ילדים, עגורים, הגירה

ילדים
אחד הדברים הקשים שהתמודדתי איתם בעבודתי על "איגור ומסע העגורים", היה למצוא דרך שבה הסרט יפנה הן לילדים והן למבוגרים. בתקופת עבודתי על התסריט, במסגרת פסטיבל סרטי הילדים בתל אביב, עשינו הקראה של קטעים מתוך התסריט לכמה עשרות ילדים. להפתעתנו, הילדים לא אהבו את מה שהם שמעו וחלקם אפילו התרגזו. לא הייתה להם בעיה עם הסיפור, עם המהלכים או עם כל הדברים האחרים שמטרידים את היוצרים במהלך העבודה על התסריט. הרגיז אותם שהתייחסו לגיבור של הסרט, שהוא ילד בן 11, כאל ילד בן 11. אז הבנתי שילדים לא אוהבים שמתייחסים אליהם כאל ילדים.

חזרתי הביתה באותו יום, חשבתי הרבה על מה שקרה בהקראה, והבנתי שהילדים צודקים. גם אני כשהייתי בגילם, התעצבנתי כשהיו מתייחסים אליי כאל מישהו לא שלם, מישהו שהוא לא ממש בן אדם. כשהייתי בן 11, הרגשתי שהדברים שעוברים עליי, שמטרידים אותי וחשובים לי, לא פחות משמעותיים ממה שעובר על המבוגרים. באותו רגע החלטתי שהסרט הזה לא יזלזל לא בגיבורים שלו ולא בצופים שלו, רק מפני שהם צעירים ממני בשני עשורים. 

עגורים
אומרים שהדבר הכי קשה בקולנוע זה לעבוד עם ילדים ועם בעלי חיים. בסרט הזה יש את שניהם. ולא סתם בעלי חיים – עגורים. ציפור שלא ניתן לאלף, שלא ניתן להתקרב אליה יותר מדי כי היא מיד עפה לשמיים. בסרט, עגורים הם גיבורים חשובים, הם מעורבים בהרבה סצנות, בהרבה סיטואציות שצריך איכשהו לצלם. אמנם ישנם עגורים בעמק החולה, ושם יכולנו להתקרב אליהם בעזרת עגלת מסתור מיוחדת, אבל מראש ידענו שמה שנצלם שם לא יספיק לנו.

זה היה אתגר יוצא דופן, שכלל הרבה ניסיונות שונים ומשונים. יש סצנה שבה העגור נתקע על העץ והגיבור הראשי מטפס כדי לשחרר אותו. מלכתחילה היה לנו ברור שלא נוכל להניח עגור חי בתוך הענפים, ולכן הפתרון היה להשתמש בפוחלץ של עגור - לקשור חוטים שקופים לרגליו וכנפיו, ולנסות לייצר תחושה שהוא תקוע על העץ. אחרי הכנות אורוכת ומפרכות צולמה הסצנה, וזאת הייתה קטסטרופה. זה נראה זוועה, אי אפשר היה להשתמש בזה. הפתרון הגיע בעזרת שיתופי פעולה עם צלמי טבע ברחבי העולם, מהם לקחנו צילומים של עגורים במצבים שונים, ובעזרת אפקטים מיוחדים שנעשו על מחשב, יצרנו אשליה של מצבים שנראה שאנחנו צילמנו. למשל, במקרה של העגור על העץ – מה שנראה כעגור אחד הוא למעשה צילומים של מספר עגורים שונים, שחיברנו כדי לייצר תחושה שהוא אכן תקוע בין הענפים.

הגירה
הגיבור הראשי של הסרט הוא איגור, ילד בן 11, שעולה מרוסיה לישראל עם אימא שלו. איגור לא רוצה לעלות לישראל. ברוסיה יש לו חיים שלמים: חברים, בית ספר, ואבא צפר שמתעסק בעגורים.  הוריו של איגור גרושים, אבל אימא שלו קיבלה החלטה לעזוב, ולאיגור אין ברירה אלא להגר.

כשהייתי בן 10, בשנת 1990, ההורים שלי החליטו לעלות לישראל. הם לא התייעצו איתי, כי מי מתייעץ עם ילד בן 10 לגבי החלטות חורצות גורל שכאלה? ביום אחד הכול השתנה, כל מה שהכרתי – השפה, הרחובות, האוכל, מזג האוויר. החוויה הזאת הייתה כל כך חזקה, שמאז היא מעסיקה אותי בצורות שונות בסרטים שאני עושה. היה לי חשוב שהסרט הראשון שלי באורך מלא יהיה גם הוא קשור לזה, שיהיה לו קשר אישי אליי. איגור שונה ממני בהרבה דברים והסיפור שלו לא זהה למה שאני עברתי, אבל החוויה הזאת, של חיים שמתהפכים לחלוטין כשאתה ילד, זהה לשנינו. בגלל זה היה לי חשוב לעשות את הסרט הזה, ואני שמח שהוא מוקרן בישראל ובמדינות שנות בעולם, ושהרבה ילדים שמרגישים שונים ואחרים - לאו דווקא בגלל שהם עלו ממדינה אחרת אלא מכל מיני סיבות – יכולים לראות את הסרט הזה ולהזדהות עם איגור ועם המסע שלו.

לצפייה בטריילר 

עוד על "איגור ומסע העגורים"