שם המחבר: אריאלה טומשוף

מחכים לאופרה; תלמידים כותבים על "הילד חולם"

 

חמישים תלמידים מבית הספר הריאלי בחיפה הגיעו למשכן לאמנויות הבמה בתל אביב לצפות באופרה "הילד חולם", שהלחין גיל שוחט וביים עמרי ניצן. לא בכל יום עולה יצירה אופראית בעברית, ולראשונה  - אופרה המבוססת על מחזה של חנוך לוין. עלו לא מעט חששות, שמא יהיה קשה לצופים הצעירים לצפות באופרה המעלה מחזה שהוא מסע אלגורי של פליטים שאינם רצויים בשום מקום ומחפשים מקלט לנפשם.

בבית הספר הריאלי אין מגמת מוזיקה, אך קיימת מסורת של ביקורי תלמידים בבית האופרה, וחלקם אף מגיעים למשכן לאמנויות הבמה כמה פעמים בשנה. לקראת הצפייה באופרה התקיים מפגש מקדים עם מנחה מהאופרה.

המשובים שלהלן נכתבו אל עירית פירסט, מורה למוזיקה ביסודי ובחטיבות הביניים, המרכזת את הפרויקט בסניפי הריאלי כבר 15 שנה. התלמידים התייחסו להיבטים השונים של האופרה – לעלילה, למוזיקה, לעיצוב. אחרי קריאת הדברים לא נותר אלא להרהר שנית בחששות שעלו.

 

 

כדי להעמיק את תחושת הכאב, ההומור חייב ללכת
ירון וקסלר, כיתה י"א

ההרצאה של עומר הייתה מאוד מעניינת. ראו שהיא הייתה מעורבת בהפקה, הבקיאות שלה בכל הפרטים הקטנים הייתה מרשימה ביותר. ההרצאה שלה עזרה במיוחד לקהל הצעיר יותר שבינינו להבין את העלילה ולמנוע, או אם לא למנוע לגמרי אז להפחית, את הזעזוע של המערכה הרביעית.
מה שכן, לדעתי כל הפואנטה של המערכה הרביעית היא לזעזע ולגרום תדהמה לצופה, לכן לי באופן אישי החוויה הייתה פחות מרשימה אחרי שעומר תיארה באופן כה מפורט את המערכה הזאת.

הופתעתי מאוד לטובה מהמוזיקה וההלחנה היוצאת מן הכלל של גיל שוחט. לצערי, מניסיוני אני תמיד חשדן בנוגע למוסיקה של מלחינים בני זמננו. לרוב אני לא נהנה מהדיסוננסים שבדרך כלל מופיעים במוזיקה מודרנית. לכן, נעם לי מאוד לשמוע שלא כל המלחינים הישראלים העכשוויים מנסים ליצור מוזיקת דקדנס אלא גם יכולים להלחין מוזיקה נעימה.

בנוגע לעיבוד מהמחזה לאופרה, העלילה כפי שראיתי אכן מתאימה לאופרה, העבודה הייתה מדהימה. אך אי אפשר כמובן להעביר ז'אנר של יצירה מבלי לאבד משהו. מה שאני הרגשתי שאבד היה הסרקזם וההומור השחור שהופיע במחזה המקורי. ברור מדוע לא היה מקום לזה באופרה. באופרה התמקדו בכאב ובעצב של האם, וכדי להעמיק את תחושת הכאב ההומור חייב היה ללכת. שמתי לב במיוחד שבמערכה השלישית, כאשר האם אומרת לילד שהוא גזר על עצמו גזר דין מוות, המוזיקה לא הייתה קודרת בכלל, אפשר אפילו להגיד שהיא הייתה שמחה. זה היה לא צפוי אך משום מה זה נשמע לי בהחלט במקום.

מה שלא נעם לעין זה העובדה שהעשן שפוזר במערכה השלישית (שהיה לו אפקט מלבב) ירד ישר על התזמורת, על נגנית מסכנה שנראה שזה הפריע לה מאוד.

גם העבודה של מחלקת התפאורה והאפקטים הייתה מהממת, עם חליפתו של הכנר שותת הדם במערכה הראשונה. זה באמת נראה כאילו ירו בו והוא אט אט מאבד את דמו, שניגר מפצעיו.
אי אפשר כמובן להתעלם מהבוטות של כמה חלקים באופרה. קודם כול "האישה שנולדה לאהבה" שהייתה דמות מאוד בוטה, וסצנת האונס כמובן. אני חייב לומר שאחרי שעומר תיארה את החלקים אלו, מאוד סיקרן אותי איך הם ייראו, והופתעתי לטובה מכך שהם היו עשויים באמנות.

ואז הגענו למערכה הרביעית. במערכה הזו ראיתי שדווקא השאירו את האירוניה, שכנראה קיימת גם במחזה, מפני שהיא היוותה חלק אינטגראלי מהמערכה עצמה.האירוניה שבפער העצום שבין העולם התחתון והשפל של גנב השעונים, לעולם הנאיבי של הילדים, שמנסים לראות בו משיח.
טוב שהייתה הפסקה לאחר שלוש מערכות. אני מניח שעשו את זה לא רק בגלל הפן הלוגיסטי, הצורך להכין את הבמה למערכה הרביעית, אלא גם לתת לצופים לשכוח מכל בעיותיהם ולנוח ואז להנחית עליהם בבת אחת את המראה של הילדים המתים.

לסיכום, אני רוצה להגיד שמאוד אהבתי את האופרה, וששמחתי לראות ולשמוע אופרה עם ליברית מלאת משמעות - לשם שינוי.

  

או שהחיים אכזריים או שאנחנו חולמים
ליאב וונסובר, כיתה י"א

חודש לפני האופרה קראתי את המחזה "הילד החולם". נורא התרשמתי מהסיפור ומהמילים החזקות, ומאוד הסתקרנתי לקראת האופרה. שאלתי את עצמי איך תיראה אופרה עם מילים כל כך חזקות של יוצר כמו חנוך לוין. איך אפשר להפוך מחזה כזה לאופרה? חיכיתי לערב הזה.
 
כשהגעתי למשכן אומנויות הבמה, הייתה בכניסה התערוכה המדהימה שיצר האמן החזותי גוטפריד הלנוויין, שעיצב את התפאורה והתלבושות של "הילד חולם". עברה בי צמרמורת. חלפה בי מחשבה שאו שהחיים אכזריים או שאולי אנחנו חולמים.
 
ההרצאה שעומר מהאופרה העבירה התחילה בכל מיני דברים שכבר ידעתי, אבל כשהיא תיארה את ההשקעה וסיפרה על הבימוי כבר לא יכולתי לחכות עד שהמסך ייפתח.

האופרה הייתה מאוד יפה, הבימוי הדהים אותי ואפילו הרגשתי לא מעט אושר להסתכל על סוג אופרה שכזאת. התמונה הכי חזקה בעיניי היא התמונה של המערכה הרביעית. המלחין המדהים גיל שוחט ידע לשים את הדגשים במקום הנכון בזמן הנכון.
 
ההבדלים שבין אופרה רגילה לאופרה הזאת היו מאוד ברורים. האופרה הזאת יותר מודרנית ממה שאנו רגילים לראות.  בדרך כלל התפאורה באופרה מתאימה תקופתית למוצרט ובני זמנו. אני כבר מחכה לאופרות שבעונה הקרובה.

 

העברית כיפית לאוזן
נמרוד אלדר, כיתה י"א

חזרתי עכשיו מהאופרה והחלטתי שזה לא סובל דיחוי ואני חייב לכתוב כמה היה מדהים.  האופרה הייתה פשוט מדהימה - העלילה והמילים של חנוך לוין כל כך התאימו לאופרה, שבכלל אני לא יכול לדמיין אותה כמחזה.

גם המוזיקה הייתה מדהימה, שומעים שגיל שוחט מושפע ממוזיקה גרמנית, זה התבטא בכמה צורות במהלך האופרה. היה מעניין וחדש לי לשמוע אופרה בעברית. האמת, למרות שאיטלקית היא שפה שעוזרת למוזיקה לזרום יותר טוב, העברית הייתה לי יותר כיפית לאוזן.

היו רק שלושה קטעים באופרה שלא אהבתי: הדיקציה של המילים, בעיקר בגלל השפה העברית לדעתי לא התנגנה מספיק חלק בחלק מהקטעים, והיו חלקים שפשוט הייתי מעדיף שיהיה קצב אחיד של מילים ולא בשנייה אחת מילה וחצי ושנייה אחריה שש מילים מהר באותו משפט. עוד חיסרון קשור לעיצוב. למרות התפאורה המדהימה במיוחד בחלק האחרון, התלבושות של הצבא הזכירו לי ולכל מי שישב לידי סרטי מלחמת כוכבים ומדע בדיוני למיניהם.
ועוד דבר אחד אחרון שלא קשור דווקא לאופרה עצמה אלא למה שקרה על הבמה - בשלב מסוים כל נגני כלי הנשיפה קיבלו מנה של קרח יבש ונחנקו קצת, אבל את זה בטח עובדי הבמה יוכלו לפתור. עכשיו אני כבר מחכה ל"פאוסט".

 

*צילומים: מתוך אתר האופרה ומתוך אתר המעצב גוטפריד הלנווין.

יש למלא את הפרטים

סל תרבות ארצי הוא תוכנית חינוכית האחראית על חשיפת תלמידי ישראל לתרבות ואמנות כחלק ממערכת החינוך הפורמאלי.

תוכנית סל תרבות ארצי מקנה לתלמידים מגיל הגן ועד י"ב, כלים לצפייה מודעת ובעלת משמעות בששת תחומי האמנות – תיאטרון, מחול, מוזיקה, קולנוע, ספרות ואמנות פלסטית.

 התוכנית משותפת למשרד החינוך, לחברה למתנ"סים ולרשויות המקומיות.

התוכנית פועלת החל משנת 1987.