ההבדל בין מבט ראשון למאוחר

"אמנות פלסטית היא סוג של טקסט חזותי, שצריך ללמוד לקרוא כדי להפיק ממנו חוויה אמנותית מעשירה. אלא שבאמנות פלסטית יש לחינוך להתבוננות מושכלת חשיבות מיוחדת בשל הדימוי המאיים שלה", אומרת אפרת לבני, האחראית על פיתוח תכניות הלימודים ב"סל תרבות ארצי". אמנות פלסטית מודרנית, קובעת לבני, נתפסת כאליטיסטית ומיועדת ליודעי חן, וככזו היא גוררת תחושות של אי נוחות ושל תסכול למתבונן מן השורה.

כדי לקרב את הצופה כבר בגיל צעיר לחוויה האמנותית, יזם "סל תרבות" שני ערוצים המיועדים לפתח את כושר ההתבוננות באמנות פלסטית: בראשון, מגיעה האמנות לבית הספר,  ובשני, התלמידים יוצאים לפגוש בה באורח מונחה ומודרך במוזיאונים לאמנות. המפגשים בבית הספר מעוגנים בתכנית השנתית. האמן מציג בכיתה כמה מעבודותיו המקוריות. לאחר מכן נערכת שיחה פתוחה בה מעודדים את התלמידים לחלוק עם חבריהם מחשבות ורגשות, שמעלות בהם העבודות, כולל כאלה המלוות במבוכה, בכעס או באמירות בנוסח "גם אני יכול לצייר ככה".

"אנחנו מצפים מהאמן להיות קשוב לשאלות התלמידים ולנהל איתם דיאלוג שימשיג את החוויה", אומרת לבני. "המטרה היא לא להסתפק בתגובה רגשית של אוהב או לא אוהב, אלא להגיע לשיח מורכב יותר שבו ינמקו התלמידים את תגובותיהם, ידברו על האסוציאציות שמעוררת בהם העבודה, ובאופן כללי יתנסו בלדבר על אמנות".

את האמנים הלוקחים חלק במפגשים – כולם בוגרי בתי ספר גבוהים לאמנות שכבר שהציגו בתערוכות ושזכו להכרה מקצועית, בוחרת ועדה בראשותו של ראש בית הספר לאמנות במדרשת בית ברל, הצייר יאיר גרבוז. האמנים נבחרים בהתאם לטיב יצירותיהם וליכולתם לתקשר עם תלמידים. הם משובצים למפגשים על פי נושאי עבודתם ובהתאם לגילאי התלמידים. נוכחותם המתמשכת בבית הספר, מספרת לבני, יוצרת חוויה מיוחדת והופכת את האמנות לשיחת היום בכיתות, בהפסקות וגם בחדר המורים.

לקראת מפגשי האמן ממליצה לבני על מפגש הכנה קצר בו יספק המחנך לתלמידים מידע על האמן, על הסוגה שבה הוא מתמחה ועל מאפייניה הבולטים. במידת האפשר, היא ממליצה לערב את התלמידים באופן פעיל ולבקש מהם להכין מראש, בעזרת האמצעים העומדים לרשותם בבית, חומר רלבנטי שאותו יקראו בכיתה בשעת ההכנה. מפגש דומה מתקיים גם לפני הליכה מאורגנת למוזיאון לאמנות.

ההחלטה על סוג התערוכה מתקבלת בתיאום עם בית הספר, שמקבל מהמוזיאונים תכנית שנתית ובהתאם לגיל התלמידים. במוזיאון מחולקים התלמידים לקבוצות ויוצאים לסיור המונחה על ידי מדריכי המוזיאון. בשלב הראשון מתבקשים התלמידים להסתובב בגלריה באופן חופשי ומוזמנים להתעכב במקומות המעניינים אותו, "כדי לאפשר למתבונן להקצות זמן למחשבה לצפייה, ללמוד לבחון את ההבדל בין מבט ראשון לזה המאוחר יותר ולהצטייד בכישור שימשיך ללוות אותו בהמשך דרכו", מסבירה לבני.

בשלב השני מרכז המדריך את התלמידים סביב יצירה אחת ומתרכז בהסבר קצר עליה. הוא אמור לשאול את התלמידים לדעתם - מה רצה האמן להביע, לכוון אותם לבחינת משמעות גלויה וסמויה בעבודה וגם להעניק ליצירה את ההקשר ביחס ליצירות האחרות באותה תערוכה. כך מוטמעת ההבנה שהבחירה ביצירות היא פרי מחשבה ותכנון מוקדם. בשלב הזה יש להימנע ככל האפשר מפרטים אינפורמטיביים על העבודות ולעסוק בטכניקה של היצירה רק כשמתעוררת שאלת הקשר בינה לבין תכני העבודה.

למפגש בעקבות הצפייה ביצירות אמנות - בכיתה ובמוזיאון - מייחסים המומחים חשיבות רבה. בהנחה שחלק לא מבוטל מהמורים אינו מתורגל בצפייה קבועה באמנות פלסטית, מאפשר להם המפגש המסכם לעמוד במקום דומה לזה של תלמידיהם. בשיחה חופשית ופתוחה המטרה היא לעודד דיבור על החוויה המשותפת שעברו, על הציפיות המוקדמות שלהם ועל מידת התגשמותן. במקביל מדגיש המפגש את הלגיטימיות של הפרשנות האישית של כל צופה. מניסיונה רב השנים מספרת לבני על משוב חיובי מאוד מתהליך הצפייה באמנות פלסטית מצידם של תלמידים ומורים. רבים מהמורים הביעו בפניה,  לפני המפגשים, רתיעה ראשונית מהנושא וחששו מהיעדר כלים מתאימים לניתוח ופרשנות, אך רובם מגלים בהמשך כי המפגשים מסעירים את התלמידים ומסקרנים אותם. במפגש המעמיק עם אמנות שנראית סתומה במבט ראשון מגלים התלמידים בעצמם כישורי פענוח המלווים בתחושת הישג  ואלו מעצימים את החוויה האמנותית מהיצירה עצמה. בפעם הבאה, יש להניח, אחרי שנפתח להם הצוהר, הם ייצפו בתמונה או בפסל ממקום אחר.

23/10/2008