לקראת ההצגה: "סוף טוב"

תקציר המחזה:
טליה רוט, שחקנית תאטרון ידועה, מגיעה למחלקה לאשפוז יום כדי להתחיל בטיפול כימותרפי מציל ומאריך חיים. במחלקה פוגשת טליה את "הקבועות": חיה'לה – אישה מבוגרת המתמודדת עם המחלה, מיקי -  אישה מלאת חיים ואופטימיות "באמצע החיים" ואמונה – דתיה, אם ברוכת ילדים המתמודדת עם המחלה דרך הפריזמה של אמונתה השלמה באלוהים.
ה"קבועות" משקפות לטליה את המקום אליו היא תגיע תוך זמן קצר, עם תחילת הטיפול. מכיוון שבמהלך ההצגה מתברר לטליה שהמחלה נמצאת בשלבים מתקדמים בגופה, ושהטיפול אולי יאריך את חייה מצד אחד אך יגרום לה לסבל רב ולאיכות חיים ירודה, היא מתחילה לשאול שאלות. היא מקבלת אינפורמציה על תופעות לוואי ועל סיכויי החלמה, ואט אט מתגבשת בה ההבנה שכל זה לא בשבילה. בשלב ראשון מעדיפה טליה לבחור באופן אקטיבי ומודע. בשלב שני היא מעדיפה לבחור שלא לקבל טיפול. החלטתה לדחות את הטיפול מערערת לחלוטין את האיזון העדין במחלקה, וחושפת דילמות מוסריות עמוקות של הצוות המטפל מחד ושל המטופלות מאידך. המחזה, המוגדר כ"פנטזיה מוזיקלית", בוחן את הנושא המורכב והקשה בהומור ובצורה מפתיעה. השירים בהצגה יוצרים עולם פנטסטי ולא מציאותי בו יכולים גידולים לשיר, עמודי אינפוזיה להפוך למיקרופונים וצוות כירורגי לפצוח בריקוד המבויים כ"נאמבר" מתוך מחזמר בברודווי.
בסופו של דבר, בחירתה של טליה היא בחירה בהווה: היא מעדיפה לחיות עכשיו, לנסוע עכשיו, לחגוג את החיים כל עוד היא יכולה ולנצל עד תומו את הזמן שנותר לה במקום להקפיא את היומיום של חייה ולשקוע בתוגת הטיפולים שאמנם יאריכו את חייה אך במחיר של סבל וייאוש.

"כל אדם בעולמנו מחזיק באזרחות כפולה, אחת לממלכת הבריאות והשנייה לממלכת החולי. למרות שכולנו מעדיפים להשתמש רק בדרכון של הבריאים, במוקדם או במאוחר יאלץ כל אחד מאיתנו, לפחות לתקופת מה, להזדהות כאזרח של ממלכת החולים…" סוזן זונטאג, מתוך הספר "המחלה כמטפורה", מאנגלית: יהודה לנדא, עם עובד, 1980.

נקודות לדיון לקראת הצפייה:
1, ההצגה מוגדרת כ"פנטזיה מוזיקלית". פנטזיה בספרות מתאפיינת בראש ובראשונה בעלילה המתרחשת כולה או מקצתה בעולם בדיוני. לעתים קרובות נעשה שימוש בקסמים וביצורים בדיוניים.
במוסיקה, פנטזיה היא יצירה מוזיקלית ששורשיה נעוצים באמנות האלתור. מסיבה זו, רק לעתים נדירות עוקבת הפנטזיה אחרי כללי הכתיבה המקובלים של איזו שהיא צורה מוזיקלית מחמירה.
כאשר אנו נתקלים במילה "פנטזיה" אנחנו מבינים שמדובר באירוע לא מציאותי. המחזה משלב בין הריאליסטי לדמיוני. כדאי לבקש מהתלמידים לשים לב למעברים בין מציאות לדמיון – מה משרת השילוב הזה? מדוע נבחר הסגנון הזה להצגה?
2. השירים בהצגה מוגשים כ"נאמברים" המבוימים בסגנון שירים מתוך מחזות זמר. חקירה של מחזות זמר כסגנון בימתי תעלה מידע מעניין שיכול לשפוך אור על הבחירה שנעשתה בהצגה שלפנינו. למרות שמוסיקה הייתה חלק בלתי נפרד מהתאטרון מאז ומעולם, מחוזות זמר זכו לעדנה בשנות ה-20 של המאה שעברה, עם הצורך 'לברוח' ממוראות מלחה"ע ה-1. האסקפיזם הוא מונח שחשוב להתעכב עליו בהקשר של מחזה מוזיקלי בכלל וההצגה שלפנינו בפרט.
3. "מקום" בתאטרון: כיצד אפשר ליצור אצל הצופים הגדרה מיידית של מקום ההתרחשות למרות שימוש בתפאורה מינימליסטית?
4. מעצב תפאורה יכול לבחור בייצוג חלל ריאליסטי או מטאפורי. בבמה ריאליסטית אנו רואים העתק מדויק של המציאות. חלל ריאליסטי מכתיב גם משחק ריאליסטי הפועל לפי חוקי המציאות כפי שאנו מכירים ומזהים אותה. עיצוב מטפורי, לעומת זאת, אינו כפוף לחוקי המציאות ומאפשר משחק מסוגנן והתרחשות בימתית שאינה כפופה לחוקי המציאות. בהצגה "סוף טוב" משולבים שני הסגנונות.
מתי בהצגה החלל מתפקד כחלל ריאליסטי ומתי כמטפורי ופנטסטי, ומה משרת שילוב הסגנונות?
5. "מיזנסצנה": המונח "מיזנסצנה" בתאטרון מתייחס לכל מערך התנועה על הבמה: כניסות, יציאות, מיקום הדמויות על הבמה ושינויי  המקום שלהן. המיזנסצנה מאפשרת לבמאי לשקף את תפקידי הדמויות באופן לא טקסטואלי ויוצרת את יחסי הכוחות על הבמה בצורה ויזואלית. כדאי לשים לב לבחירות שנעשו בבימוי לגבי מיקום הדמויות על הבמה והשינויים המתרחשים במיקומים אלה – כיצד הם משרתים את העלילה ואת התפתחותה?
6.חוק יסוד: "כבוד האדם וחירותו" הוא אחד מחוקי היסוד המרכזיים שנחקקו במדינת ישראל, והוא עוסק בין השאר בזכות האדם על גופו. "חוק זכויות החולה" מחייב את הרופא ליידע את החולה בכל הקשור למצבו, לפרט בפניו אפשרויות לטיפול, ולכבד כל בחירה שיעשה החולה. חוק זה לא הוחל על חולים סופניים, שחלקם מעוניינים לקבל טיפול בכל מחיר וחלקם מעדיפים לחיות חיי איכות כל עוד הם יכולים ולא לקבל טיפול מאריך חיים היכול לפגוע קשות באיכות חייהם. עד שנת 2007, אז עבר "חוק החולה הנוטה למות", לא יכלו חולים לבחור שלא לקבל טיפול מאריך חיים. קיומו של חוק זה מעניק לחולים את הזכות המלאה על גופם אך מעמיד לעיתים את בני משפחותיהם ואת הצוות המטפל במצבים מורכבים מאד מבחינה רגשית ומוסרית. חשוב מאד לקיים דיון בנושא זה, העומד בליבה של ההצגה ולאפשר לתלמידים להתמודד עם השאלות שהוא מעלה.

נקודות לדיון לאחר הצפייה:
1.מה להומור, אירוניה וסרקזם ולהצגה העוסקת בנושא מחלת הסרטן? איך אנחנו, כצופים, מרגישים, כאשר אנחנו צוחקים על הדמויות ועל המצבים שבמציאות הם מצבים קשים מנשוא? כיצד משרת ההומור את ההתמודדות עם דילמות מוסריות קשות של חיים ומוות? מה מרוויחים מבחירה כזאת ומה מפסידים?
2. ההצגה מעוררת דילמות מוסריות שונות העוסקות בשאלות של זכות האדם על גופו, בשאלות של הארכת חיים בכל מחיר, ובדילמות העומדות בפני הצוות המטפל. מהן הדילמות האלה ואיזו "אמת" משקפת כל אחת מהדמויות בהצגה?
3. סודותיהן של הדמויות: לרוב הדמויות במחזה יש "סוד" המתגלה במהלך ההצגה. סוד זה יכול לשמש כמפתח להבנת הבחירה  אותה עושה הדמות. מהם הסודות הללו, וכיצד הם משפיעים על התנהלותה של הדמות במציאות אליה היא נקלעה?
4.כל אחת מהדמויות "הקבועות", המקבלות טיפול, בוחרת בדרך שונה להתמודד עם מצבה – דרך הנובעת ישירות מתוך נסיבות חייה. דרכים אלו הן למעשה אפשרויות הבחירה של טליה. מהן הדרכים הללו? מדוע טליה מחליטה לדחות אותן אחת אחת ומה המשמעות של בחירתה? מה עמדתך האישית לגבי כל אחת מהבחירות ולגבי בחירתה של טליה?