מכנה משותף בין מראות משתנים

 
כשפונים אלי לקבוע מועד למפגש ספרותי עם תלמידים במסגרת "סל תרבות ארצי", אני תמיד מתמלא שמחה גדולה.
אני מאמין שלמפגש כזה, גם אם הוא קצר יחסית, יש היכולת ליצור עוגן חזק של משמעות, לסמן את העיקר הרוחני בתוך עומס המידע ולרגש. מפגש כזה כמוהו כיציאה למסע, מאותם מסעות המילה המאפשרים לבני האדם לכרות ביניהם ברית של שותפים לדרך.

על הבמה, בצעדים הראשונים, אני מקריא את השיר הראשון מתוך ספרי "חול ולימונים", שיצא בהוצאת "עם עובד" לפני כשנתיים.

אני בן לשני ילדים ממפעל הטקסטיל
יצאתי מבין המכונות, צבוע כצבע החול
מובל לארגז ירקות
לשיר את השירים

זהו הבית הראשון מתוך השיר שנקרא "ארגז ירקות", הנוגע בחלק מן הרעיונות המרכזיים בספר. תחילתו בסיפור על ילד קטן שהתחיל את המסע היצירתי של חייו ב"תחרות זמר" משפחתית, בהופעה על ארגז.

המלים המנוגנות של שיר הפתיחה יוצרות חיץ בין מה שקרה לפני המפגש, לבין הלך הרוח החדש המתגבש על הבמה.
אחריהן, הכול פתוח, הסיפורים מתחלפים; הרשמים, התהיות והתובנות מן המסעות היצירתיים, מקורות השראתי, החוויות מעבודתי כמורה ומנחה סדנאות כתיבה, כולם ממתינים בנאמנות לשעתם על הבמה.

במפגשים, אני מרחיב על התשתית הרעיונית שעומדת בבסיס הספר שהיא גילוי הסיפור המשפחתי שלא סופר, יצירת דיאלוג משמעותי עם "השונה" במרחב המוכר, ובדיקה מחודשת של סביבת המגורים הקרובה במטרה לאתר סיפורים, רשמים ותובנות.
בשלב מתקדם, אני מספר על  יתרונות הכתיבה והקריאה.
חשוב לי להצביע על "עבודת הכותב"- עבודה המתרגלת צפייה מעמדת תצפית חדשה, מוחקת דעות קדומות, מקרבת בין רחוקים, יוצרת מכנה משותף בין מראות משתנים ומצביעה על מיתוס שכדאי ללכת בעקבותיו.
 
בתום החלק הזה מגיע שלב השאלות - השלב המהנה ביותר. השאלות של התלמידים מיוחדות ומפתיעות. מידת הפתיחות, הסקרנות והרעננות שהם מגלים, אף פעם לא מאכזבת.

מפגשים רבים אני מסיים בקריאה  של שירי "בן שנה"

יהונתן
לרגל יום הולדתך ואתה בן שנה
אני מעניק לך מילים נקיות
למראשותיך
הרי עוד דקה ישלים הצבעוני כנפיים בין הגבים
ואתה כבר גדול והכופתאות בידיך

עניינו של השיר הוא עצות חיים לילד הקטן שאך נולד, מתוך תקווה שהוא יעשה זאת אחרת, טוב יותר מאיתנו.

אמור אשר על לבך יהונתן
אל תהיה כמונו שותקים
במקום בו מפכים נהרות חמים

בדרכי למונית אני תמיד תוהה על הזכות שניתנה לי לדבר במעמדים כאלה, ומתעצמת בי התחושה שלמרות הכול יש תקווה.

* משה אוחיון הוא משורר ומלחין. נולד ומתגורר בדימונה. בעל תואר שני מהחוג לספרות עברית, אוניברסיטת בן גוריון. פרסם שירים בעיתון "הארץ" ובכתב העת "מאזניים". מנחה סדנאות כתיבה