כשתזרח מחר השמש - רשמים מ"אופרה ואגדות ילדים"

היכל התרבות עפולה, יום שלישי, 9:00 בבוקר. הכול מוכן.
על הבמה, הנגנים מתחממים, בודקים בפעם האחרונה את עמוד התווים. הזמרים מאחורי הקלעים, מול הראי, מתקנים את האיפור. התאורן עובר על הרשימות, מכוון את אחרון הפנסים. ומחוץ לאולם, הנה הגיע בית הספר הראשון. תלמידי כיתות ה' מנצרת, לבושים בתלבושת אחידה וסגולה, עומדים צפופים ונרגשים במבואה, מחכים לפתיחת הדלתות.

"מה שלומכם הבוקר?", אני שואלת. הילדים מצחקקים וילד אחד אמיץ עונה לי, "בסדר.. כיף". ח'דר שאמא, מנחה יישובים של החברה הערבית, מצטרף אליי והשיחה מתחילה לזרום. "מה אתם הולכים לראות היום?" "אופרה", הם עונים במקהלה ומספרים ש"פגשנו את הזמרים בבית הספר", "הם שרים מאוד יפה", "גם המוזיקה יפה". הילד האמיץ מוסיף שגם הוא מנגן, בכינור.

האולם מתמלא, ילדים מנצרת, יבנאל, כפר תבור, הגלבוע, הגליל התחתון ואור עקיבא מתיישבים באולם, שורה אחר שורה. הציפייה מתעצמת, הילדים מביטים בבמה, בתפאורה המוארת באור כחלחל וכמו מרמזת על מה שעתיד להתרחש בעוד רגע. לבמה עולים המברכים - אסתי דינור, מנהלת סל תרבות ארצי, וח'דר, שמברך את הילדים בערבית. מחיאות כפיים נשמעות, שריקות וקריאות, והנה... האור כבה, עוד רגע מתחילים.

איתן שמייסר, המנצח והמעבד המוזיקלי של האופרה, עולה לבמה לקול מחיאות הכפיים של המורים והילדים. עם שרביט הניצוח הוא מנצח על הקהל, שמקבל עליו מיד את כללי המשחק ומשתף פעולה בטבעיות. הילדים צוחקים בהנאה, מוזיקת הפתיחה של "סינדרלה" מאת רוסיני כבר ממלאת את החלל. אחד אחרי השני עולים הזמרים לבמה ויוצרים קולאז' חי וצבעוני של הדמויות מארבעת סיפורי האגדות – "אליסה בארץ הפלאות", "הנזל וגרטל", "חליל הקסם" ו-"סינדרלה". הקהל רוחש. שתי ילדות שיושבות לידי לוחשות אחת לשנייה את שמות הדמויות: הנה סינדרלה, הנה אליסה, הנה טמינו, נסיך מעולם אחר...

המוזיקה, הקולות הנפלאים של הזמרות והזמרים, התלבושות המרהיבות והבמה המשתנה דרך התאורה, כל אלה לוקחים אותנו אל עולמות רחוקים, אל סיפורי האגדות שלעולם אינן מתיישנות. כולנו, מורים ותלמידים, יושבים מרותקים. כמה ילדים שובבים מנסים לגנוב את תשומת הלב של חבריהם לכיתה, אך האחרונים, קשורים בחוטים של קסם אל הבמה, הודפים את הסחות הדעת; צוחקים עם האם החורגת והאחיות הרעות, מתפעלים מפפגנו וממלכת הלילה, נבהלים ביחד עם הנזל וגרטל מהמכשפה האיומה, ואפילו מצטרפים לשיר הסיום: "כשתזרח מחר השמש / והלילה יעבור / יעלה מתוך ליל אמש / שיר של אהבה ודרור.

סוף האופרה. הילדים מוחאים כפיים בהתלהבות. השתחוויה שמחה וצוהלת והקהל נרגש.

בהפסקה בין האופרה הראשונה לשנייה, אני פוגשת שלוש בנות מהגליל התחתון, אחת מהן מחזיקה את התכנייה ושרה ברוב רושם את האריה מתוך "חליל הקסם" - אל נא תפחד ואל תחשוש / בחור בן חיל, כוח ראש!... חברותיה מוחאות לה כפיים.

סוף היום. האופרה השלישית והאחרונה לאותו היום הסתיימה והילדים גולשים באטיות אל מחוץ לאולם. כמה מהם מתעכבים על יד הבמה, מתקשים להיפרד, מנסים לקלוט עוד ועוד פרטים ממה שראו. שתי בנות ניגשות אליי ושואלות בידענות "זאת הייתה ענת (צ'רני) ששיחקה את סינדרלה, נכון?" אני מאשרת והן מרוצות מאוד, "ידענו!"  ילד חמוד חוקר את הבמה, "תגידי", הוא מבקש לברר, "העוגות אמיתיות?".

*רנית ברטלר היא מנחה ומלווה את תחום המוזיקה בסל תרבות ארצי.

**מרס 2014.