אל אפריקה במכונית האדומה

"כאשר נשלחה מרי לנוקס לאחוזת מיסלויט, לגור שם עם דודה, אמרו הכול כי היא הילדה הדוחה ביותר שראו אי פעם מימיהם. והצדק היה איתם." איזו דרך לפתוח סיפור. מאות אלפי קוראות וקוראים הלכו שבי אחרי שורות הפתיחה האלה, שמפרות כל ציפייה מוקדמת לגבי מי ראויה לעמוד במרכזו של ספר ילדים. מרי לנוקס, גיבורת "סוד הגן הנעלם", אכן רחוקה מלהיות ילדה למופת. היא אנוכית, היא עקשנית וכעסנית, וכמיטב המסורת, היא גם יתומה. ואמנם מרי לומדת ומשתנה בפרקים הבאים, אך העקשנות, התקיפות ולמעשה אותו אופי חד-פעמי שנתנה לה יוצרתה, נשארים איתה. את הספר "סוד הגן הנעלם" (הוצאת יזרעאל) כתבה הסופרת האנגלייה פרנסס הודסון ברנט, ותרגם לעברית אוריאל אופק.

נתחיל שוב, "אני רוצה לספר לכם על אחי, יונתן לב ארי, הוא זה שעליו אני רוצה לספר לכם. אני חושב שזה כמעט כמו אגדה, רק דומה קצת לסיפור על רוחות רפאים, ובכל זאת הכול זה באמת; אף על פי שיונתן ואני, אנחנו אולי היחידים שיודעים את זה." הקורא דרוך ונמתח כמיתר. עדיין איננו יודעים דבר וכבר אנחנו שותפים לסוד ובעוד רגע נדע יותר ממה שידענו אנו וממה שיודעים כל השאר. ניקח חלק באגדה ונזכור שהכול אמת לאמיתה. שורות הפתיחה של "האחים לב ארי", ספרה המופתי של הסופרת השוודית אסטריד לינדגרן (תרגום חנה קרגיוז, ספריית הפועלים) אינן משקרות. זהו סיפור הרפתקאות של שני אחים, סיפור על אומץ וטוב לב, על הכוח שבדמיון, על עמידה מול רוע, חמדנות ואכזריות. זהו ספר השובר את הטאבו לגבי מה ראוי לספר עליו לילדים, ובמקרה זה, זהו המוות ולמעשה, אלה הם החיים שאחרי המוות.

והנה משהו משלנו, "פעם חלמתי והנה אני באפריקה, עורך ציד על פילים פראים, אריות, קרנפים, תוכיים. הקיצותי ולבי דפק בחוזקה: הלוא יכול אני לנסוע לשם ממש! מדוע לא אסע לשם באמת? מאז לא הרפתה ממני המחשבה ותשוקתי להיות באפריקה גברה מיום ליום. עד שביום קיץ בהיר אחד ארזתי את חפצי וישבתי במכונית האדומה מספר חמש." השורות המוכרות האלה פותחות את מסעו של נחום גוטמן אל ארצו של לובנגולו מלך זולו (עם עובד) ומלמדות כמה קל לכאורה להגיע מאוטובוס מספר חמש בתל אביב עד הר השולחן שבאפריקה, אם לא באוניה ממש שתחצה את קו המשווה אזי על כנפי הדמיון והספרות.

כמה נפלא לו יכול היה נחום גוטמן עצמו וגופו לעמוד מול תלמידי בית הספר ולספר להם על מסעותיו באפריקה, הממשיים והדמיוניים; לו אסטריד לינדגרן יכלה לתאר לנו את האופן שבו הגתה את צמד האחים לב ארי, או את גיבורתה הידועה עוד יותר, בילבי בת גרב. לו ניתן לי הדבר, הייתי שואלת את הגברת פרנסס הודסון ברנט עד כמה דומה מרי לנוקס לסופרת שיצרה אותה, והאם גם היא הייתה ילדה חמת מזג. אני מניחה שרשימת שאלות ומשאלות כזאת יש לכל מי שקורא וקרא, לכל מי שזוכר את ילדותו, כי כמו שלימד אותנו יהודה עמיחי, מי שזוכר את ילדותו יותר מן האחרים הוא המנצח. אם בכלל יש מנצחים.

בחרתי לפתוח בנימה אישית מן המקובל, כי המפגש עם הספרות הינו אישי וליתר דיוק, כל כולו מתרחש במפגש עם הספר הבודד. חוויית הקריאה היא לעולם אינטימית, מחייבת הסתגרות מסוימת מן העולם, התייחדות, התמסרות, גזילת זמן מקצב החיים, ממטלות היום-יום, מחוויות אחרות שלפעמים מציעות סיפוק מיידי יותר. "ילדים שיש ברשותם ספרים – חייהם עשירים יותר מאשר לא היו הספרים בידיהם." ציטט אוריאל אופק את הסופרת מרי צ'ייס בפתח ספרו "תנו להם ספרים". הספר הטוב מעניק לילדים חוויות רגשיות וספרותיות, שמעשירות, מסקרנות ומלהיבות את דמיונם, מחזקות את היכרותם עם העולם, מסייעות להם להתמודד עם הקשיים מן החוץ ועם הפחדים העמוקים ביותר. הוא מרחיב את מגוון החוויות האנושיות להן הם נחשפים ומאיר את מה שלא תמיד ניתן לו מלים בלעדיו. מפגש עם הספר הנכון יכול לתת כוח להילחם בתלאות ובמפלצות שבחוץ (ילבשו איזה פנים אשר ילבשו) ובאלה שבפנים.

היצע סל תרבות בתחום הספרות מבקש לתת מקום לחוויית המפגש עם הספר, דרך הפנייה אל מי שעומד או עומדת מאחוריו: הסופרים, המשוררים והמאיירים. החוויה הישירה, הבלתי אמצעית, עם היוצר תזכיר לנו כי הספרות היא דבר חי ונושם, ולמעשה, חלק בלתי נפרד מחיינו. ברפרטואר גם מפגשים ספרותיים, לעתים עם גוון דרמטי או מוזיקלי, סביב יוצר או יצירה שהיו לאבן דרך בתרבות. את אלה ואת אלה מדריכה התובנה כי המפגש הוא בניית גשר איתן בין הקוראים הצעירים והספרים. במפגשים אלה נפרש הסיפור שמאחורי הסיפור – חיי היוצר, מקורות הדמיון והביוגרפיה שתרמו ליצירת הספר, התהליך שהוביל מרעיון בודד ועד ספר שמגיע לקוראיו. ברמה עמוקה יותר מתעוררת עצם האפשרות להגות סיפור, לספר סיפור, לשתף בו אחרים. במפגשים עם הסופרים והסופרות נשמרת מידה של אינטימיות שהתגלתה בקריאה הדמומה (ויכולה להתגלות גם בשעת סיפור וקריאה משותפת) כשלתלמידים ניתנת הזכות לשמוע את הסיפור בקולו של מי שכתב אותו.

לא פעם נחשפים הלבטים, הפקפוקים, ההחלטות שהובילו לכך שדווקא ספר זה ייכתב, שהדמויות יעוצבו באופן זה ולא אחר. האם אותו גיבור או אותה גיבורה שעוררו הזדהות, עניין או מחשבה אצל הקוראים מוכרחים היו להיות כפי שהם? והאם הסופר רואה אותם כפי שרואים אותם הקוראים? השאלות הפשוטות כמו היכן את כותבת, איך אתה מגיע לסיפור, מהיכן נולדת הדמות, ביכולתן לא רק לגשר על הפער בין הסופר והקוראים, אלא גם לפתוח פתח לאפשרות שסיפור חדש ייוולד, להזכיר לנו שהאפשרות האנושית לספר סיפור טמונה בכל אחד.

היצע סל תרבות בתחום הספרות הוא מגוון אך מוקפד. בכל שנה נוספים להיצע סופרים ומשוררים, הכותבים עברית וערבית, אשר מפגש איתם ועם כתיבתם יוכל לתרום עמוקות לתלמידים החל מן הגנים ועד הכיתות הגבוהות. ההיצע נערך כך שהמורים יוכלו למצוא בו סופרים וספרים שהכירו, לצד ספרים נוספים, חדשים וותיקים, שנכתבו על ידי יוצרים שאמונים על התפיסה כי לילדים כותבים כמו למבוגרים, רק טוב יותר, בפאראפרזה על מילות הסופר מקסים גורקי. לכיתות הגבוהות מוצע היצע ספרותי מן המעלה הראשונה מתוך ידיעה כי בני הנוער מסוגלים ואף רוצים להתמודד עם תכנים מורכבים, עם לשון עשירה, עם קונפליקטים וחוויה רגשית אך גם אינטלקטואלית. החשיפה לשירה אם בכיתות הנמוכות ואם בגבוהות תגלה כי לא בשמיים היא ולא פעם דווקא בה ימצאו הד לחוויותיהם העמוקות שלעתים נסתרות מן העין ומן השפה המדוברת.

"ללכת לאיבוד זה, בדרך כלל, התחלת הגילוי של מה אתה רוצה." אמר סופר הילדים מוריס סנדק, שאת דבריו הביא יהודה אטלס. ספרים הם כר נפלא ללכת בו לאיבוד, להסתקרן, לתעות ולעיתים נדירות אף לפגוש באיש או באישה שעומדים מאחוריהם. ומתוך האושר שבהליכה לאיבוד, הספרים גם מספקים לנו את זכוכית המגדלת, את מפת האוצר, את האפשרות למצוא את דרכנו בעולם, את האושר שבלשוב ולהימצא. אלה ואלה הופכים להיות חלק מארגז הכלים של הקוראים.

יולי 2013

* המשוררת והעורכת יערה שחורי היא יו"ר ועדת ספרות של סל תרבות ארצי. מתוך: פתיח לתחום הספרות, ספר ההיצע האמנותי של סלת"א לשנת תשע"ד.