כוחה של חוויה מוקדמת

רוב אמני הבמה רואים בהופעה את פסגת הקריירה, במיוחד אם מילאו אולם גדול. חלק מאמנים אלה לא "יבזבז את זמנו" על קהל ילדים בבית ספר, בחללים מזדמנים. כנגנית נבל אשר חוותה את שני העולמות, אספר על החוויה הייחודית שאני חווה במפגש עם ילדים ועם תגובתם הכנה מאוד. המופעים במסגרת סל תרבות ארצי אינם נעשים בהתנדבות, אבל מי שעושה זאת רק ממניעי פרנסה, אין סיכוי שינחל הצלחה מרובה.  מבחינתי יש ערך מוסף במופעים אלה: התחושה שזרעת זרע שאין לדעת לאיזה גובה יצמח, כמה יפים יהיו עליו ומה טעם פירותיו.    
 
את המשימה המאתגרת הזאת אני משתדלת למלא על הצד הטוב ביותר. אני נוהגת להקדים להגיע למקום ההופעה. זאת כדי שאספיק לכוון את הנבל ברמה שאינה נופלת מרמת המופעים המקצועיים ביותר. כמו כן אני משתדלת לדאוג לסידור מיטבי של מקומות הישיבה מולי. תמיד אעדיף להישאר בגובה העיניים של הקהל ולא לעלות על במה גבוהה ומרוחקת. אני מקפידה לבוא בלבוש אסתטי ולא יומיומי, כי חשוב לי שהתלמידים יעברו חוויה חגיגית של הופעה. מקום הופעה נקי ואסתטי תורם כמובן להצלחת המפגש.

לכל ילד אני מתייחסת בכבוד רב, גם אם נראה שהוא סובל מהפרעת קשב או מפגין בוז והתנשאות כלפי המופע. אני יודעת שהתנהגות כזאת נובעת לעיתים מצמא לתשומת לב או מרגשי נחיתות. עלי להודות שלא מיד הצלחתי להגיע לעמדה זו: רכשתי אותה עם הניסיון. בעיה אחרת היא שלעיתים המורים אינם מבינים את תפקידם ואינם מסייעים לקשב של התלמידים. סביר להניח שכשהם היו ילדים, מערכת החינוך נחשפה עוד פחות למופעים מסוג זה.

גדלתי במשפחה מוזיקלית שכל ילדיה ניגנו או שרו. לאורך נעורי נהגתי ללוות בפסנתר את אחי:  הכנרת, הצ'לן, הוויולנית והזמרת. אל הנבל הגעתי כעבור עשר שנות נגינה בפסנתר. בחרתי בו בגלל נוכחותו המרשימה וצליליו המרגשים, ויותר מאוחר הבנתי שהחיבור הבלתי אמצעי עם מיתריו והקירבה אל תיבת התהודה הינם מרכיב תרפויטי עבורי ועבור מאזיני. לעיתים אני מתחילה מופע חולה ומסיימת אותו בריאה. כשמאזיני מתארים את חוויית ההאזנה לנגינתי, הם לעיתים קרובות מספרים שהצלילים כמו נוגעים בהם או חודרים אליהם, ובדברם הם מצביעים על אותו מקום בגוף שבין החזה והבטן. באותם רגעים אני חשה שבחרתי בכלי הנכון בעבורי.

בקונצרטים תזמורתיים מקומו של הנבל אינו בולט בדרך כלל. ביצירות רבות הוא אינו נוכח כלל, וגם כשהוא נוכח יש להיות ערני במיוחד כדי להבחין  בצליליו בתוך התזמור הכללי. לכן אני נהנית הנאה מיוחדת ממופעים קאמריים, שבהם הנבל עומד בחזית, והמאזינים יכולים למקד בו את תשומת הלב ולשאול שאלות לגביו. בקונצרטים אלה אני משמיעה יצירות מסוגים ומסגנונות שונים: מוזיקה קלסית, מוזיקת פולקלור, קטעי אימפרוביזציה ועוד. לעיתים אני מוסיפה עיבודים משלי לרפרטואר ונוטלת לעצמי את החופש לאלתר ו"לשחק" איתו. אני מספרת על האפשרויות הייחודיות הטמונות בכלי וגם על מגבלותיו הטכניות, וכיצד מתגברים עליהן באמצעות עיבודים מוזיקליים שונים. המופע עשוי לדון בהיבטים שונים ביצירת המלחינים, הכלים והצורות המוזיקליות. אך כיון שמדובר במופע לילדים, הכול ניתן במנות קטנות, מקושטות, לעיתים באופן מסווה. אינני רוצה שהילדים ירגישו שהם בהרצאה או בשיעור לוחץ, ולכן אני משתדלת להסביר בחיוך ובקלילות. ועם זאת, הניסיון הראה לי שאין להסתפק ברפרטואר הווירטואוזי, החזק והמהיר; מה רב הסיפוק מתגובות הילדים ליצירה קצרה ומלאת רגש כגון "אפילוגו" (אחרית דבר) מאת גרנדוס. אחרי שאני מנגנת יצירה זו אני נוהגת לשאול את הילדים: "איזה רגש עורר בכם הקטע?". והילדים עונים תשובות כמו: "רגש של אהבה", "רגיעה", "שלווה", "להימצא בנוף יפה". אני מאמינה שמופעים כאלה תורמים לשיפור יכולת הקשב הכללית של הילדים, וזה עשוי להשליך על תחומי לימוד נוספים ועל הקשב שלהם לעולמם הרגשי.

יש הבדלים ניכרים בין בתי הספר מבחינת התנאים הפיזיים של המופע, רמת ההכנה לקראתו ורמת המשמעת של התלמידים. במהלך השנים הזדמן לי מדי פעם להופיע בבתי ספר שבהם לימדה מורה למוזיקה מהסוג הבלתי נשכח. חוויות אלה ילוו אותי לאורך השנים. לא בדקתי את זה באופן מדעי, אבל אני מניחה שרבים מתלמידיהן של מורות כאלה הפכו, בזכות השקעתן, לשוחרי מוזיקה ולעיתים אף לנגנים, ונמנים כיום עם קהל המאזינים באולמות הקונצרטים.

ההיסטוריה מלמדת שאין קשר ישיר בין אהבת המוזיקה לבין הרמה המוסרית של בני אדם. אבל אני בכל זאת מאמינה שחינוך מוזיקלי תורם לתרבות ההתנהגות ומעשיר את העולם הפנימי. אני מרגישה שאם אני תורמת אפילו במעט להנחלת תרבות זו לדור הצעיר, עשיתי את שלי. לעיתים יש השפעה ישירה יותר. לפני זמן מה, למשל, פנה אלי בחור בן עשרים ושלוש בבקשה ללמוד אצלי נגינה בנבל. הוא סיפר שכשהיה ילד הופעתי פעם בבית ספרו, וכבר אז החליט שיום אחד ינגן בנבל. עכשיו, עם תום שירותו הצבאי, הוא מממש את החלטתו. אף כי איני מצפה לתוצאות כאלה דווקא, משמח אותי מאוד אם אני תורמת גם להתעוררות מסוג זה.

* עדינה הרעוז היא נגנית נבל. הרעוז מופיעה במסגרת הסל בתכניות: בחיוך וברטט עם צלילי הנבל, וחליל ונבל יחד עם מיכאל מלצר.