למה חשובה ההכנה למפגש?

האם לדמיין זה טוב או רע? האם אמנות היא בריחה מהמציאות או התמודדות חיובית איתה? האם כל האנשים שאני מכירה הופכים להיות בסופו של דבר דמויות בספרים שלי? האם אני מעדיפה לכתוב ספרות ריאליסטית או ספרות פנטזיה, ומה הסיבות להעדפות האלה? האם מקורות ההשראה שלי הם רק מהעבר הרחוק, כלומר מהילדות, או גם מההווה ומחוויות חדשות שאני חווה?

אלה הן מקצת השאלות ששואלים אותי תלמידים במפגשים, שאלות עמוקות וסקרניות שנובעות מהכנה טובה שעשו איתם המורים, שדאגו להלהיב אותם ולעורר בהם סקרנות וציפייה. [כמה שונות מהן השאלות שעולות במפגשים שלא נעשתה לקראתם הכנה: סליחה, איך אמרת שקוראים לך? יש לנו אחר כך שיעור ספורט? את מכירה את דמי לובאטו ואת סלינה גומז? את סלבריטי? כתבת איזה ספר, נכון?...]. בכל מפגש, אגב, ולא משנה באיזה גיל, עולה גם השאלה כמה כסף מרוויח סופר והאם אפשר להתעשר מכתיבת ספרים. אני מתייחסת לשאלה הזו ברצינות רבה מפני שאני חושבת שהשאלה האמיתית שטמונה כאן היא האם אדם יכול להגשים את החלום היצירתי שלו וגם להתפרנס מזה בכבוד (התשובה, דרך אגב, היא - כן).

לאחר עשרות רבות של מפגשים שהעברתי לתלמידים בשנים האחרונות, למדתי כלל בסיסי: איכות המפגש תלויה בראש ובראשונה באיכות ההכנה! בלי קשר לקסם האישי שלי ולתוכן של ספריי, המפגש הקצר נובט זמן רב לפני שאני מגיעה, כשהילדים מבינים שלא באתי לדאוג לבריאות שיניהם (באחד המפגשים שהגעתי אליהם, שאלו אותי הילדים אם אני השיננית), וגם שלא נשלחתי במזיד על ידי משרד החינוך על מנת לשעמם אותם, אלא שאני מישהי שפוטנציאלית יכולה להיות מעניינת ואפילו... מדליקה.

כולנו יודעים, לצערנו הרב, שיש הבדלים רבים בין בתי הספר בארץ, אבל מפגש עם אמן לא אמור להיות קשור לנתונים סוציו-אקונומיים כאלה ואחרים, מפני שהשאלות שעולות בו אמורות לעניין ילדים, בני נוער וגם מבוגרים, בכל הרמות ובכל המקומות. פגשתי תלמידים ממגמות מקצועיות-טכנולוגיות שהשיחה איתם המריאה לגבהים, ופגשתי תלמידים ממגמות ומבתי ספר שנחשבים יוקרתיים אך ההתעניינות שלהם בספרות הייתה מוגבלת.

מקומו של המורה בהצלחת המפגש הוא חסר תחליף מפני שהמורה הוא הקטליזטור של הרגש שנוצר. אי אפשר לצפות מהאמן שירגש ילדים במקום שבו המורה עצמו אדיש ביחסו למפגש, ולכן אני רוצה לפנות ישירות אליכם, המורים: תזמינו אמנים שמעניינים אתכם באופן אישי ושאתם בעצמכם הייתם רוצים לפגוש. ההתרגשות שלכם לקראת המפגש מידבקת ומעוררת בתלמידים השראה.

פעמים רבות שואלים אותי איך להכין את התלמידים לקראת המפגש. מכיוון שהמפגש קצר מאוד וחלק מרכזי בו צריך להיות מוקדש לאינטראקציה, רצוי שיהיה לתלמיד קצת ידע מוקדם על האמן האורח ועל יצירתו. ההכנה למפגש לא חייבת להיות מסובכת וגם לא ממושכת. במציאות של ימינו, הידע זמין וקל להשגה – בוויקיפדיה, באתרים ספציפיים, וגם – בספרייה. כולנו אוהבים לראות דברים במו עינינו ולכן יש חשיבות רבה בעיניי להנכחה פיזית של היצירות של האמן המתארח. במקרה שלי מדובר בספרים. בגלל שאני פולנייה ירקתי דם עד שהצלחתי להוציא מהפה שלי משפטים כמו, "אתם צריכים לדאוג שהספרים שלי יימצאו בספריית בית הספר ועליכם להציג אותם במקום בולט לפני המפגש". זה לא עניין של אגו אלא של התכוונות; אם הילדים יראו את הספרים שלי במקום מכובד הם יכבדו אותי, ואם יכבדו אותי, יכבדו גם את דבריי. חשוב להקדיש זמן ולקרוא בכיתות מראש כמה עמודים מהספר או לפחות את גב העטיפה כדי שיבינו, לפחות באופן כללי, במה מדובר.

בעבורי, מפגש מוצלח לא עוסק בהעברה של חומר אלא ביצירה של קסם. במפגש מוצלח הילדים נסחפים לעולם של השראה, ובשאיפה - יוצאים עם רעב מוגבר לאמנות. אני אוהבת כשבסיומו של מפגש, התלמידים מסתערים לעבר מדפי הספרייה מפני שנזכרו שספרים יכולים להיות מדליקים ומרגשים. וגם אם המפגש לא נגע בכל הילדים במידה שווה, זו עדיין יכולה להיות הצלחה. מה שקשה הוא ליצור קסם יש מאין ובן-רגע ולכן תמיכתם של המורים חשובה מאוד. כל התרגשות מתחילה בציפייה, ומפגש שיוצרים לקראתו ציפייה הופך להיות פורה ועמוק וחווייתי, כזה שיש לו סיכוי די גדול להפוך לחוויה בלתי נשכחת.

*מרס 2014.
**הסופרת הגר ינאי נפגשת עם תלמידי ד - י"ב. עוד על אודות הסופרת ומפגשיה עם תלמידים: הספר הטוב בעולם / מתוך "פגישה לאין קץ". "העיניים נפערות כמו שדה פרחים". "הילדה שלי לא קוראת שום דבר שלא מתחיל ב'יומנו של...'".