הסרט שלי מספר על זוג חוזרים בתשובה חרדים, משה ומלי, חסרי כול וחשוכי ילדים, שבערב סוכות מגיעים אליהם שני אורחים בעייתיים ביותר, אסירים נמלטים שאחד מהם הוא חבר עבר של משה מהתקופה החשוכה שבה היה עבריין אלים. משה ומלי מחליטים שאורחיהם, האושפיזין שלהם, נשלחו אליהם מאת השם כניסיון שאם יעמדו בו, יזכו לילד.
מאז שיצא "האושפיזין" לבתי הקולנוע בארץ ובעולם, הזדמנו לי מפגשים רבים ומעניינים עם קהל לאחר ההקרנה. מכל ההקרנות, המדליקות ביותר היו עם ילדים ובני נוער, שמסתבר שהסרט פועל עליהם בצורה אפקטיבית מאוד, ואולי לא במקרה. הסרט מספר על עולם שרובנו לא מכירים, עולם ששואף לתמימות, עולם שבו היחסים בין בני האדם לאל הוא כשל ילדים לפני אביהם, עולם של אמונה, עולם של מבחנים. גם הגיבורים של "האושפיזין", משה ומלי, הם תמימים מאוד ולא אחת קוראים לאלוהים אבא.
המפגש עם התלמידים מתנהל באופן שהוא ספק הרצאה ספק שיחה שבה הם שואלים שאלות ומביעים את דעתם, תוך שאנו מתקדמים בין הנושאים המורכבים שהסרט עוסק בהם.
אנחנו מתחילים בשיחה על העולם החרדי בישראל, עולם המנותק משאר חלקי החברה בישראל, בחלקו אפילו מתנגד לקיומה של המדינה החילונית. אנחנו מדברים על הסיבות לבידול שהם נוקטים בו, המאפשר להם להישאר בבועה ולשמור על אורח חייהם הדתי בדרך דומה לזו שנקטו בגלות. אנחנו מדברים על המתח שבין החילונים לדתיים, כמעט שנאה, ועל הרצון שלי לעשות סרט שיאפשר לצופים לקבל למשך שעה וחצי את העולם החרדי מתוך קבלה והזדהות מלאה, ללא ביקורת. אני מספר להם פרטים רבים על אודות העולם החרדי וחוקיו, כמו גם על כך שהחרדים אינם רואים טלוויזיה ואינם הולכים לקולנוע, מה עוד שלדעתם הם תמיד מוצגים במדיה בצורה מאוד לא הוגנת. במובן הזה "האושפיזין" היה פריצת דרך גם בצלילתו לתוך העולם החרדי וגם מכיוון שרובו המכריע של הציבור החרדי ראה אותו.
אני מספר לתלמידים שכל השחקנים והניצבים בסרט הם חרדים באמת, אני מספר להם על הדרך שבה צולם הסרט, על המפגש שלי כבמאי חילוני עם שחקן ויוצר חרדי, על המפגש המיוחד של צוות קולנוע מקצועי תל אביבי חילוני למהדרין עם שחקנים חרדים, על ההסכמות, המתחים, הצחוקים ושיתוף הפעולה היצירתי שאיפשר את ההפקה היחודית הזאת, ובעיקר על כך שבבחירה לצלם עם שחקנים אותנטים ובאתרי צילום אותנטיים, מתרחש תהליך שגורם לסרט עצמו להיות יותר אותנטי.
מכאן אנחנו עוברים לנושא של הסרט ולמשמעויות שלו; סרט על ניסים, סרט על ניסיון, על מבחן משמיים שהגיבור נדרש בו להתמודד עם עברו האלים והקשה ולהוכיח לאל ולעצמו שהוא התגבר על עברו ושהוא ראוי לזכות בחלומו הגדול, להיות הורה לילד. בשלב כלשהו אני מקשה ושואל האם אכן היו ניסים בסרט? מהר מאוד מסתבר שלא התרחש שום דבר שהוא נס אמיתי, מעל הטבע... שאולי כל שרשרת ה"ניסים" רק נראית ככזו למשה, שמתבונן בחיים מנקודת מבטו של אדם המאמין שיש השגחה פרטית שבוחנת אותו, ששום דבר אינו מקרי, שהכול מכוון מלמעלה ולכן הכול ניסי בעיניו, באופן שלפעמים יכול להיחשב כסוג של שיגעון. בשלב הזה בדרך כלל מתפתח ויכוח בין התלמידים על אמונה, ויכוח שאני מנסה לנצל כדי לשאול מהי בעצם אמונה; מהי אמונה דתית, מהי אמונה לא דתית ולמה השורש של אמונה ואמנות הוא זהה, א.מ.ן, ומה מיוחד כל כך באמנות הקולנוע, שבה הצופה מובל להזדהות עמוקה ולאמונה בכך שמה שהוא רואה על המסך הוא אמיתי.
המפגש עם הבמאי גידי דר וסרטו "האושפיזין" מיועד לתלמידי ה' - י"ב.
סל תרבות ארצי הוא תוכנית חינוכית האחראית על חשיפת תלמידי ישראל לתרבות ואמנות כחלק ממערכת החינוך הפורמאלי.
תוכנית סל תרבות ארצי מקנה לתלמידים מגיל הגן ועד י"ב, כלים לצפייה מודעת ובעלת משמעות בששת תחומי האמנות – תיאטרון, מחול, מוזיקה, קולנוע, ספרות ואמנות פלסטית.
התוכנית משותפת למשרד החינוך, לחברה למתנ"סים ולרשויות המקומיות.
התוכנית פועלת החל משנת 1987.