שייקספיר בפרינג'

התרגשנו במיוחד לקראת הפעם הראשונה שבה הזמנו תלמידי תיכון ל"המלט" שלנו, בתאטרון תמונע בתל אביב. אומרים על בני נוער שהם קהל קשה במיוחד, אבל כשהם מתמסרים, הם מתמסרים עד הסוף. אנחנו מאמינים מאוד בהצגה שיצרנו, שכבר זכתה לביקורות משבחות ולתגובות נרגשות, ובכל זאת... באותו ערב היה מתח באוויר; האם נצליח לתקשר את הסיפור שלנו? האם ניגע בלב התלמידים? שחקנים בדרך כלל מאוד רגישים במהלך ההצגה לתגובות הקהל, לפעמים אפשר אפילו להבחין בסוגים שונים של שקט, ובמיוחד בהצגה כזאת, שבה הקהל והשחקנים קרובים כל-כך, ממש נושמים ביחד.

ההצגה התחילה. השומרים על החומות מחכים בציפייה דרוכה להופעת רוח אביו של המלט, ואנחנו, השחקנים, בציפייה דרוכה, מחליפים מבטים בינינו, מאחורי הקלעים ובין הכניסות לבמה. לאט לאט החלו להישמע צחוקים מהקהל שלנו. "המלט" הוא מחזה שיש בו הרבה הומור ושמחנו שהתלמידים החלו להרגיש איתו נוח. להפתעתנו, גילינו שהם צוחקים במקומות אחרים מאשר הקהל המבוגר. נראה שמרדנות הנעורים של המלט והשנינות העוקצנית שלו הדליקו אותם. למשל, כשהמלט משתעשע על חשבונו של פולוניוס ועונה לשאלה "מה אתה קורא?" בתשובה: "מילים", או כשהוא נתפס אחרי שהרג את פולוניוס, ומתגרה בסכנה ועונה לשאלת המלך "איפה פולוניוס?" בתשובה - "בארוחת ערב. לא איפה שהוא אוכל, אלא איפה שאוכלים אותו". הרגשנו גם שסיפור האהבה ההפכפך בין המלט לאופליה, שבו המלט עובר בן-רגע מ-"באמת אהבתי אותך פעם" ל-"לא אהבתי אותך", מדבר אליהם במיוחד, ושחילופי דברים כמו - "לא היית צריכה להאמין לי" ותגובתה של אופליה: "אז רומיתי שבעתיים" - זוכים לתגובה ממקום אישי. הרגשנו שהם איתנו לאורך הסיפור, עוברים איתנו יחד את המסע הזה. ובסוף ההצגה, קריאות "בראבו" ליוו את מחיאות הכפיים שלהם.

אחרי ההצגה נשארנו לשיחה. אני אוהב את השיחות של אחרי ההצגה, שיחות שמספקות את הסקרנות ההדדית; סקרנותם של היוצרים, שזוהי עבורם הזדמנות לשמוע איפה נוצר החיבור עם הקהל, וסקרנותם של התלמידים לגבי תהליך היצירה והשיקולים שהניעו את הבחירות השונות. חלק מהתלמידים דיברו על ההזדהות שלהם עם המלט וחלק דווקא כעסו עליו, על כך שאינו פועל. מהשיחה היה ברור שהתלמידים היו לגמרי בעניין, שהם עקבו אחר הסיפור כולו. אני חושב שזה קשור לבחירה שלנו להציג את המחזה בתרגומו הקולח והעכשווי של דורי פרנס, שגם ליווה את תהליך החזרות. הרבה תשומת לב הוקדשה בתהליך העבודה לרבדים השונים החבויים בטקסט הפיוטי והנפלא הזה. מה שעמד לנגד עינינו היה איך להפיח חיים בכל היופי הזה, ולהעביר את החוכמה הזאת, בת מאות השנים, בצורה טבעית ומתקשרת. היו תלמידים שציינו במיוחד את חוויית האנסמבל, שפועל בתיאום מתוזמר. שבעה שחקנים המגלמים 21 דמויות, ובכל זאת, אמרו לנו התלמידים, "הבנו הכול". ההבנה הזו קשורה בעיניי לבחירה משמעותית נוספת שנעשתה בתהליך היצירה הזה והיא האינטימיות של ההצגה. נועם פלג, הבמאי, בחר להדגיש את הפן האישי והמשפחתי שבמחזה; סיפור אישי של נער מתבגר שאביו מת והוא מרגיש מבודד מול סביבה המצטיירת כבוגדת ומושחתת. נדבך נוסף וחשוב הוא הבחירה להעלות את ההצגה במסגרת תאטרון פרינג', באולם קטן ואינטימי, בבמת "זירה" שבה הקהל יושב מסביב, קרוב מאוד להתרחשות, מתפקד כמעט כשחקן בהצגה. השחקנים יוצרים קשר ישיר עם הקהל, המלט משתף את הקהל בתחושותיו ולבטיו. האינטימיות והשימוש במינימום אמצעים בימתיים, מעצימים את המיקוד בטקסט המיוחד ובקשר של השחקן עם הקהל.

ההפקה נולדה מתוך חלום משותף של הבמאי נועם פלג ושלי, להעלות את יצירת המופת של שייקספיר ולהגיד באמצעותה משהו אישי משלנו. הרצון להעלות את "המלט" – המחזה הידוע ביותר בכל הזמנים, שהוצג אינספור פעמים ברחבי העולם ב-400 שנים האחרונות – יכול להיות משתק; האם יש לנו מה לחדש? האם נוכל להעלות יצירה אדירה כזאת בצורה ראויה? שאלות רבות נוסח "להיות או לא להיות" ו"מה נעלה יותר" הציפו אותנו. אך מעל לכול, הרגשנו שבוער בנו כיוצרים הדחף לעסוק בחומר הזה. העיסוק של המחזה במוות משך אותנו, כמעט כמו שהמלט עצמו נמשך לעסוק בו בצורה אובססיבית. איך ממשיכים את החיים לאחר מוות של אדם קרוב? ואיך עומדים מול הסופיות הכל כך מאיימת של חיינו שלנו? כאמנים צעירים, הזדהינו מאוד עם דמותו של המלט כאדם צעיר, שמנסה לגבש את זהותו ביחס לעולם ובוחן את האידיאלים שלו מול השחיתות המוסרית שהוא מגלה סביבו. החיבור האישי שלנו עם המחזה דחף אותנו לחפש את הדרך לבטא את מה שמדבר אלינו ולגלות דרך כך את הפרשנות שייחודית רק לנו – ליצור את ה"המלט" האישי שלנו.

האם "המלט" עדיין אקטואלי? התאטרון, כפי שהמלט אומר, הוא ראי לחברה. יצירת המופת הזאת רבת רבדים כל-כך, שלא סתם היא ממשיכה להדהד עד היום, וכל דור מוצא בה את השתקפותו שלו. בין שאלות של חברה, פוליטיקה ומוסר, שייקספיר נוגע בחוויה אנושית עמוקה, שהיא אוניברסלית ונוגעת בכולנו. האם "המלט" מדבר אלינו כאן ועכשיו? נדמה לי שתגובות התלמידים הן התחלה של תשובה.

לצפייה בטריילר של ההצגה
ההצגה מיועדת לתלמידי י' - י"ב. "המלט" מאת: ויליאם שייקספיר; תרגום: דורי פרנס; עיבוד ובימוי: נועם פלג; הפקה: דורי אנגל; תפאורה: אבישי איל; תלבושות: לוסיאנה פילמר; מוזיקה: אודי ברנר; עיצוב תאורה: זיו וולושין ומתן פרמינגר; קרב במה: תומר בן יוחנן; ניהול הצגה: קרן יובל; שחקנים: דורי אנגל, יואב בר-לב, איציק גולן, אלחי לויט, הילה מצקר-הלוי, עירית נתן-בנדק, ינון ספיר.

*יוני 2014.