מסתכלים על אותו הדבר ורואים דברים אחרים לגמרי

לא מזמן, בפתיחת תערוכה שבה השתתפתי ובין כל המכרים והקולגות מעולם האמנות, ניגש אלי ילד כבן עשר, סמוק ומבויש, בליווי הוריו. הוא נראה לי מוכר. מסתבר שנפגשנו כמה חודשים קודם לכן, באחד המפגשים שקיימתי עם תלמידים בבית ספר באזור השרון. סיפרתי אז לילדים שכמו שמחפשים בעיתון איזה סרטים מציגים בבתי הקולנוע, אפשר גם לבדוק איזה תערוכות מציגות ולהחליט לאיזו הולכים. "ככה הגעתי לתערוכה", הוא אמר, והוריו הנהנו בהסכמה. שאלתי אותו מה דעתו על התערוכה ועברנו ביחד ליד כמה מהעבודות. כך, המעבר מכיתת הלימוד לעולם האמיתי נראה לפתע אפשרי ואף מרגש. 

"מה אתם רואים?" – השאלה הפשוטה הזו שאני מעלה בפני תלמידים כשאני מראה להם ציור, גורמת להרבה ידיים להתרומם. אבל מתשובה לתשובה מתברר שהעניין לא פשוט בכלל. האחד רואה דבר מה והשני שם דגש דווקא על משהו אחר. לפעמים התשובות ממש מנוגדות זו לזו. "מסתבר שלמרות שכולנו מסתכלים על אותו הדבר," אני אומר, "אנחנו רואים דברים שונים". המפגש מתחיל איפוא עם התחושה שבניגוד לשלט פרסומת או כרזה, שבהם כולם צריכים להבין את אותו הדבר ומהר, ציור הוא מקום פתוח ומזמין, ולכל צופה יש הזדמנות להשתמש בדמיון, בחשיבה וברגש. הציור, בעיני, הוא כדלת חצי פתוחה, וכל מה שנותר לנו הוא לתת דחיפה קלה באמצעות המבט שלנו, ולעבור לעולם אחר. 

ובעולם האחר אני מראה לתלמידים ציורים נוספים ומבקש מהם להתבונן בהם בשקט מוחלט. כל אחד מפליג במחשבותיו, ואחרי כמה רגעים של שקט, אני מבקש שיספרו מה הם ראו. שוב ושוב מתגלה טווח הפרשנויות והרגישויות שציור עשוי להעניק לצופה הקשוב. התלמידים נוטים לטוות סיפור או עלילה ומבלי שהם יודעים זאת, הם למעשה בונים תערוכה בראש.

לאחר ההפלגה במחוזות הפנטזיה והדמיון, אני עובר למימד הארצי והגשמי של מלאכת הציור. אני מראה לתלמידים את הסטודיו שלי וחושף את תהליך העבודה, משלב התכנון, דרך הרישום ועד עבודת הצבע. אני מסביר על צבע השמן ותכונותיו ומראה סוגים שונים של מכחולים וכלי עבודה ומסביר כיצד אני משתמש בהם. כך אני חושף את "מאחורי הקלעים". לצד הדימוי הרומנטי, כך מתברר, מדובר במלאכת כפיים ונחוצים בה ידע טכני ולא מעט "עבודה שחורה". שאלות על פרנסה ומקומו של האמן בחברה יצרנית וצרכנית נשאלות לא פעם בהקשר זה.

כשם שסופר עובד על ספרו במשך תקופה ארוכה ואז מוציאו לאור, כך גם הצייר – מוציא את עבודותיו מהסטודיו אל הגלריה או המוזאון. צילומים מתערוכות יחיד שלי הן הזדמנות לדבר על הקשר שבין היוצר, היצירה והעולם שסביבו. אני משתף את התלמידים בתהיות העולות לקראת תערוכה ובהתלבטויות הנוגעות לאפשרויות התצוגה. תוך כדי צפייה בעבודות הם שואלים שאלות ומעלים פרשנויות, והמעגל - שהתחיל ברגעים שבהם התלמידים הפליגו בדמיונם ויצרו משמעות והקשרים בין העבודות - נסגר.

ופתאום, ביקור בתערוכה נראה כאפשרות מהנה וגם מעניינת, כזו שאפשר להוסיף לתפריט הפנאי לצד צפייה בסרט, קריאה בספר או אפילו בילוי עם חברים בקניון. והשאלות שאפשר לשאול בתערוכה הן פשוטות וברורות, כמו: מה אני רואה? מה אני מרגיש? איך הציורים קשורים זה לזה? מה זה מזכיר לי? וגם - מה אני אוהב יותר או פחות, ולמה? "הרישיון" לדמיין, לשאול שאלות ולהרבות בפרשנויות פותח צוהר להבנה של משהו מהותי מאותה פעילות מוזרה ומיוחדת כל כך, שנקראת אמנות.

 * למידע על אודות המפגשים עם הצייר אורן אליאב ולדוגמאות מעבודותיו.