"למה אני כותב שירים? כי שירים משביעים מלחם"- תלמידי חטה"ב מבית שמש במפגש עם המשורר משה אוחיון

"נולדתי בדימונה, ועזבתי אותה וחזרתי אליה. דימונה נמצאת במדבר, ובמדבר אתה חייב למצוא מים, אתה חייב לגלות את נווה המדבר של עצמך, את הרצון שלך, והרצון שלי הוא לכתוב שירים. אני כותב שירים, אני אספן של סיפורים ושל זיכרונות, וחזרתי לדימונה והתחלתי לדבר עם אנשים; דיברתי עם מנקי הרחובות, עם הירקנים ועם עקרות הבית ועם מחלקי האוכל לחיות, והשירים שלי הם מראות שעיבדתי מהמציאות." 

ברקו מחלק אוכל לחיות
יש לו אוצרות בתא המטען האחורי
שרשרת זהב מעוטרת חישוקים
ונקניק מהודר

(מתוך: מחלק אוכל לחיות / חול ולימונים / משה אוחיון)

כשהמשורר משה אוחיון, שספרו "חול ולימונים" ראה אור לפני כשנה, נכנס לבית הספר התיכון ע"ש פירסט שבבית שמש, בירכו אותו מורים לשלום, ותלמידים קראו אחריו "סליחה, אתה משה אוחיון, נכון?". למפגש הראשון, שהתקיים באודיטוריום של בית הספר, נכנסו בנות כיתה ז' כשבידיהן עבודות שהכינו על המשורר, ששיריו נלמדו במיוחד בכיתות בימים שקדמו למפגש.
"אנחנו מנסים להפוך את שיעורי הספרות לדבר חי כי אנחנו מאמינים שספרות זה החיים," פתחה יהודית סנדלר, רכזת ספרות של ביה"ס, את המפגש. "אנחנו משתדלים להביא לפחות מפגש אחד בשנה עם יוצר, סופר או משורר. והיום יש לנו הכבוד לארח את המשורר משה אוחיון, שהגיע אלינו מדימונה הרחוקה… אני מקווה שהמפגש יהיה משמעותי, שיותיר בכן חותם, שילך אתכן הלאה לחיים. מי ייתן."

משה אוחיון דיבר עם התלמידות על מלאכת הכתיבה, הקשה, המייגעת, על השיר כשדה שמספק הפתעות וגילויים. הוא דיבר על הקשר בין צורה ותוכן, ועל זווית הראייה האחרת של האדם היוצר ("ילדה שאלה אותי כמה ס"מ יש במטר, עניתי לה בשאלה – כמה תקווה יש במטר?"). הוא הקריא כמה משיריו וגם הביא מדברי משוררים וסופרים אחרים. בתשובה לשאלה מדוע הוא כותב שירים, הוא ציטט את המשורר אורי ברנשטיין שאמר "אני מתאר את העולם ומתאר ומתאר, ואז מבין אותו", ואת דמות האב בספרו של חיים באר "חבלים", שהייתה מכניסת אורחים וקשובה למצוקה של אנשים קשי-יום, הביא כדוגמה לאנשים שהם אוהבי אדם ללא תנאי.

לקראת סיום המפגש ביקשו כמה תלמידות שיקרא עוד משיריו. אחת הבנות ביקשה לדעת אם הוא כותב גם על עצמו, ואחרת – אם הוא יכול לכתוב שיר עבורה.
"המפגשים היו מרגשים," סיכם אדוארדו אברמסון, רכז סל תרבות בית שמש. "גם בעיני התלמידים וגם בעיני המורים. התלמידים היו קשובים, שאלו שאלות. משה אוחיון ריתק אותם. הוא הביא הקשרים תרבותיים עשירים, גם מהמקורות. המפגש הזה היה חשוב."

 3/3/2008