לקראת מפגש עם ירון שני וסרטו "עג'מי"

עלילת הסרט "עג'מי" בנויה מחמישה פרקים ושוזרת באופן מורכב מספר סיפורים מקבילים, שמקום התרחשותם המרכזי הוא שכונת עג'מי שביפו. הגיבורים, ברובם צעירים מוסלמים ונוצרים בני השכונה, נקלעים למעגל חסר תקווה של פשעים אלימים, סחר בסמים ונקמת דם. עלילת הסרט מבוססת על אירועים שהתקיימו במציאות. כל שחקני הסרט הם חסרי ניסיון קודם במשחק. הסרט זכה ב-5 פרסי אופיר, ביניהם פרס העריכה, הבימוי והסרט הטוב ביותר, וכן היה מועמד לפרס האוסקר.

בימוי; ירון שני, סכנדר קובטי ; הפקה: מוש דנון, טליה קליינהנדלר;  מוזיקה: רביע בוכרי; צילום: בועז יהונתן יעקב ; שחקנים: פואד חבש, איברהים פריג', סכנדר קובטי, שאהיר כבהא, ערן נעים.

עלילתי: 120 דק'. מיועד לתלמידי י"א – י"ב.

על תהליך עשיית הסרט: ההחלטה האמנותית הראשונה והמובילה של שני הבמאים, ירון שני וסכנדר קובטי, הייתה לעבוד עם שחקנים לא-מקצועיים (non-actors) אותם גייסו בעיקר מתושבי השכונה. בתהליך ממושך איפשרו הבמאים לכל מי שרצה, להשתתף בתהליך. בשלב הראשון הצטרפו 300 תושבים, ונבנו 5 קבוצות על פי חתך גילאי: ילדים מגיל 8 – 13, בני נוער בגיל 14 - 17, בוגרים: 18- 25, 28 – 40, ו-40 – 70. העבודה הייתה באמצעות תרגילי שחרור ואלתור תוך הסתמכות על סיטואציות וחומרים אישיים שהביאו המשתתפים לתוך הפרשנות שלהם את הדמויות. העיקרון היה - להיות נאמנים כמה שיותר לתגובותיהם האותנטיות בחייהם.

במגזר היהודי - גויסו אנשי כוחות הביטחון לשעבר (הם השוטרים שבסרט), ולתפקיד של בני משפחתו של השוטר דנדו התקבל זוג שהם בעל ואישה בחייהם והם גילמו את התפקידים של אביו ואמו בסרט.

בשלב הבא החל תהליך הסינון, ומי שנותרו עברו יחד סדנאות גיבוש לפי המשפחות והקירבה שבסרט. בשום שלב השחקנים לא קיבלו תסריט כתוב, כך שלא היה ברור להם לאן העלילה מובילה, וגם כשנדרשו לשחק - ניתנה להם הסיטואציה הבסיסית בלבד והם נדרשו להוסיף ולאלתר. לכן, וכדי להשתמש בתגובה האותנטית ביותר, צילמו לעיתים רק טייק אחד מכל סצנה. בסך הכול היו 23 ימי צילום והצטברו 80 שעות חומרי גלם.

הסרט צולם באופן כרונולוגי, כך שכל שחקן יוכל לחוות את הסיפור האישי שלו ממש כמו בחיים האמיתיים, ולשחק כל סצנה אחרי שהוא הוטען כבר ברגשות מהסצנה הקודמת.

מי הגיבור/ה של הסרט? בסרט "עג'מי" אין גיבור אחד; יש אמנם דמות של מספר (הילד, אחיו הקטן של עומר, שגם מאייר את הסיפור כולו כקומיקס), אך הסרט מאופיין בריבוי של גיבורים ושל נקודות מבט. אפשר אולי לומר שהגיבורה של הסרט היא השכונה עג'מי, שהיא גם מקום ההתרחשות אך גם משל על הסכסוך, מורכבותו והמחיר שהוא גובה. עג'מי מופיעה בסרט כאתר חי ופועם שגיבוריו הם קורבנות של גורל טרגי. חמשת הפרקים המרכיבים את הסרט בנויים כך שדמויות אשר גורלן כבר ידוע שבות ומופיעות בסיפורים מאוחרים, ובאופן זה מבליטות את העניין הטרגי. ואכן, הטרגיות היא חלק מהמקום, שהסרט כמעט ואינו יוצא ממנו ובתוך כך הופך את השכונה הפיזית לאתר סימבולי ותודעתי כאחד.

הסרט מציג מציאות קשה, והוא עושה זאת ללא המחיצה שנמצאת בדרך כלל בין צופה וסרט וללא הטיה פוליטית או אידאולוגית. הוא עושה זאת באמצעות השפה, ולכן גם השפה היא גיבורה בסרט. הדיאלוגים ב"עג'מי" הם בערבית ובשילובים של עברית וערבית. זו ערבית שמתקיימת רק במקום אחד בעולם – בישראל, כי זו ערבית שמעורבבת בביטויים בעברית. השפעת השפה העברית גדולה והדיאלוגים רוויים בה: "חבל לך על הזמן", מופיע בתוך משפט בערבית, וכך גם מילים וביטויים כמו: "סתם, סתם, סתם", "על הפנים". יש גם שילובים כמו: "קאן לו אירוע" (היה לו אירוע), "סאר בלגן ברמלה" (התחיל בלגן ברמלה), ועוד. הדיאלוגים מאוד מדויקים, בערבית ובעברית, ולא ניכרת בהם נוכחות של תסריטאים. אלה הם החיים, זאת היא השפה.

להרחבה נוספת:

זוהי יפו שחודרת לדם / שמוליק דובדבני

הערבית המעורבבת של הסרט עג'מי / רוביק רוזנטל

בשכונה שלנו / מאיר שניצר

עג'מי – הטריילר