גוספל ג'אז - יומן מסע

קשה לתאר למי שלא עוסק בתחום, את הריגוש והאנרגיה בהופעה מול קהל. בתור מוזיקאי פעיל שמופיע בארץ למעלה מ-20 שנה, העברתי זמן רב מחיי על במות ואני עדיין מתרגש ומתלהב לקראת כל הופעה. האהבה של הקהל לעולם אינה מובנת מאליה, ולפני כל הופעה קיים תמיד החשש הזה, מה יקרה אם לא נצליח להעביר לקהל את התחושה האדירה שיש בנו כשאנו על הבמה. אשתי איריס היא מתופפת וזמרת ואני פסנתרן ומעבד. יחד יצרנו חמישה אלבומים ולא מעט מופעים, וביניהם המופע עם מקהלת הגוספל בגרסתו המותאמת לתלמידים.

אנחנו קמים בשעה ארבע וחצי בבוקר ערפילי של חורף לקראת הופעה מול תלמידים במשגב, ויוצאים בהסעה לנקודות האיסוף של חברי ההרכב. ההרכב שלנו גדול ומונה 15 איש, ויש גם ציוד רב להעמיס. נדרשות המון הכנות ובדיקת סאונד לפני המופע. בדרך אני מתקשר למוזיקאים העייפים שבינינו, שהופיעו בלילה שלפני, לוודא שהצליחו לזנק מהמיטה בזמן. הנסיעה ארוכה, כולם מנמנמים כששמש חורפית עולה אט אט מימיננו.

הופעות מול תלמידים מזמנות קשיים רבים. לא מדובר בקהל שבחר לבוא וקנה כרטיסים, לעתים אין מספיק הכנה לקראת המופע, או שהתנאים הפיזיים אינם אידאליים. כל אלה מביאים לכך שהופעות אלה מאתגרות למדי והצלחתן מביאה לסיפוק רב וגדול אף יותר מהופעת ערב מוצלחת. הפעם אנחנו מופיעים ב...אולם הספורט. מובן שאנחנו מעדיפים היכלי תרבות, אך כשאין, אנחנו מוודאים מראש שניתן להחשיך את האולם ודואגים לתאורת במה שתספק את האווירה המתאימה. עם הגיענו אנו מוצאים שחדר ההלבשה קפוא והמזגן לא פועל. מנהל האולם מזמין טכנאי למזגן ובינתיים מארגן לנו תנור וכולנו מצטופפים סביבו ומתארגנים למופע.

המוזיקה במופע היא מוזיקת גוספל, מוזיקה אופטימית וסוחפת שנוצרה על-ידי האפרו-אמריקאים בארה"ב. במהלך השנים עברה מוזיקת הגוספל המסורתית גלגולים רבים בהשפעת סגנונות הבלוז, הרוק והג'אז והיא מהווה בסיס לשירים הפופולריים המתנגנים כיום בכל ערוצי המוזיקה. מאז ומעולם דרכנו האמנותית מבוססת על קירוב מוזיקת הג'אז והגוספל לתרבות הישראלית. מוזיקת הגוספל במהותה הינה מוזיקת תפילות שמקורה בכנסייה ומאופיינת בשירה דומיננטית של המקהלה לטקסטים מהמקורות. מכאן נולד הרעיון ליצור "גוספל יהודי" - חיבור מקורי ומיוחד של מוזיקת הגוספל האמריקאית עם התרבות הישראלית-יהודית. במופע אנו משלבים פיוטים מוכרים כגון שיר למעלות, אדון עולם ועוד, לצד שירים מוכרים של אמנים כמו סטיבי וונדר, הביטלס ורפסודיה בוהמית של להקת קווין, בעיבודים המותאמים להרכב הווקאלי הייחודי שלנו.

רגע האמת הגיע. חושך באולם. הבמה המאולתרת מוארת, ועוד לפני שאנו נכנסים שוררת באולם אווירת ציפייה והשתאות נוכח ה"במה" העמוסה בכבלים ובמוניטורים רבים וביניהם כלי הנגינה השונים: פסנתר חשמלי, גיטרה בס, גיטרה חשמלית, תופים ו-12 מיקרופונים. אנחנו נכנסים. שורת מקהלה של עשרה זמרים, איריס הסולנית, גיטריסט, מתופף, בסיסט ואני בקלידים. אנחנו מרגישים את המתח והציפייה באוויר. מוזיקת גרוב סוחפת פורצת מרמקולים רבי עוצמה והתלמידים מתחילים לנוע עם הקצב.

בין השירים אנחנו משלבים הסברים קצרים על המוזיקה, מקורותיה, על החיבור לכאן ועל העבודה המשותפת. כדי ליצור יחד על במה, במיוחד בהרכב כזה גדול, חייבת לשרור הרמוניה בין כל המוזיקאים. מעבר למיומנות והמקצוענות המוזיקלית, חשובים ההקשבה, עבודת הצוות ואווירת הפרגון. ההרכב שלנו החל להתגבש עוד כשחברי המקהלה היו תלמידים בביה"ס "רימון" באנסמבל הגוספל שהקמתי, והם נבחרו בקפידה. עם השנים התפתחה מערכת יחסים קרובה, חברית ומיוחדת בין כל המעורבים בפרויקט, והתגבש צוות עם אווירה של "יחידת עילית". מערכת יחסים ייחודית זו באה לידי ביטוי בהופעות ועוברת לקהל שמצטרף אלינו במחיאות כפיים ושירה בפזמונים.

ההופעה מסתיימת לקול מחיאות הכפיים הרמות של התלמידים. רבים מהם מתגודדים סביבנו ושואלים אותנו על מוזיקת הגוספל – "איפה אפשר לשמוע עוד?" "איך ניחשף למוזיקה הזאת יותר?" וגם - "נכון שאתה מנגן עם רמי קליינשטיין?", פנה אחד התלמידים לעודד, נגן הבס שלנו. זאת הייתה חוויה מהנה מאוד אך כמו תמיד, לכל דבר טוב יש סוף, ועכשיו צריך להתחיל לפרק את כל הציוד, להעמיס אותו על המשאית ורכב ההסעה, ולנסוע את כל הדרך הביתה...

אני חייב להודות שהיום, בין שלל האפשרויות הטכנולוגיות, הריגושים הווירטואליים והפייסבוק, קיים חשש שהתלמידים יתקשו להתעניין ולהקשיב להופעה חיה שהיא קצת שונה ממה שהם מכירים. העובדה הזאת הופכת את ההתרגשות שלנו לכפולה ומכופלת כאשר אנו מגלים ופוגשים נוער סקרן, פתוח, משתף פעולה ומפרגן.

*עופר פורטוגלי הוא מוזיקאי, פסנתרן, מלחין ומעבד, מבכירי המורים בביה"ס רימון.

לאתר של איריס ועופר פורטוגלי