ספרות בסימן טוב: על מפגש רכזי בתי ספר יסודיים בבת ים שהוקדש לתחום הספרות

"לא אחת נזדמן לי לשמוע מפי סופרי ילדים, ובייחוד מפי גננות הכותבות לילדים, כשהם ממליצים על יצירותיהם: קראתי דבר זה באוזני הילדים והם נהנו מאוד! אם תבוא אחרי זה ותאמר כי אף על פי כן השיר או הסיפור לקוי, לא יאמינו לך בשום עניין ואופן: הדבר עבר כבר את הביקורת הראשונה של אלו שהוא מיועד להם ונתקבל, ומה אתם המבוגרים מבינים בו. 'הילדים אוהבים את זה' זו התשובה המקובלת."

את הדברים הנוקבים האלה כתבה לאה גולדברג כבר ב-1943, ובדברים אלה פתחה הסופרת שהם סמיט את מאמרה הנוקב לא פחות העוסק בנושא שרכזי סל תרבות יישוביים ובית ספריים עסוקים בו ללא הרף (אני אחליט! על בחירת ספרים לילדים, מוסף "ספרים", עיתון "הארץ", 17.12.08). כיצד בוחרים אמנות לתלמידים, וכיצד מתגוננים, בלשונה של שהם סמיט "מפני מתקפת הטעם הרע והמסחריות שכיום שוב קשה מאוד להפריד בינם לבין הדבר עצמו – הסיפור."

ברור לכולנו שטעם הוא דבר נרכש, ושכהורים, מחנכים ורכזי תרבות, עלינו לכוון את טעמו של הילד. "אם תגישו לילד לבחירה את המדונה של רפאל וציור פרסומת לסבון ותשאלוהו מה יפה יותר," אומרת לאה גולדברג, "הרי בתשעה מקרים מתוך עשרה יבחר בפרסומת של סבון…"

ברור לנו גם עד כמה הדברים שאליהם אנחנו נחשפים בילדות יכולים להשפיע על תפיסת עולמנו. לפני כמה שבועות כתב מאיר שלו במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות": "לפעמים אני מזכיר מול קהל שמות של סופרים אהובים עליי. אם אני מזכיר את תומאס מאן או בולגאקוב, הקהל – כך אני מקווה – שם לב לדבריי. אבל אם אני מזכיר את אריך קסטנר או את נחום גוטמן או את קדיה מולודובסקי או את אנדה עמיר פינקרפלד – מיד מתעוררת המיה בין השורות, ואנשים שקראו אותם לפני עשרות שנים מביטים זה בזה ומחייכים, כי סופרי ילדים תופסים את הקהל שלהם לפני הסופרים למבוגרים, והם עושים בנפשם שמות נפלאות, שרישומן לא נמוג."

אך האמנם הדברים באמת ברורים כל כך? המפגשים עם רכזי סל תרבות של בתיה"ס הם הזדמנות לעצור ולדון בדילמות שהרכזים מתמודדים איתן בבחירת התכנית עבור התלמידים, וגם לחלוק את הקשיים ואת אילוצי היומיום. מזה כמה שנים שישיבת רכזי סל תרבות של בתי הספר היסודיים בבת ים מתקיימת במתכונת של יום השתלמות, שחלקו מוקדש לסיכום השנה, וחלקו להתבוננות מעמיקה יותר באחד מתחומי האמנויות. למפגש מוזמנים מורים נוספים שהתחום שנבחר קרוב ללבם ושהם גם שותפים בתהליכי בחירת התכנית בבית ספרם ובהכנת התלמידים לקראת המפגשים. בשנה שעברה למשל, התקיים המפגש במוזאון בת ים (מובי) וכלל שיחה עם האוצרת וסיור מודרך בתערוכה. לפני כשנתיים התוודענו מחדש לסרטיו ולדמותו של צ'רלי צ'פלין בזכות המפגש עם סיגל ורדי, מרצה לקולנוע. השנה הושם דגש על מפגשי הספרות, והוזמנה הסופרת ומבקרת הספרות שהם סמיט. 

שהם סמיט דיברה על טעם ספרותי נרכש ועל יצירות ספרות מורכבות לעומת היצירות המגויסות והממוסחרות. היא תיארה את מפגשיה עם בני גילים שונים, ונגעה בנושאים העולים בהם: הספרות והחיים, פרשנות, שפה וסגנון. המפגש היה מלווה בקריאה מדגימה משניים מספריה - "מי שתה לי?" ו"מפלצות מיתולוגיות של יוון העתיקה".

לקראת המפגש שלחנו לרכזי בתי הספר ולספרניות את מאמרה של לאה גולדברג המצוטט כאן ואת מאמרה של שהם סמיט שפורסם במוסף מיוחד לספרות ילדים. את המפגש פתחנו בציטוט של מאיר שלו. "הייתה זו העשרה נפלאה, שסיפקה חומרים רבים למחשבה וכלים לעשייה של כולנו בבתי הספר," סיכמו הרכזות.

* אתי משיח היא רכזת סל תרבות של הגנים ובתי הספר היסודיים בבת ים.

 עוד בנושא: "אני אחליט!" מאת שהם סמיט