למה החלטתי להיות מנצח

קונצרט הבוקר בערד בפני תלמידי התיכון בעיר, שסיים את הפרויקט האינטנסיבי שלנו - במהלכו ניגנו שבעה קונצרטים עם תכניות שונות ברחבי הארץ, היה אחד הקונצרטים החשובים והמספקים שביצענו. התלמידים התעניינו, שאלו שאלות יפות, הם הביעו סקרנות והקשיבו לנגינת היצירה "מזכרת מפירנצה" של צ'ייקובסקי במלואה ברצף (למעלה מחצי שעה).

"מה זה התנועות האלה שאתה עושה?" זו הייתה השאלה הראשונה של אחד התלמידים מהקהל עם סיום הנגינה בקונצרט. "אלו הן תנועות הניצוח המקובלות," עניתי מהבמה, "כאשר כל פעמה במוזיקה מסומנת על-ידי תנועה". ואז הדגמתי בפני הקהל באמצעות התזמורת את משמעות התנועות של המנצח: ביצענו ארבע תיבות מהפרק השני של היצירה של צ'ייקובסקי פעמיים, כאשר בכל פעם ניצחתי אחרת – בטמפו שונה ובדינמיקה שונה. ניתן היה לשמוע בבירור את ההבדל בנגינה של התזמורת בכל אחת מהפעמים, ובכך למעשה קיבל התלמיד תשובה ברורה לשאלתו.

עבורנו, אנסמבל סולני תל אביב, זה לא היה סתם קונצרט; לא רק ביצענו מוזיקה בפני קהל אלא גם חינכנו קהל צעיר, שלרובו הייתה זו הפעם הראשונה שבה הוא נוכח בקונצרט. עוד לפני ביצוע היצירה, הדגמנו כמה מוטיבים ומנגינות מתוך ארבעת פרקי היצירה, על מנת להכין את התלמידים לביצוע המלא. גם בחלק הזה התלמידים היו קשובים ומתעניינים. החלק של השאלות והתשובות היה כאמור החלק המסיים את הקונצרט ואחד המרתקים בו, והוא נעשה לאחר הנגינה של היצירה של צ'ייקובסקי במלואה.

אחת התלמידות ביקשה לדעת "למה הנגנים יושבים על הבמה בצורה ובסדר הזה של הכלים? האם הכרחי שהם יישבו דווקא כך?" הסברתי להם שראשית, כל הנגנים שמנגנים את אותו התפקיד ובאותה הקבוצה צריכים לשבת ביחד על מנת לשמוע היטב אחד את השני ולנגן ביחד, אבל שמעבר לכך, יש היגיון גם בסדר לפיו הקבוצות יושבות על הבמה. "כאן, למשל", הראיתי להם, "הכלים יושבים לפי גובה הצלילים" - ביקשתי מהכנר הראשי שלנו לנגן את הצלילים הגבוהים בכינור, אח"כ מנגן הוויולה להשמיע את צלילי הוויולה במנעד האמצעי, המשכתי עם הדגמה בצ'לו ולסיום - עם הצלילים הנמוכים של הקונטרבס. כך ניתן היה לשמוע כיצד הכלים בתזמורת מסודרים לפי גובה הצליל – מהגבוה ביותר לנמוך ביותר.

"למה אין כלי נשיפה בתזמורת?" שאל אחד התלמידים. "בתזמורת סימפונית", השבתי, "יש ארבע משפחות כלים – כלי קשת, כלי נשיפה מעץ, כלי נשיפה ממתכת וכלי הקשה. בתזמורת קאמרית, לעומת זאת, לא תמיד כל קבוצות הכלים משתתפות, תלוי ביצירה ובדרישות המלחין. בכל תזמורת, קבוצת כלי הקשת היא הקבוצה הגדולה ביותר, מכיוון שכל תפקיד בה מנוגן על ידי קבוצת נגנים (בניגוד לכלי הנשיפה, שם כל תפקיד מנוגן על ידי נגן אחד), וישנן לא מעט יצירות שנכתבו לתזמורת של כלי קשת בלבד, כמו היצירה שהבאנו לכם היום – מזכרת מפירנצה של צ'ייקובסקי".
 
"למה החלטת להיות מנצח?" התקיל אותי אחד התלמידים. "ניצוח זה תחום שבשביל לעסוק בו צריך הרבה שנים של הכנה. צריך לדעת מוזיקה, צריך לדעת תווים, צריך שמיעה טובה, וצריך להכיר הרבה יצירות וסגנונות. אני עוסק במוזיקה מגיל מאוד צעיר, ובמשך הרבה שנים ניגנתי בכינור. בשלב מסוים החלטתי שאני רוצה להיות מוזיקאי מקצועי, בגלל האהבה שלי לתחום, ואחרי שלמדתי ניצוח הבנתי שהדרך הטובה ביותר לבטא את עצמי כמוזיקאי היא בניצוח ולא בנגינה. הקמתי את התזמורת הנפלאה הזאת, סולני תל-אביב, ומאז אני מנצח". השאלות נמשכו, והתלמידים הסקרנים יכלו להישאר איתנו עוד זמן ממושך.

חשוב מאוד לציין את מפגשי ההכנה שקדמו לקונצרט, ובמהלכם עברנו, כמה מנגני האנסמבל ואני, בכל הכיתות שבפניהן הופענו, כיתה כיתה, והכנו אותם לקונצרט. למפגשים האלה היתה חשיבות גדולה, כי הם עוררו את הסקרנות ויצרו ציפייה אצל התלמידים לקראת הקונצרט.

ינואר 2013.

* ברק טל הוא המייסד והמנהל המוזיקלי של אנסמבל סולני תל אביב.

הקונצרט התקיים במסגרת פרויקט מיוחד של קונצרטים לתלמידי חט"ב וחט"ע