"בסיס חיל האוויר בלוד, 1990. בוצ'אצי', עובד רס"ר, ואני היינו מנקים את הבסיס ביחד. היינו נפגשים כל כמה שבועות, בכל פעם שהייתה לי תורנות או שהייתי נענש ומורחק לעבוד "עבודות רס"ר". הוא גר עם אביו בדירה מתפוררת בתחנה המרכזית של תל אביב, ואני מרמת השרון. הרבה טקסים עברנו יחד, מסדרים חגיגיים, ושנינו משרתים את החוגגים, הטייסים כמובן. הוא מסדר את הכיסאות, ומנקה אותם, תולה את הדגלים החגיגיים, מטאטא ומגרף. ברגעי הטקס אני מצלם תמונות סטילס מיותרות של אירוע צבאי מיותר. והוא עומד, בקצה רחבת המסדרים, במדים המלוכלכים שלו מעבודת היום, לא מאבק קרבי, מבויש. בוצ'אצ'י נולד כי הייתה לי תחושה שלחברה שלנו ברור מאוד מה מרכזי ומה שולי, מי ראוי ומי אינו ראוי. הבחירה בבוצ'אצ'י להיות הגיבור של הדרמה באה כדי לערער, ולו במעט, על כל הברור מאליו הזה". מתוך התכנייה של פסטיבל הקולנוע בירושלים. |
אחרי שהסרט נגמר, קיבלתי כמה תגובות, מרגשות מאוד ושונות מאוד זו מזו. התגובה הראשונה הייתה ממש בבוקר שלאחר שידור הסרט בטלוויזיה. הטלפון צלצל ועל הקו היה קצין בדרגת סגן אלוף, ראש מדור תקשורת בחיל האוויר, זה שאחראי על הקשר של החיל עם דובר צה"ל ועם התקשורת. הוא אמר שהוא ראה את הסרט ושהוא מאוד כועס עליי, שהסרט שלי פוגע בטייסים ומציג אותם כאנשים רעים, ושזה לא בסדר כי בחיל האוויר אין אפליה בין חייל לחייל.
אמרתי לו שאני מצטער שהוא מרגיש כך אבל גם אני הייתי בצבא, ומה שראיתי זה שלפעמים רק חיילי המפקדה עשו עבודות שירות, ושראיתי גם אירועים שבהם הטבחים שימשו כמלצרים. אני מבין שמאז השתנו הדברים והיום יש פחות מצבים כאלה, אבל לפני עשרים שנה, כך, בערך, זה היה. אמרתי לו שזה בסך הכול סרט אחד, ושנעשו הרבה סרטים שהציגו את הטייסים באור של גיבורים, אז נראה לי לגיטימי להציג גם סיפור כזה, שבו הגיבור הוא הטבח ולא הטייס והסרט הוא מנקודת מבטו. סיימנו את השיחה בלי להגיע להסכמה.
אבל אז שמעתי דעות נוספות. למשל, חבר של חבר שלי שאחיו הצעיר היה טבח, סיפר לי באיזו גאווה הסתובבו הטבחים בבסיס בימים שאחרי הקרנת הסרט, שהם הרגישו שסוף סוף מישהו רואה אותם ומתייחס אליהם. שמעתי גם על כמה מקרים של טבחים, שלקחו את השיר מהסרט, ושרו אותו מול כל הבסיס באחת מאותן הופעות שיש בחיל האוויר.
אבל את השיחה הכי מעניינת קיבלתי בערך שבע שנים אחרי שהסרט יצא. קצין צעיר התקשר אליי וסיפר לי שהיום הוא סגן מפקד קורס בבית הספר לחובלים של חיל הים, ושהוא הגיע מלוד, ממשפחה קשת יום, ואף פעם הוא לא הרגיש שעתיד גדול מחכה לו או שיש לו איזשהו סיכוי להצליח בצבא. אבל אז הוא ראה את "בוצ'אצ'י", והסרט, ובעיקר המשפט "מי שחושב כמו מלך, הוא מלך", גרמו לו להאמין שהוא יכול. הוא ביקש ממני עותק של הסרט, כדי להקרין לחניכים שלו בקורס.
הדעות האלה מייצגות בעיניי את העובדה שבסרט הזה, כמו בכל סרט, החוויה היא אישית ותלוית צופה. לטייס לא היה נעים לראות את הייצוג של הטייסים בסרט, אבל לבחור מלוד שהזדהה עם בוצ'אצ'י ובזכותו בין השאר הצליח להאמין בעצמו, זו הייתה חוויה טובה ומעצימה. הדעות המנוגדות האלה גרמו לי להבין שהסרט מעורר דיון כי הוא מצליח לעורר רגשות שונים ודעות שונות בקרב אנשים. אבל סרט הוא לא שיעור באזרחות והוא לא יכול להישאר רק עם מסרים של צדק ושוויון, ובעיניי, "בוצ'אצ'י" הוא גם סרט על חברות ועל פחדים ומעצורים ומוסכמות והתלבטויות פנימיות שיש לנו הרבה פעמים, במיוחד כשאנחנו נדרשים לבחור צד וגם להבין מי אנחנו ומי אנחנו רוצים להיות.
תקציר הסרט: בבסיס חיל האוויר מתכוננים לתחרות הופעות לקראת חגיגות יום העצמאות. המתחרים: הטבחים, המנהלה והטייסת. הפרס: נופש באילת. השופטים: קצינים במנהלה. בוצ'אצ'י, טבח בחדר האוכל של המנהלה, מקבל בהכנעה את ההייררכיה הצבאית שמעמידה את הטייסים בראש הפירמידה. במהלך ההכנות נחשפות מערכות היחסים בין שתי הקבוצות בבסיס: עובדי המטבח והטייסת, וגם בין עובדי המטבח לבין עצמם. האם במערכת הייררכית זו יש סיכוי אמיתי לעובדי המטבח להתחרות בטייסים?
המפגש עם נתי אדלר וסרטו "בוצ'אצ'י" מיועד לתלמידי י' - י"ב.
עלילתי, 52 דק'. בימוי: נתי אדלר; תסריט: שלומי פרי ונתי אדלר; הפקה: גלית בנגלס-כהן ורנן שור; משחק: משה פולקנפליק (בוצ'אצ'י), יונתן רוזן (מקסים), מיכאל קייט (פרדי), שמוליק כהן (סמיילי), איריס פן, פיני טבגר, דודו טסה, ננסי ברנדס (בתפקיד עצמו), רועי הסל, אלי בן דוד, אילת מנסיני, לימור פנחס; מוזיקה: דודו טסה.
* יולי 2013
סל תרבות ארצי הוא תוכנית חינוכית האחראית על חשיפת תלמידי ישראל לתרבות ואמנות כחלק ממערכת החינוך הפורמאלי.
תוכנית סל תרבות ארצי מקנה לתלמידים מגיל הגן ועד י"ב, כלים לצפייה מודעת ובעלת משמעות בששת תחומי האמנות – תיאטרון, מחול, מוזיקה, קולנוע, ספרות ואמנות פלסטית.
התוכנית משותפת למשרד החינוך, לחברה למתנ"סים ולרשויות המקומיות.
התוכנית פועלת החל משנת 1987.