ראשון לציון במחווה אמנותית לכיתות י"ב - תלמידי י"ב במסע לישראליות חדשה

המופע "געגועי" לקראת סיום; קובי אוז מבצע דואט פיוס מרגש עם קולו של סבו, רבי ניסים מסיקה ז"ל, שהיה חזן טוניסאי אהוב, ומשתף אותנו בגעגועיו אליו. או אז משתררת דממה מופתית. החיבור חוצה הזמנים בין האמן המתייסר מגעגועים לסבו לבין קולו של הסב, אשר הלך לעולמו לפני כשלושים שנה, מעורר בקהל צמרמורות של התרגשות ועצב ויוצר רגעי קסם של התכנסות והתבוננות פנימית.

במשך שלושה ימים צפו כלל תלמידי י"ב בראשון לציון במופע "געגועי" של קובי אוז. המופע, שבו קובי אוז ושלושה נגנים לוקחים אותנו לסיור בעולמו התרבותי ובתפיסתו המוזיקלית של אוז, התקיים כחלק ממסורת ייחודית של העיר שתחילתה לפני שבע שנים. אז הוחלט כי מדי שנה תעניק עיריית ראשל"צ - בשיתוף עם החברה העירונית, ועד ההורים העירוני, סל תרבות ארצי וסל תרבות עירוני – מופע אמנותי לתלמידים המסיימים את התיכון ועומדים לפני גיוס. הבחירה במופע אמנותי דווקא כמחווה לי"ב העומדים על סף יציאה לדרך חדשה, נובעת מן ההכרה בכוחה של אמנות להשפיע על הנפש ועל הרגש, להרחיב את עולמו של הצופה בה, ולפתח בו יכולת התבוננות וחשיבה ביקורתית. עם המופעים שצפו בהם התלמידים בשנים האחרונות נמנים ההצגות "רומיאו ויוליה" בהפקת מדיטק חולון ו-"התקלה" של קבוצת התאטרון של שי פיטובסקי, מופע המחול "לידת הפניקס" של להקת "ורטיגו", הקונצרט "התזמורת חיה בסרט" של תזמורת המהפכה, ועוד.

אלא שלא מדובר רק בצפייה במופע כי אם גם בתהליך של הכנה לקראתו ובהתמודדות עם האפשרויות הגלומות בשיחה שלאחר הצפייה. הדגש על ההכנה והעיבוד מעיד על המגמה העירונית שלנו, השואפת לסמן ולהציב בפני מערכת החינוך כולה – מנהלי בתי ספר, רכזי סל תרבות בית ספריים, מורים ומחנכים – את הדרך שבה ראוי להתייחס לכל הנושא של חוויית הצפייה במופעים אמנותיים, על כל שלביה.

קודם כול הבחירה. במופע "געגועי" בחרנו, צוות רכזות בתי הספר התיכונים ואני, לאחר שצפינו במופעים רבים שאושרו בסל תרבות ארצי. הבחירה ב"געגועי" נבעה ממספר שיקולים ובהם רמתו האמנותית הגבוהה של המופע, יכולתו להעלות בפני קהל הצופים והמאזינים נקודות רבות למחשבה, והאמירה החברתית-תרבותית החשובה שבו. מה שמייחד את קובי אוז, ואת זה הרגשנו כולנו, הוא היכולת ליצור תוך חידוש ולמזג בין מה שמפריד בין הקבוצות השונות בחברה הישראלית לכלל "ישראליות חדשה". קובי אוז חוגג את הזהות הישראלית והיהודית, המזרחית והמערבית בהומור ובשירים. ביצירתו - גם המוזיקלית וגם בפרוזה - אוז מצליח למצוא את המאחד בין פריפריה ומרכז, מזרח ומערב, דתיות וחילוניות, ועוד.

הקפדנו על תהליך הכנה מקיף, ראשית בעבור צוות המחנכים של כל אחד מבתי הספר, ואחר כך גם בעבור כלל התלמידים. בנוסף, החלטנו לקיים את המופע באולמות אינטימיים ולא בהיכל התרבות העירוני, וזאת על מנת להבטיח תנאי צפייה מיטביים. במפגש עם המחנכים הציג בפניהם קובי אוז את משנתו האמנותית, הערכית והחברתית. הוא הבליט, תוך הקראה משיריו, משמעויות העולות מן התכנים ואיפשר להם בשיחה ובשאלות הצצה מיוחדת אל העומקים הקיימים בתוככי אישיותו כאמן רב תחומי הכותב, מלחין ושר. מפגש זה סיפק למורים כלים חשובים להכנת התלמידים לקראת המופע ולשיחת העיבוד שלאחריו.
                    
שמונה מופעים התקיימו בעיר עבור כלל תלמידי י"ב בעיר, והם עוררו התרגשות רבה בקרב התלמידים והמורים כאחד. קובי אוז הוביל את הצופים בסיפור ובשירה אל דרכו, שתחילתה במוזיקה אלקטרונית בעיירת הפיתוח שדרות והמשכה במוזיקה מרוקאית בלהקת "שפתיים" ובלהקת "טיפקס" בתל אביב. קובי אוז תיאר את הדרך המוזיקלית המיוחדת שבחר בה, הממזגת ומשלבת בין סגנונות מוזיקליים שונים ומנוגדים מתוך רצון ליצור "צדק מוזיקלי" בין כל הגוונים והצבעים השונים הקיימים בחברה הישראלית, ומתוך הרצון לטעום טעמים שונים, לאהוב את הסתירות ולהתאמן על רב תרבותיות. על כך בעצם מעיד גם השם "טיפקס", כך סיפר, שנולד מתוך רצונם של חברי הלהקה למחוק את ההבדלים בין הסגנונות. עוד דיבר אוז על אודות ההבדלים בין תרבות הצריכה הזמינה והמנצנצת לבין אמנות טובה, בין הריאליטי לבין אמנות שנוצרת מתוך מאמץ ורצון לחדש ולהביע אמירה. הוא השתהה על הצורך בפיתוחה של מודעות לסביבה ועל החשיבות שביצירת חברה שיש בה ערבות הדדית ודאגה לעניים ולחלשים שבה. פה הסתייע בין היתר גם בתצלומיו המטרידים של זיו קורן, שתיעד אנשים עניים במרכז השפע של תל אביב.

המפגש עם רבים משיריו האהובים של קובי אוז, כמו "סמי וסומו", "יש לי חברה", "יושבים בבית קפה" "פוש דה באטן" ועוד, ובתיווכו, נתן לכולנו, תלמידים ומורים, הבנה אחרת של השירים שעד אז רובנו תפסנו כ"קלילים", בגלל המילים או הקצב. התרגשנו מאישיותו של קובי אוז, ומחוויית הגילוי של הרצינות והעומק שבשיריו. בסיומו של המופע דומה כי התלמידים הצליחו להבין את תחושת ההחמצה עליה קובי דיבר, את תחושת הגעגוע וכן את החשיבות במציאת המאחד והמלכד בתוך כל השוני החברתי והמוזיקלי, באהבת ערכי היהדות ואהבת הזולת: זוהי אותה "ישראליות חדשה" אותה קובי משתדל לממש.