מהי אמנות בשבילי?

בשאלה זו פתח האמן בועז ארד מפגש עם קבוצת תלמידי המנהיגות התרבותית בבית הספר סנט ג'וזף אלקיריקי מוטראן בנצרת. המפגש ,שהתקיים ב-6/11/08, פתח את התוכנית השנתית של
הקבוצה, הפועלת בבית הספר זו השנה השנייה.
 
אמנות בשבילי, אמר ארד, היא מקום לשאול שאלות. בנוסף להיותי אמן אני משמש כמורה בבתי הספר לאמנות "בצלאל" ובמדרשה לאמנות, ובעבר לימדתי גם בתיכון לאמנויות תלמה ילין. הן כמורה והן כאמן מעניין אותי לעורר בתלמידי או במתבוננים סקרנות, לאפשר להם לראות את המציאות מזווית אחרת, הזווית הייחודית של האמן הנידון, אני או אחר, ותמיד – לשאול שאלות: קטנות כגדולות, לוקאליות כאוניברסליות.
 
מה המסר של העבודות שלך ? שאל אחד התלמידים. בועז ענה כי לאמנות אין מסר חד משמעי שניתן לסכם במשפט. השאלות שהאמנות שואלת, אין עליהן תשובות פשוטות. כוחה בכך שהיא מעוררת אותנו לשאול את השאלות האלה באמצעים רגשיים  וחושיים, ולא רק דרך ההיגיון והשכל.
 
ארד השווה בין הוידאו ארט לבין הקולנוע והטלוויזיה, תוך התייחסות להסטוריה של מדיומים אלו. מדיום הוידיאו-ארט, לדבריו, נמצאת על צומת בין האמנות הפלסטית והקולנוע, בעוד שקולנוע מחויב לספר סיפור באמצעות יצירת רצף הגיוני של סיבה ותוצאה, הוידיאו-ארט אינו מחויב לכך. הוא יכול להעביר רעיון מופשט ולהוות למעשה מעין ציור הכולל בתוכו מימד של תנועה בזמן.
הוידיאו ארט מעניק לאמנים כלי ביטוי דומים לאלה של הקולנוע והטלוויזיה, אך המשוחררים משיקולי הרייטינג שכיום מעצבים את פני הטלוויזיה.

בקולנוע ובטלוויזיה אמר ארד, העריכה מוסתרת בדרך כלל, ואמורה להיות שקופה לצופה ולא להפריע לצפייה. אבל  כאמן וידאו אני מבקש לעשות דווקא את הדבר ההפוך. למשל, בעבודתי "שיעור עברית" השתמשתי בשברי הברות מתוך נאומיו של היטלר כדי ליצור משפט רציף בעברית. בדרך זו  ביקשתי לעורר מודעות למניפולציות העריכה שהמדיום מאפשר, ולהפוך אותן לגלויות לעיני הצופה. רציתי לגרום לצופה לחשוב למה עשיתי זאת, מה זה אומר – שאלה שהיא העומדת במהותה של חווית הצפייה באמנות. כך אני קורא לצופה להיות ביקורתי בעת הצפייה -  הן באמנות שלי והן בז'אנרים תקשורתיים כמו חדשות או תוכניות ריאליטי, שלכאורה מגישים את המציאות "כהוויתה".
 
המפגש עורר בתלמידים שאלות רבות הנוגעות להקשר הלאומי וההסטורי של העבודות, ובהן: כיצד צופים יהודיים מגיבים ליצירותיו של ארד, והאם נושאי העניין של בועז בעבודותיו נובעים מזהותו הדתית. "אתה כאמן" אמר מנהל ביה"ס, האב אמיל שופאני, "מסתכל על היטלר בעבודותיך מעבר לאדם הפרטי שהיה. אתה מסתכל על התופעה שייצג ומעבר לכך –  עלינו. האמנות שלך איננה תיעוד ההסטוריה, אלא התבוננות עמוקה ורחבה יותר על ההסטוריה.
 
כאשר אנו מנסים להגדיר את תפקידה של האמנות בחיינו" אמר ארד לסיום, "התשובה שאנו נותנים לשאלה הזו מאפשרת לנו להבין משהו על עצמנו".

לאתר האינטרנט של בועז ארד לחץ כאן

30/11/2008