לזכר מורי, שנחרט ברוחי

למורי החביב והאציל עוזי לויא, שהיה ממוצא עירקי ולימד אותנו בבית הספר התיכון בכפר יאסיף ע"ש יני יני (שהיה ראש העיר), למורנו זה הייתה השפעה גדולה עלינו בלמדו אותנו את השפה האנגלית ובהיותו המחנך שלנו במשך ארבע שנים. אני זוכר כשבאחד השיעורים שהוקדשו למחזה "יוליוס קיסר" לשקספיר, הוא הפך את הספר על השולחן ואמר: "אמנות האופרה היא מעשה גדול לאיטלקים, ומאיטליה היא התפשטה בכל ארצות אירופה". מורי, שאהב וביקש שנקרא לו עבד אלעזיז, הלהיב את דמיוני בהיותי בן 16 בספרו על "זמר האופרה הנודע והמפורסם אנריקו קרוזו בעל קול הטנור, שכאשר היה שר אופרה באולם סגור, זכוכית החלון הייתה נסדקת מחמת קולו".

כעבור כמה שנים, לאחר שכבר סיימתי את ביה"ס התיכון בכפר יאסיף ולמדתי באוניברסיטה בירושלים, בהיותי בשוק הפשפשים בחיפה, נפגשתי במקרה בכמה מתקליטי קרוזו באחת החנויות. בעל החנות רצה להיפטר מאוסף התקליטים האלה בכל מחיר, ואני קניתי את כולם. בהגיעי הביתה ניקיתי בשרוול כותונתי את התקליטים מאבק שהצטבר במשך שנים, וישר שמתי את אחד מהתקליטים על הפטיפון. והנה, קולו של אותו קרוזו בוקע בשירת "קליסטה אאידה" (אאידה הקדושה), ובשומעי את קולו של קרוזו שחדר עמוק ללבי, בכיתי משתי סיבות: אחת – לזכר מורי עוזי לויא שנחרט ברוחי, והשנייה – קולו של קרוזו שנשמע בתקליט משנת 1906 שחדר בנפשי. מאז עברו חמישים שנה, ובמהלכן נצבר אצלי אוסף של תקליטים של מוזיקה קלסית ובהם יותר מ-50 אלף תקליטים, ויותר מ-15 אלף אופרות. גם קול המוזיקה מקול ישראל מנגן בביתנו שעות רבות ביממה.

כל זה בזכות משפט שזרק לנו המורה העירקי האציל והחביב עוזי לויא שאהב שנקרא לו עבד אל עזיז, ושהודות לעמלו ונאמנותו להוראה, נתמנה למנהל בית ספרנו בכפר יאסיף. בזכותו נכנסתי לעולם האופרה וגם תרגמתי שלוש אופרות – "אאידה", "לה בוהם" ו-"פאוסט". לזכרו אני כותב שורות אלה כאות תודה למעשהו החינוכי העצום. לזכרו אני מקדיש את כל תרגומיי. זיכרונו לברכה.

*מתוך המדור "פגישה לאין קץ".

**המשורר והמתרגם סעוד אלאסדי נפגש עם תלמידי ז - י"ב במסגרת סל תרבות ארצי.

***מרס 2014.