בבואנו אל אולם התאטרון לצפות ביצירה בעלת ערך, לעולם נפגוש בו-זמנית את הקרוב אלינו ביותר ואת הרחוק מאיתנו – את זה המייצג את דמותנו ואת זה שיכולנו להיות, את האחר. יתר על כן, אחד ממאפייניו המהותיים של התאטרון הוא לעולם להציג בפנינו מראה המקדימה לזהות תהליכים בחברה האנושית ובנפש האדם – להציג לקהל ולעמת אותו עם תחושת העולם האמיתית שלו מפניה הוא, לעתים, בורח.
המשחק, אשר בראשיתו וגם בימינו, תכליתו הייתה ועודנה להחזיק מראה, כביכול אל מול הטבע: "להראות לתום את תוארו, לסכלות את דמות דיוקנה, ולהאיר את פני הדור כהווייתם, כצורתם וחותמם". (שיקספיר "המלט", מערכה ג' תמונה ב', בתרגומו של ט. כרמי).
משמע, בבואך לעסוק באמנות התאטרון, מורה לנו שיקספיר, עליך לזכור שיש משהו חשוב מן התאטרון והוא: להציג לעולם ראי על מעלותיו, על מחדליו ועל תמצית מהותו. הוא מראות לאמת.
שווה להתבונן בדמותו המיוסרת וחסרת המנוחה של המלט: נפש המיטלטלת בין שפיות להזיה ונעשית ליותר נינוחה ועניינית דווקא בבואה להדריך את השחקנים לקראת אירוע דרמטי שמטרתו גילוי האמת.
המלט מביים תנאים להופעתה של האמת: הוא מנחה את השחקנים המבצעים כיצד לממש את כישרונם התאטראלי כדי ליצור על הבמה מציאות חיים מזמנת אמת. באמצעות הפגנת מלוא כישרונותיהם – בנוכחותם המלאה בגוף ונפש – הם יהיו על הבימה לאחרים שכוחם בזימון האפשרות להתגלות האמת.
כך, אומר לנו שקספיר, באמצעות היצג "האחרות" שמעמיד התאטרון, גדלים סיכויינו לקרוב אל האמת. בזכות המשחק המוקפד, מסירות השחקנים והזדהות הקהל עם המתרחש לפניו, תיפתר התעלומה המענה את נפשו של הנסיך. האמת המוצגת חשובה מהצגתה, עיצוב דמויותיה חשוב מהשחקנים.
ברוח זו נכון להזכיר את הבמאי האירי דיון בוסיקו (Boucicault 1820-1890), שבמחזה שלו, Life In Louisiana, היה המחזאי הראשון שעסק באופן רציני בבעיית השחורים בארצות הברית, הורה לשחקניו: "בהיותכם על הבמה זכרו שכל מי ומה שמסביבכם – חשוב מכם". הפרטנר שלי חשוב ממני, אני מאזין לו באמת, אני מתבונן בו באמת ואני מגיב אליו באמת. הטקסט שאני אומר חשוב ממני, הדמות שאני משחק חשובה ממני, אני מעביר לקהל דבר יקר ערך. הגדרתו מעוררת תחושת קדושה, מבטלת אדישות, יוצרת את היפה ואת תחושת היופי והיא למעשה הוראה מוסרית: האחר חשוב ממני.
בעידן שבו הולכת ונמוגה הסולידריות, העצות הנפלאות האלה של שיקספיר ובוסיקו הן אבני דרך להתנסויות החיים שבהן ההתרחשות התיאטרונית משולבת בתהליך החינוכי: ההתקרבות אל היצירה התאטרונית מהדקת את הקשר אל המציאות וקולותיה, והמתנסים בהתחנכות התאטרונית זוכים לחוות את הרגישויות והיכולות של הקשבה, חמלה, קרבה, הבנה אמפתיה, וחירות היצירה של קשת האחרויות – ובכך נעשים המפגשים בכיתה למעיינות אנושיים שופעים ומעשירים.
החוויה הרגשית והאינטלקטואלית המתרחשת על הבמה, זו שכה מרגשת ומפעימה את קהל הצופים בה, היא היא, במילותיו של מרטין בובר על אמנות התאטרון, "הגשר בין תהומות אני-אתה".
* מתוך "החינוך וסביבו" – שנתון מכללת סמינר הקיבוצים, 2009.
*השתלמות רכזי סל"ת: הדנ"א של החוויה התאטרונית: השתלמות בארבע מערכות - יוני 2012
סל תרבות ארצי הוא תוכנית חינוכית האחראית על חשיפת תלמידי ישראל לתרבות ואמנות כחלק ממערכת החינוך הפורמאלי.
תוכנית סל תרבות ארצי מקנה לתלמידים מגיל הגן ועד י"ב, כלים לצפייה מודעת ובעלת משמעות בששת תחומי האמנות – תיאטרון, מחול, מוזיקה, קולנוע, ספרות ואמנות פלסטית.
התוכנית משותפת למשרד החינוך, לחברה למתנ"סים ולרשויות המקומיות.
התוכנית פועלת החל משנת 1987.