"אף פעם לא כתבתי על עצמי" - הסופרת והמשוררת לאה איני במפגש עם תלמידות י"ב, תיכון בית וגן, בת ים

שם פרטי לאה. אבל מה המשמעות של השם "איני", שם שהוא אין, ומה זה אומר שניצול שואה, אדם ששרד חמישה מחנות ריכוז והגיע לתת-משקל של 25 קילו, מגיע לארץ ישראל באונייה ומקבל את השם הזה מפקיד שלא מצליח להבין את השם שהוא אומר לו? והאיש הזה הוא אביה של הסופרת והמשוררת לאה איני, שהגיע מסלוניקי, וכמעט אין מי שמדבר על השואה של יהודי סלוניקי. כך פתחה הסופרת והמשוררת לאה איני את המפגש עם תלמידות כיתה י"ב מבית הספר בית וגן שבבת ים. "גדלתי בבית שנשם שואה," היא אמרה לתלמידות, "והספרים היו חמצן עבורי."

עד אותו היום הן הכירו את לאה איני רק דרך אחד הסיפורים הראשונים שכתבה "עד שיעבור כל המשמר כולו", שנלמד לבחינת בגרות. ("מה את מרגישה עם זה שמלמדים סיפור שלך לבגרות?" תשאל בהמשך אחת התלמידות, "מלמדים עוד סיפור, מתוך 'הרדופים'," היא תענה, "כבר שנים מלמדים אותם, למה לא מגוונים קצת? אבל זה נחמד, ברור שזה נחמד").

במפגש עלו נושאים כמו סתירות וניגודים והנחות מוקדמות בספרות (ובחיים), משמעותה של האקספוזיציה הארוכה במיוחד ב"עד שיעבור כל המשמר כולו", החומרים שבונים את אי הנחת, חתרנות, ממדים בדיוניים וביוגרפיים בכתיבה ("…דברים שקרו באמת, למרות שאף פעם לא כתבתי על עצמי, לא עניין אותי לספר על עצמי"), ועוד.

בסוף המפגש היא השמיעה את שיר הנושא מתוך "סוג של ורוד", דיסק חדש של תמר גלעדי, שהיא כתבה את מילות שיריו. "חמי רודנר הפיק את הדיסק. אחרי שכתבתי לו את המילים של 'מכונת השירים הגדולה'…" היא מתחילה לספר איך נולדו הדיסק וההיכרות עם המוזיקאית והזמרת תמר גלעדי, וכמה בנות כבר התחילו לשיר בשקט בשקט את: זאת מכונת השירים הגדולה / הכניסי בי מטבע / רוצה לשיר שיר אהבה / אני לא שבע…

למורה שרצתה לדעת איך היא החליטה שהיא רוצה להיות סופרת, היא הסבירה שזה נושא לשיחה ממושכת בהרבה. היא לא יכולה לענות במשפט אחד, היא מתעמקת, נוגעת במורכבויות, מתרחקת מסיסמאות.

תלמידות ניגשו בתום השעה להודות לה, ולאורנה ברוך, רכזת ספרות של ביה"ס, על המפגש שריגש ולבקש מפגשים נוספים כדוגמתו.

21/2/2008