אני "מבין"

ההתבגרות "האמנותית" שלי הייתה באמצע שנות העשרים לחיי. אחרי טיול ארוך, שברון לב, לימודי בישול ומגורים בקיבוץ בדרום העמוק, החלטתי יום אחד ללמוד בבצלאל ו... התקבלתי. באחת ההרצאות הראשונות שהייתי בהן, הוקרנה עבודה של האמן ג'וזף בוייס מ 1964, "כיסא עם שומן".

זה לא היה "יפה", זה לא היה "נכון", זה לא היה "מוכר", זה לא היה "מובן". זה היה משהו כל כך שונה, אחר לגמרי, עד אז עוד לא ראיתי משהו "כזה". 15 שנה אחרי אותה הרצאה אני "מבין"; אני "מבין" שעבודת אמנות לא מחייבת הבנה. אני "מבין" שבזמן אמת אתה לא תמיד "מבין" את עוצמתה, חלחולה ועומקה של החוויה האמנותית. אני "מבין" שגם בתור אמן וגם בתור מורה ומרצה לאמנות אי אפשר לדעת באיזו נקודה בדיוק נגעת בנפשו של התלמיד או הצופה והשפעת עליה. אני "מבין" שבעולם האמנות יש מקום לכולם, שקיים בליל אדיר של קולות שמושמעים בבת אחת, וזוגות רבים של אוזניים שמקשיבות.

מתוך המדור: "פגישה לאין קץ".

נובמבר 2012 

האמן חיימי פניכל מקיים מפגשים עם תלמידי א - י"ב. למידע על אודות האמן ומפגשיו עם תלמידים