לקפוץ לתוך הציור

"מאיזה גיל אתה מצייר?" השאלה הזו חוזרת על עצמה במפגשים עם התלמידים. לאחר שאני משיב "מילדות", אני מחייך לעצמי ויודע שהם שאלו כי בעיני רוחם היו רוצים לראות אותי כאחד מהם, כמי שיושב בכיתתם ומצייר, ואולי אף היו רוצים לראות את עצמם במקומי. זו שאלה נהדרת, היא מאפשרת לחלומות הילדות לעוף קדימה, אל עבר עתיד יצירתי.

אני מספר להם על הסרט "מרי פופינס", שראיתי בילדותי. יש שם רגע מופלא שהוקסמתי ממנו ושאולי מסביר בצורה הטובה ביותר את אהבתי לאמנות. בסרט, הילדים ומרי פופינס מטיילים ברחוב ופוגשים צייר המצייר בגירים על הרצפה. הוא צייר נוף מופלא של הרים ודרך מתפתלת, ומרי מזמינה את הילדים לקפוץ איתה לתוך הציור. לאחר מספר ניסיונות שכשלו מפאת חוסר אמונה, הם קופצים לתוך הציור ויוצאים למסע מרתק בתוך הציור. ככה אני מרגיש בזמן שאני מצייר.

אני רוצה לצרף את התלמידים למסע המופלא של האמנות. האמנות תרמה לחיי המון, היא תמיד שימשה מעין שטיח של אלדין והעלתה אותי מעלה, לחוות את המציאות באור חזק ובהיר יותר. היא העניקה לי את האפשרות להתבונן ולהבחין שגם באתגרי החיים יש יופי. היא אפשרה לי לצאת אל מקומות פיזיים ונפשיים שלא הייתי מעלה על הדעת, ולהעלות את הכול על הנייר בצורת תמונות.      

כדי לשתף את התלמידים בקסם שאני מרגיש, אני נהיה קרקס נודד לשעה. אני מכין רישום דיו כבר בתחילת המפגש והם נשארים עם הפה פעור (אם כי בכנות, זה לא יותר מקשקוש מהיר). אני מספר להם סיפורים על מסעות שערכתי לכל מיני מקומות אקזוטיים ועל החוויות שקרו לי שם, ושמהן, כמאגר השראה בלי נדלה, קיבלתי רעיונות רבים לציור. כלהטוטן, אני מעביר ביניהם את הרישומים וחושף בפניהם את סודות יצירתם.

מתוך התיק שלי אני שולף את ספר הסקיצות. ספר הסקיצות עבורי הוא יומן שבו אני מתעד ברישומים, בכל יום, את חיי ואת המתרחש בסביבה שלי. לעתים אלו תמונות שנראה שנחתו משום מקום בהפתעה גמורה, כמו לווייתן עם בית על גבו, אישה שגרה בתוך עץ או אוצר חבוי באגם. כבר עשור היצירה שלי קשורה קשר אמיץ לפעולת התיעוד. פעמים אני מרגיש כטייל המטייל על דרך החיים ואינו מפסיק לרשום כל רגע, ייתכן מחשש שהפלאי יאבד לעד. אני מבצע פעולת תיעוד זו ברישום ובפיסול. אני חולם שיגיע היום, כשאהיה זקן מאוד, ואתלה את כל היצירות בחדר ענקי ואביט על כל המסע הזה.

אני מסדר בכיתה את הרישומים אחד אחרי השני. התלמידים עוזרים לי ומגלים שלמעשה, כשם שקומיקס מספר סיפור כך גם היצירות שהבאתי מרכיבות סיפור אחד ובו בזמן גם סיפורים רבים. הם מבינים שמדובר ביומן מסע ונהנים לספר כל אחד את הסיפור כפי שהוא מבין אותו.

כילד, אמי הייתה לוקחת את אחיי ואותי לספרייה הציבורית. נדיר שהייתי קורא את הספר, במקום זאת נהניתי להסתכל באיורים ולדמיין בעצמי את הסיפור. מאז התאהבתי בספרים וכיום בסטודיו שלי יש ארון קיר גדול ממדים מלא בספרים. הספרים מזמנים אינסוף אפשרויות של טיול בין ובתוך רעיונות והרחק במחוזות של דמיון. לעתים אני מתבונן באיור ומשתמש בו ליצירה שלי. כשאני מספר את זה לתלמידים תמיד יש מישהו שאומר, "אבל זה נקרא להעתיק", ודיון שלם מתעורר מסביב לסוגיה הסבוכה הזו. אם נותר זמן אני מחלק דפים והתלמידים מציירים מקומות מהדמיון או בהשראת אחת מיצירותיי, וכך הופכים להיות שותפים למסע היצירה. וכן, אני נהנה לצייר מעט עבורם, להקסים אותם שוב, אם כי בכנות, זה לא יותר מקשקוש מהיר.

פיטר יעקב מלץ מקיים מפגשים עם תלמידי ד - י"ב.

 לאתר של האמן