פרחים מבטון

השנה, במסגרת סל התרבות שלנו, החלטנו לשים דגש על תחום האמנות הפלסטית: תלמידי כל הכיתות ייפגשו עם אמן ויעברו הכנה בהתאם. המפגש הראשון היה עם הפסל ואמן הווידיאו  ארז ישראלי בכיתות י'-י"ב.
ההכנה לקראת המפגש כללה התוודעות למושג "וידאו ארט" ורקע על האמן; ברחבת בית הספר הקדשנו את אחד הלוחות לקורות חייו, ולתמונות של מספר עבודות שלו בלווית הסבר קצר. נושא המפגש היה זיכרון ומוות – נושא הנוגע לכולם. ישראלי, בחור כובש לב, שוחח על עבודותיו השונות בסבלנות ובשפה מובנת לכל - הן לתלמידי האמנות והן ליתר התלמידים. עם זאת המפגש היה מעניין ומורכב.

אחת מתלמידות שכבת י', שראתה חלק מעבודותיו של ישראלי קודם לכן, כותבת: "במפגש  הוקרנו העבודות על מסך גדול שנתן ליצירה משמעות חזקה יותר, מזעזעת יותר, והיא הותירה רושם עז… במהלך המפגש ארז דיבר על החומרים שמהם הוא בונה את פסליו והסביר מדוע בחר דווקא בהם ולא באחרים. למשל: מדוע השתמש בבטון לפיסול זר פרחים".

על נושא העבודות – מוות וזיכרון בהקשר המציאות הישראלית, כותבת אותה תלמידה: "זה נושא שמצד אחד מאוד רחוק ממני, ואני ממעטת לחשוב עליו, ומצד שני ... אי אפשר להתחמק ממנו. בעבודותיו ארז מציג את הזיכרון ואת המוות בדרך שונה. במספר קטעי וידאו הוא צילם את עצמו עם אמו וניסה להעביר את הקשר בין אם לבנה לאחר המוות, את התחושה של אם שבנה מת. מעבר לכך שהקטעים היו מאוד מרגשים, הם נראו אמיתיים מאוד, ואפשר היה לחוש את הכאב של האמא. בעבודת וידאו אחרת ניסה ארז להעביר את רגע המוות. הוא בחר בקטע מסרט אמריקאי, שמראה את פניו של חייל ברגע המוות. הקטע, שהיה בן שלוש שניות בסרט המקורי, נמתח כאן לדקה שלמה (בדומה ל"דקה דומיה"). זה היה מרגש מאוד. בנוסף, ארז הראה לנו תמונות ממיצג שלו שהוצג במוזיאון בברלין. בחדר גדול הוצג טנק מוקטן, כך שצריך להתכופף כדי להביט לתוכו. מי שנכנס לחדר שומע קול צופר של מכונית שלא מפסיק. כשמתקרבים ומתבוננים פנימה מבינים שהחייל הנהג נהרג, וראשו נפל על ההגה. זה נותן משמעות מזעזעת לקול הצופר שברקע".

זו הייתה דוגמא אחת מני רבות לתגובות שקיבלתי הן מתלמידים והן ממורים שהיו נוכחים. אין אחד שנותר אדיש למפגש הזה. ועכשיו, כמובן, יש צורך מיידי לעבד בכיתות את המפגש רווי הרגשות הזה.

13/11/2008

* איריס הופמן הינה רכזת סל תרבות בבית הספר הניסויי תפן, במגדל תפן.