, שלא על פי סדר כרונולוגי/לינארי של שנת יצירה - אלא ליצור צירופים. ההעמדה של ציור מול ציור אפשרה לי חיפוש אחר תחביר או חיבורים אותם גיליתי בעבודת העריכה של ספר האקוורלים. העבודה על הספר זימנה לי את האפשרות להתבונן מחדש בציורים ישנים, שהעבודה עליהם הסתיימה זה מכבר. גיליתי כי ישנם צורות ודימויים השבים, צפים ועולים בציוריי לאורך השנים, כמו סימנים עצמאיים, חוצי זמן ומקום, שלפני המחשבה.

בציור בצבעי מים, כל רכיבי הדימוי והפעולה הם דיפוזיים: משיכות המכחול, המגע על הנייר, הקווים, הכתמים, הצבעים. הציור במים קרוב אליי: הפעולה, המתרחשת לרוב בבית, במרחב האינטימי, מאפשרת מיידיות וקירבה לחלל, לרגש ולצבע. המצאות ומִקריות מאפיינות את תהליך העבודה, צורות אורגניות נוצרות או מתמוססות אל הנייר, איזומורפיות לתהליך הרגשי המלווה את היצירה.

את ציוריי אני חושפת לעתים במפגשי אמן, במסגרת "סל תרבות ארצי", עם תלמידים בגילאי בית-ספר יסודי. עבורי, חשיפת הציורים ופרשנותם על ידי הילדים היא חלק בלתי נפרד מהיצירה. בדומה לאופן שבו נוצרו העבודות, גם הילדים מגיבים בקלות, מתייחסים לצבעים, לדימויים, לנושאים ולצורות, מגלים בהם משמעויות שנסתרו ממני ומעלים אסוציאציות מילוליות מעולמם: "העין זה לראות והעלה זה לדמיין", "העין והעלה זה לא נשמע משהו שדומה אבל הצורה שלהם דומה", "לא רואים שיש קשר אבל יש קשר, או בצורות, או בצבע, במה שמצויר", "הילדה נראית עצובה, מאוכזבת", "רואים שזה מחלומות, ממחשבות, מרגשות".

      
מימין: "זה נסיך ומאחוריו דרקון, זה התת מודע שלו... הוא בקונפליקט... הוא הולך ליד נהר...".

משמאל: "אני רואה בריכת רגשות, עם מפל באמצע, מימין לו זה רכבת הרים, אני רואה איש יושב על שפת בריכה, מימין לו יש חלון..." .

*האמנית רותי בן יעקב נפגשת עם תלמידי ב' - ו'. עוד על אודות האמנית ומפגשיה עם תלמידים.

**מתוך המדור: "פגישה לאין קץ".

***יולי 2014.