מקומה של האמנות בחיינו: מפגשי מורים בימי הערכות

בימים אלה של תחילת השנה, העומדים בסימן בניית תוכניות הלימודים, בחרו בתי ספר רבים ברחבי הארץ לעצור את הדיונים הדחופים, ולהקדיש שעות אחדות לדיון אחר: מהי אמנות טובה וכיצד היא משפיעה עלינו – כמורים, הורים או תלמידים, אך קודם כל כבני אדם לעצמנו. הדיונים התקיימו במסגרת ימי ההערכות בבתי הספר. הם כללו שיחה עם אחד ממנחי היישובים של סל תרבות ארצי ולאחריה מפגש עם אמן. אל חדרי המורים הגיעו אמנים מצמרת היצירה האמנותית בארץ, ובהם גל ויינשטיין, טל אמיתי, בועז ארד, ארז ישראלי, יובל שאול, דני קרמן, אריאלה פלוטקין וכן האוצרת רותי דירקטור. השיח כולו נועד להגביר את המודעות בקרב המורים למשמעות החינוך לאמנות ולעודדם ליתר מעורבות בסל התרבות של בית הספר

פתחנו בשאלות הבסיסיות: מהי אמנות טובה ומה  כוחה? דובר על תרומתה של האמנות לפיתוח הדמיון, הרגש והסקרנות; על יכולתה לאתגר את החשיבה ולשכלל את יכולת הניתוח וההנמקה; על יכולתה לעודד חשיבה עצמאית ולפתח טעם אישי ומתוך כל אלה – להוות משקל נגד לתרבות הרייטינג. כמו כן נידונה תרומתה של האמנות לפיתוח רגישות, סובלנות ופתיחות בקרב הפרט ודרכו – בקרב הקהילה כולה. בהמשך נידונה השאלה כיצד לממש פוטנציאל זה בפועל דרך תוכנית סל התרבות; איזה סוג של מופעים יש לבחור, חשיבותן של שיחות עם התלמידים לפני ואחרי האירוע האמנותי, ובעיקר – מה מקומם של המורים בתוכנית. 

במפגש בתיכון חדש בקריית גת, למשל, נידונו בהרחבה שיקולי הבחירה במופעים. אחדים מהמורים ציינו את חוסר הטעם בהצגות מגוייסות המאששות ומנציחות קלישאות. הם  הביעו את רצונם לנסות להביא מפני תלמידים הצגה דוגמת "המדריך לחיים הטובים", המעוררת בנו סימני שאלה מטרידים ומשאירה חומר למחשבה. הנושא עורר את השאלה הרחבה של תפקידנו כמחנכים: מה היינו רוצים להקנות לבני האדם הצעירים שאנו מלווים את גדילתם. דובר על כך שהתלמידים מוצפים במידע בביה"ס ומחוצה לו, אך אינם מקבלים די כלים להתבוננות ולחשיבה ביקורתית. בהמשך התפתח דיון בין המורים, שנחלקו בדעתם על השפעתן של תכניות הריאליטי. גם במקיף ו', ראשל"צ התלבטו המורים בשאלה איזה סוג אמנות יכול לחולל שינוי. אחת המורות הביעה את דעתה שכדי להשפיע על תלמידים יש להביא בפניהם יצירות מתסיסות ואף פרובוקטיביות. ענת בן ארי, מורה לתאטרון מתיכון "רבין" בקריית-גת ציינה את הצורך "לאתגר את התלמידים ואת עצמנו בחומרי אמנות נועזים יותר, חריפים, מעוררי מחשבה, שנויים במחלוקת וחפים מחנופה ומדידקטיות. יש לקיים הכנה מעמיקה, ולאפשר לתלמידים ביטוי אותנטי של התרשמותם לאחר החוויה". וכפי שהוסיפה: "מנסיוני, הצבת רף גבוה לתלמידים היא אפשרית מאד ואף מתגמלת. אני מקווה שנמשיך להעדיף זאת על פני הבחירה הקלה יותר של הנצחת הבינוניות".

מפגשי האמן המחישו בפועל את השפעתה של חוויה אמנותית. יצירותיו הטעונות של האמן ארז ישראלי, המרבות לעסוק  במותם של חיילים, עוררו תגובות טעונות. המורים התייחסו אליהן בשתי רמות: ברמת תגובתם האישית, וברמת תפקידם כמורים, שאמורים לשוחח עם תלמידיהם על המפגש: כיצד להתמודד עם יצירות המעוררות חוויה רגשית קשה ומה בכלל הצורך בכך. מכאן התפתח דיון סוער על שאלות של חינוך לאמנות וחינוך בכלל. נורית זך לבנה, מנהלת בי"ס עירוני ב' במודיעין, הביעה דעה נחרצת: בית הספר, כדבריה, אינו יכול להתנהל כבועה מנותקת: אסור לנו כמחנכים לעצום עיניים לגבי מה שמתרחש סביבנו. התלמידים ממילא חשופים לתכנים הקשים של המציאות, ומפגשים כאלה מהווים הזדמנות לשוחח על הדברים. לימור, רכזת סל תרבות לשעבר, ציינה שהמפגש הצליח בתוך שעתיים וחצי לעשות מה שהיא מנסה לעשות כבר שנים: לשכנע את כלל המורים בחשיבותו של שיח בכיתות על מופעי סל התרבות. ורד ליבוביץ, רכזת הסל בביה"ס, מספרת שהמפגש יצר טלטלה בחדר המורים, ועורר דיונים שעדיין נמשכים.

המפגשים עם אמני הוידאו בעז ארד ואריאלה פלוטקין עוררו עניין במדיום זה שאינו פופולרי בקרב הקהל הרחב. מורים רבים הודו שאין להם כלים להבין את אמנות הוידאו, וראו במפגש הזדמנות להתוודע אליה. התעורר דיון על גבולות האמנות, על האופן הייחודי שבו היא נוגעת בנו, ועל ההזדמנות שהיא נותנת בידי המורה לדיון בלתי שגרתי עם תלמידים. במפגשים עלו שאלות כגון, האם הכל לגיטימי באמנות, ואיזה סוג של מסרים עולה מן היצירות.
    
המאייר דני קרמן נפגש עם מורי בית הספר חופי הגליל במטה אשר. הוא שוחח עמם על ההבדל בין ספרות ילדים לספרות לגדולים, על קריטריונים להערכת ספרות ילדים, על הקשר בין איור לכתיבה ועל מטרותיו במפגש עם תלמידים. קרמן התייחס גם לתפקידו של המורה: "איך אני יודע מראש אם מפגש עם תלמידים יצליח או לא? אני מסתכל על המורה. אם היא מסתכלת עלי ולומדת יחד עם התלמידים – המפגש יהיה מוצלח. אם היא מסתכלת על התלמידים ומחכה שהם יפריעו – אז הם יקיימו את חלקם בהסכם ויפריעו".

אמנית המיצב טל אמיתי נפגשה עם מורי תיכון רבין בקריית גת. "בכנות, בפתיחות ובצורה מרתקת, חשפה בפנינו האמנית את התהליכים האישיים והאמנותיים שהובילו אותה ליצירת המיצב "אושר (זמני)". – כותבת על המפגש ענת, המורה לתאטרון. "קשת התגובות שהתעוררה בקרבנו העידה על עוצמת הדברים: סקרנות, התרגשות, התקוממות, בלבול, הזדהות רבה ואף בכי. אני מעזה לומר שלא נותר מישהו אדיש בחדר. כך צריך להיראות מפגש אמן: חשוף, מרגש, מטריד ומעורר מחשבה". אמיתי שוחחה גם על מיצב אחר, שיצרה בעקבות האסון באולמי ורסאיי. היא סיפרה כיצד הצטלב אירוע זה עם חוויה אישית שעברה והפך למטפורה עבורה. כפי שהסבירה, תפקידו של האמן להתמקד בתופעות מציאות מוכרות כביכול, ולהציג אותן מזווית ראייה חדשה ולא מוכרת. אביבה ליפקין, רכזת החינוך החברתי, ציינה שתלמידי בית ספרה באים ממגוון של רקעים תרבותיים, וקשה למצוא מופעים שיתאימו לרובם. כדבריה התרשמה מן העובדה, שמפגש כה צנוע  הצליח ליצור חוויה משמעותית בקרב קבוצה כה גדולה של מורים, שגם הם שונים זה מזה.  מכאן התפתח דיון על כוחן של יצירת קלסיות כגון מחזותיהם של סופוקלס ושייקספיר: אלו הן יצירות העוסקות בשאלות על-זמניות שחוצות את כל התרבויות: אהבה, מוות, דילמות מוסריות. הן מעלות את השאלות באופן  המעודד כל אדם להתבונן מחדש בעצמו ובסביבתו.

ארנון רפאלי, רכז סל תרבות במטה אשר נכח במפגש  בביה"ס חופי הגליל וסיכם: "המפגש השאיר חומר למחשבה לא רק על תוכנית סל התרבות אלא גם על המקום של האמנות בחיינו כבני אדם. הופתעתי מרמת העניין וההתלהבות של המורים. זה היה הרבה מעבר לעוד מפגש. הוא עסק בלב העניין: המורים הבינו שסל תרבות זה הרבה יותר מלצאת פה ושם למופע; שחיוני להביא אמנות מובחרת וחשוב שכל המורים יהיו מעורבים. חשוב שמנהלים יפתחו את הדלת למפגשים כאלה בימי ההערכות: העיתוי הזה הוא משמעותי, כי הוא מדגיש שנושא החינוך לאמנות חשוב כמו יתר מקצועות הלימוד".

9/9/2008