התלמידה הכי גרועה בכיתה

כשהייתי ילדה לא הצלחתי ללמוד לקרוא ולכתוב. עד כיתה ג' ידעתי לזהות אותיות ספורות בלבד. לחבר מהן מילים או משפט נראה לי אז כמשימה בלתי אפשרית. היה לי, מה שקרוי היום, ליקוי למידה. אבל בילדותי המונח הזה, כמו מונחים רבים אחרים בתחום – דיסלקציה, דיסגרפיה וכו' – לא היו נפוצים. מי שלא הצליח לקרוא ולכתוב נחשב לעצלן במקרה הטוב, ולטיפש – במקרה הרע. אחרי שעברתי מבדקים, אמרו להורי שאני סובלת מ- Minimum brain damage. אמי טענה שאין אדם שמוחו מושלם וחיפשה דרך לעזור לי להתגבר על הבעיה. הגעתי למורה מתקנת, ובעזרתה, וגם בעזרת נחישות ודמיון והמון עבודה אפורה ומייגעת, הצלחתי לעקוף את הבעיה. למורה המתקנת שלי – המצילה שלי – הייתה שיטה שבבסיסה המצאת סיפורים וכתיבתם, וזה מה שאני עושה עד היום.

כמעט בכל המפגשים אני מספרת על הקושי שהיה לי ועל הדרך שבה התגברתי עליו. לעתים אני מרחיבה, לעתים מצמצמת, אבל כמעט אף פעם לא מדלגת על ההתחלה הקשה שלי בבית הספר. ילדים מקבלים בתדהמה את העובדה שהסופרת שבאה לדבר איתם הייתה פעם התלמידה הכי גרועה בכיתה. זה חשוב כמובן לא בגלל השוק, אלא בגלל הדוגמה, בגלל שאני מהווה הוכחה שאפשר להתגבר ויותר מזה – להפוך את החולשה הכי גדולה לנקודת עוצמה.

כתבתי ספר והצגה ("מהפכת התפוזים של מתי") על ילדה שלא יודעת לקרוא ולכתוב, ומצליחה להתגבר על הקושי וגם לחולל מהפכה אקולוגית (היא ממציאה דלק מקליפות של תפוזים). כמעט בכל מפגש, יש לפחות ילד אחד שפתאום מספר על הקושי שלו לקרוא ולכתוב, משתף בבעיה החברתית שהקושי יוצר וגם במאמץ האדיר להתגבר עליה. בדרך כלל הילדים האחרים יודעים שלילד הזה יש בעיה, אבל בסיטואציה הזו – אחרי שדיברנו על הקושי שלי ושל הילדה בספר וגם על הניצחון – יש לווידוי שכזה כוח אדיר. היה ילד אחד, שטען שאת הספר כתבתי עליו, "רק על בת במקום בן", והיה גם ילד ששאל: "במבט לאחור, היית מוותרת על זה?" לקח לי כמה שניות לחשוב על תשובה, והוא המשיך ואמר: "לא כדאי לך לוותר. אם לא הייתה לך את הבעיה הזו, לא היית כותבת את 'מהפכת התפוזים של מתי'". כמה חכם ומתוק.

הספר מיועד לכיתות ב',ג' וד', ובמפגשים עם כיתות אלה אני משתמשת בו, לא רק כדי להדגים את הסיפור שלי והמסר החזק שלו, אלא כדי לדבר על הפער בין דמיון למציאות. זהו למעשה, הנושא אליו אני חותרת בכל המפגשים, עם כל הגילים. ופה יש לי המחשה חזקה. שהרי מה שקורה לילדה בספר הוא לא בדיוק מה שקרה לי, ויש כאן אפשרות לשאול ולדבר על החיים כחומר גלם לספרים.

תמי שם-טוב היא סופרת, מחזאית ותסריטאית.