שירת רחל ורוח הזמן

אביה של רחל המשוררת, אייסר-לייב בלובשטיין, נחטף, בשנת 1841 בקירוב, כאשר היה בן שמונה, על ידי חייליו של הצאר ניקולאי. כמו עשרות אלפי ילדים חטופים אחרים, הוא נשלח לחינוך מחדש בבתים של משפחות נוצריות אורתודוקסיות, עד לגיוסו בגיל 18, ל-25 שנות שירות.
אביו של אייסר-לייב, סבה של רחל המשוררת, חזר לביתו, גילה שבנו היחיד נחטף, קיבל שבץ ומת. אמו, שלא יכלה לשאת זאת, התאבדה.
אך אביה של רחל היה ילד עקשן והוא סירב לקבל עליו את חוקי הנצרות. המשפחה הנוצרית המאמינה ראתה בזה אות משמיים; על הילד להישאר יהודי, כפי הנראה זה רצון האל.
לימים התחתן אייסר-לייב עם אישה, יהודייה כמובן ודתייה, ונולדו לו ארבעה ילדים. אשתו נפטרה בגיל צעיר והוא התחתן בשנית עם סופיה, שילדה עוד שמונה ילדים. בתם האחת-עשרה היא רחל, משוררת החלוצים.

כך מתחיל המופע "לך ועליך – משירי רחל", המוגש על ידי אנסמבל דרור לשירה עברית, הרכב מוזיקלי שהוקם לפני קצת יותר משלוש שנים ומתמקד בשירת משוררים.
נפגשתי עם איתן דרור, האיש שמאחורי האנסמבל, ועם נעם הרטמן, חבר בהרכב והמפיק המוזיקלי שלו, לשיחה על אודות רחל, שירה ורוח הזמן.

הדימוי השכיח של המשוררת רחל הוא של דמות טרגית, ואילו רחל שאנחנו פוגשים במופע שלכם היא בחורה עליזה, מצחיקה, עקשנית, רחוקה מאוד מאותו דימוי...
איתן: נכון, אנשים מכירים אותה בעיקר כאישה חולה ועצובה, אבל אני חושב שזו טעות להשליך מהחודשים האחרונים שלה על כל חייה. אני לא חושב שהיא ראתה עצמה כדמות טרגית, וודאי לא הייתה אוהבת את הדימוי הזה. רחל היא נערה שבגיל 19 עוזבת את הבית ועוברת לארץ זרה, מתיישבת במושבה נידחת, רחובות, וכעבור זמן מתנחלת בכנרת יחד עם חבורת תמהוניים. בכנרת היא עורכת עיתון - שאמנם לא נותר ממנו אף עותק, אבל אנחנו יודעים שהיו בו מערכונים וביניהם גם מערכונים שהיא כתבה. היא מרקידה את כל החבורה, היא יוצאת לשחייה לילית בכנרת אחרי יום עבודה, היא בחורה חריפה ואהובה מאוד.
נעם: חנה מייזל, למשל, שגם היא מחלוצי העלייה השנייה, כתבה על המפגש הראשון שלה עם רחל, ש"המראה החיצוני של הנערה לא העיד כי תוכל להיות עובדת בחקלאות, אבל היא הייתה כה חביבה, כה עליזה ושובבה בדיבורה, וכה רצינית בבחירת דרכה בחייה בארץ...". זה תיאור שרחוק מהדימוי הטרגי של רחל החולה והבודדה...

למה בחרתם דווקא ברחל, ומה לדעתכם הופך את שירי רחל לרלבנטיים גם בימינו?
איתן: היו הרבה לבטים, במי לבחור ואיך לבנות את המופע. מצד אחד מפתה לגשת אל מופע מהכיוון ההפוך, המולחן. למשל, לקחת מלחין כמו סשה ארגוב ולבחור מתוך ההיצע הענק של יצירותיו שירים של כמה משוררים, אבל מאידך יש לי תחושה שזאת בגידה. במת המשוררים קטנה וצריך לתת מקום קודם כול למשוררים עצמם, לכל אחד ואחת מהם, לשירתם ולסיפור חייהם ויצירתם. אבל הלבטים נמשכים כי בינתיים מסתובבים לי בראש הרבה שירים ומשוררים, כמו נתן אלתרמן, אברהם חלפי, זלדה ואחרים. יש הרבה משוררים שאנחנו רוצים לשיר את שירתם ולספר עליהם. התחושה שלנו היא שיש קהל שצמא למופעים מהסוג הזה, לאיכויות השירה.
לגבי הרלבנטיות, אני מודה שקשה לי עם המושג הזה, כאילו רלבנטיות היא איזה ערך עליון, מתקיימת במנותק מהאנשים, מרחפת בחלל כמו איזו תביעה חברתית מודרנית. אני חושב ששירה רלבנטית למי שהיא מדברת אליו. שירה גדולה, ושירת רחל היא שירה גדולה, רלבנטית כמו שוואן-גוך רלבנטי וכמו שמיתוסים רלבנטיים, ובטח כשמדובר בשירה אינטימית, לירית, שפונה ליחיד. זה לא יכול שלא להיות רלבנטי, תמיד.
נעם: נדמה לי שהשאלה שצריכה להישאל היא איך אפשר להנגיש את שירי רחל, שאלה שאפשר לשאול על כל שירה, קלסית ומודרנית. את שירת רחל הלחינו לאורך השנים מלחינים נהדרים שמעניקים לשירתה פרשנויות שונות, והמוזיקה, הלחנים, מקלים על המאזינים. עוד חיבור חשוב נובע מכך שיש פה גם סיפור, הסיפור של רחל כאישה ומשוררת שממנו אפשר להבין איך ועל מה נכתבו השירים.

השירים של רחל מאוד אינטימיים וקצת מוזר לחשוב עליהם במונחים של "שירה בציבור". ובכלל, יש בתקופה האחרונה תחושה של ריבוי מופעים של שירה בציבור, מה מייחד אתכם?
איתן: זה נכון שהקהל לא פעם שר איתנו את השירים, ואנחנו גם מזמינים אותו לשיר איתנו והמילים מוקרנות על מסך, אבל לא מדובר במופע של שירה בציבור. למופע יש נרטיב והיגיון מוזיקלי וספרותי. יש פה מחשבה וכוונה לספר את סיפורה של רחל וליצור שילוב מדויק בין השירים והתוכן. אנחנו מתעכבים על המילים, על בתים. למשל:

יהי כל עברי חלום נראה אי פעם
אך במדבר חיי הוא נחל לא אכזב
אכרע אליו דומם בלי מרד ובלי זעם
לרוות בו צימאוני בלהט השרב.

אני מקריא את הבית הזה, הבית האחרון בשיר "יש ונדמה", ומספר שהשיר נכתב כשרחל הייתה ספונה בחדרה הקטן בתל אביב, היא כמעט ואינה יכולה לעשות דבר בגלל מחלתה. בחדר הזה נכתבו רוב שירי הכאב, ובכל זאת רחל, אפילו שחייה הם מדבר עכשיו, עדיין יכולה להיזכר בעבר ולרוות בו את צימאונה.

מה גורם ליוצר ומוזיקאי להקים אנסמבל לשירה עברית?
איתן: אחרי שקראתי הלוך ושוב את יומנה של לאה גולדברג, חשתי חובה לספר את הסיפור הזה הלאה והחלטתי להקים הרכב קטן. עם הזמן הצטרפו עוד מוזיקאים, נגנים וזמרות. בניתי את המופע "משירי ארץ אהבתי - 100 שנה להולדת לאה גולדברג", ובהמשך את המופע – "לך ועליך - משירי רחל", ומופעים נוספים של שירי משוררים. כולנו, כל החברים באנסמבל, מגיעים עם המון אהבה לעניין, וההרכב וההופעות גדלים כמו מעצמם.
נעם: מה שמנחה אותי זו בעיקר אהבה גדולה לשירה עברית. רוב השירים שאנחנו מבצעים הם קלסיקה במיטבה, שירים שהולחנו על ידי יוני רכטר, מתי כספי, שמוליק קראוס, מוני אמרליו, מיקי גבריאלוב... זו מוזיקה קלסית, זו לא מוזיקה שמוגדרת בזמן. השירים האלה נשמעים נפלא גם היום, ומטבע הדברים, העיבודים וההגשה שלהם עדכניים יותר.

*המופע "לך ועליך - משירי רחל" מיועד לתלמידי ז' - י"ב. שירה והנחיה: איתן דרור; גיטרה ושירה: אלעד דוד; גיטרה בס, כלי הקשה ושירה: נעם הרטמן; שירה וגיטרה: סנדרה צ'רנס.

**להאזנה לשיר "גן נעול" בביצוע אנסמבל דרור לשירה עברית.

***יולי 2014