"מטורף באופן חיובי": מפגש עם האמן מאיר טאטי

גבר יחף רץ ברחובות תל אביב, לעורו חצאית קש ובידו פחית צבע אדום. עוברי אורח מביטים בו בתמיהה, ילדים מנסים לרוץ איתו, כלב פורץ בנביחות. האיש מגיע למזרקה הגדולה בכיכר, ושופך מעט צבע לבריכה. שובלי הנוזל האדום מתפשטים ומסתלסלים במים. מוסיקת הרגאיי שברקע ממשיכה להדהד בכיתה כשהסרט נגמר והאור נדלק.

פניהם המשועשעות של התלמידים פונות בסקרנות אל גיבור הסרט, האמן מאיר טאטי, שלבוש עכשיו, עומד מולם ומסביר: "הצייר מצייר ציור, הפסל מפסל פסל, ואמן המיצג – מביא את עצמו. הפעולה שאני מבצע מול הקהל היא היצירה שלי. האמנות שלי מתרחשת בתוך החיים ומשפיעה על הסביבה. אני רוצה לגרום לאנשים בבית הקפה לעצור רגע. לתהות על התופעה יוצאת הדופן שנקרתה לפניהם ולחשוב עליה".

"למה התכוונת"? "מה המסר?"  שואלים התלמידים, שכבה ח' בבי"ס עירוני ג' בחיפה. האמן אינו ממהר להשיב. "לי היתה כמובן מחשבה שהתחלתי ממנה" הוא אומר, " ועיבדתי אותה, כמו שפסל חוצב באבן עד שמתקבלת היצירה, אבל מרגע שהוצאתי את העבודה לעולם, היא של הקהל. הפרשנות שלי לא תהיה נכונה יותר משל מישהו אחר כאן". התלמידים נבוכים מעט, וכעבור רגע עולות כמה קריאות. "אבל מה אמנות פה"? מתקוממת מישהי, "גם אני יכולה לשים חצאית קש ולרוץ ברחוב. זאת תהיה אמנות?" בכיתה מתעורר ויכוח: זאת כן או לא אמנות? "מה צריך שיהיה ביצירה כדי שהיא תחשב לאמנות?" שואל טאטי, והתלמידים עונים: "מסר". "אבל קחו למשל פרסומות. יש בהן מסר ברור ואמצעים עיצוביים שמבטאים אותו. האם פרסומות הן אמנות?" "זה מטורף". אומרת אחת התלמידות. "מטורף באופן חיובי אני מתכוונת. אמנות צריכה להיות מטורפת". וכך נמשכת השיחה עד הצלצול, והם יוצאים בעיקר עם השאלות, עם חוויה מעוררת, פתח למחשבה חדשה.

המפגש התקיים בתאריך 18.05.08.

20/5/2008