שם המחבר: לילך בן שטרית

"אנחנו לא רגילים לאמנות כזאת": מפגשי אמן בדימונה

שעות ספורות לפני השלג, נשבו בתיכון ליהמן בדימונה רוחות חמימות. בית הספר קיבל את פניהם של חמישה אמנים פלסטיים: אורי גרשוני, מרב שין בן אלון, טל שוחט, יובל שאול וגליה גור זאב. החמישה נפגשו עם תלמידי שכבות י' - י"ב.
במפגשים עלו שאלות כמו מהן ציפיותנו מיצירת אמנות, מהם יופי ואסטטיקה, מהו מסר אמנותי. בתוך כך סיפרו האמנים על תהליכי היצירה שלהם ועודדו את התלמידים לבטא את הרגשות והמחשבות שעוררו בהם היצירות.
קיומו של יום אמנות זה בבית הספר היה מאורע ייחודי מכל בחינה. מעבר למאמץ שהושקע בתכנון הלוגיסטי ובפינוי זמן במערכת, היתה זו בחירה נועזת מצד צוות המורים להיפתח לתחום חדש ולא מוכר. ההכנות המרובות  ורוחב הלב בו אירח בית הספר את האמנים הקנו לאירוע אוירה חגיגית ותחושת משמעות.
על הצלחתם של המפגשים תעיד העובדה שגם עם הצלצול סירבו התלמידים להיפרד מן האמנים ולצאת מן הכיתות. "אנחנו לא רגילים לאמנות כזאת", אמרה אחת התלמידות,"אבל אחרי שדיברנו עם האמנים על היצירות, אנחנו מבינים יותר". תלמידה אחרת אף התעניינה "מה צריך לעשות אם אני רוצה להיות אמנית". "אף פעם לא ראיתי את הכיתה הזאת ככה", אמרה אחת המורות, " הם היו מרותקים. האמן הצליח לגעת בהם בצורה מפתיעה". המפגש עורר סקרנות ועניין גם בקרב תלמידים שנתפסים כחלשים, ואף הם לקחו חלק פעיל בדיון.
"התלמידים הם כמו בור סוד", אומרת בת שבע בר-כהן, רכזת שכבת י"א ומרכזת מגמת האמנות. "הם רוצים לינוק עוד. הם נשארו עם האמנים בהפסקות. הלוואי שכל כיתה היתה יכולה לשמוע את כל האמנים, ולא רק את אחד מהם. לפעמים אנחנו שוכחים שאנחנו מערכת חינוך ולא רק מערכת לימוד. מפגש אמן כזה שקול בעיני  כנגד עשרה שיעורים במקצועות השגרתיים: הוא מעודד לחשיבה מעמיקה ויצירתית. האמנות היא שפה בפני עצמה שנראית לעיתים מאיימת, וחשיבותו של יום כזה היא שהוא משחרר מחסומים ופותח להסתכלות חדשה".

 

שיחות עם אמן -  קצת על כל מפגש:


הפסל יובל שאול הביא לכיתה פסלים בעלי מוטיב משותף: בעל חיים שסוע לשניים, שכל אחד מחצאיו צועד-מושך לכיוון אחר. האמן הסביר זאת כמטפורה להתלבטויות בהן גדושים חיינו: מההתלבטות הפשוטה יחסית מה ללבוש בבוקר ועד להתלבטות באיזה מגמה לבחור ולשאלות של מוסר. ככל שמצטיירות יותר אפשרויות, כך מתרבים החלטות והויתורים שאנו נאלצים לקבל על עצמנו.

 

אורי גרשוני, צלם אמנותי העוסק גם בצילום עיתונאי ב"ידיעות אחרונות", שוחח על ההבדלים בין צילום אמנותי לצילום מסחרי, איך מתבוננים בצילום ומה אנו רוצים להעביר לצופה כאשר אנו מצטלמים.הוא שוחח על הפער הקיים לעיתים קרובות בין מה שהמצולם מצפה מן הצלם, לבין מה שהצלם רוצה מהמצולם. שאלתו של אחד התלמידים "איך בוחרים מה לצלם", פתחה דיון על מניעים שונים ליצירה. "אהבתי את הרקע הריק בתמונות" סיפר תלמיד אחר, "את זה שאפשר לבודד משהו לנתק אותו מכל מה שמסביב ולהסתכל רק עליו". 



טל שוחט, היוצרת צילומים מבוימים ומוקפדים, שוחחה על שפת הצילום, על סוגי צילום שונים ואיך מפענחים צילום. כמו כן סיפרה שוחט על דרכה המקצועית, על הקשר בין הביוגרפיה שלה לבין תכני עבודותיה, ועל תהליכי יצירתם של הצילומים שהראתה. השיחה המחישה עד כמה המצלמה אינה כלי תיעוד נייטרלי, ועוררה את התלמידים לשאלות: האם המצלמה חושפת ומגלה מציאות נסתרת או דווקא יוצרת אשליה? האם כשאני מצלם המצלמה חוצצת ביני לבין מושא הצילום או מקרבת בינינו?

 

גליה גור זאב הראתה לתלמידים צילומי סטודיו של בני משפחתה לאורך השנים, היא שוחחה על ההבדלים בין עבודותיה לבין צילומים רגילים המיועדים לאלבום המשפחתי:  כיצד צילומיה מבקשים לומר אמירה כללית על משפחות בכלל דרך צילום משפחתה הפרטית.
תחילה הראתה גור זאב את הדיוקנאות הבודדים של בני המשפחה, ורק אחר כך התברר לתלמידים שכולם מהווים חלק מיצירה אחת כוללת. אחד התלמידים אמר שלדעתו יש להפוך את היוצרות: להראות קודם כל את מכלול העבודות, ורק אחר כך להתבונן בכל דיוקן בנפרד. מתוך כך התעוררה שיחה על המורכבות של בניית תערוכה ועל ההחלטות שיש לקחת לגבי אופן הצבתה בחלל.


מרב שין בן אלון הציגה ציורים בטכניקות מסורתיות לצד ציור על גבי חולצות משומשות מתוחות על מסגרת ועבודות מיצב. התלמידים נשאלו איזה קשר הם מוצאים בין היצירה לכותרתה, ובאיזה אופן הטכניקה והחומרים מהם עשויה היצירה תורמים למשמעותה. האמנית שוחחה על שתי המדיות שהיא משלבת בעבודותיה - כתיבה וציור, ועל קווי התפר ביניהם - טקסט שמחפש המחשה חזותית, ודימוי חזותי שאנו בונים סביבו סיפור.


 "יום כזה דורש אמנם מבית הספר התארגנות לא פשוטה" סיכמה הרכזת בר כהן , "בייחוד בתקופה כזו של בגרויות ומבחנים, אך בסופו של דבר הכול מתגמד לנוכח התוצאות: התלמידים ראו ושמעו גישות חדשות, ובבית הספר נשבה רוח אחרת".

 

יש למלא את הפרטים

סל תרבות ארצי הוא תוכנית חינוכית האחראית על חשיפת תלמידי ישראל לתרבות ואמנות כחלק ממערכת החינוך הפורמאלי.

תוכנית סל תרבות ארצי מקנה לתלמידים מגיל הגן ועד י"ב, כלים לצפייה מודעת ובעלת משמעות בששת תחומי האמנות – תיאטרון, מחול, מוזיקה, קולנוע, ספרות ואמנות פלסטית.

 התוכנית משותפת למשרד החינוך, לחברה למתנ"סים ולרשויות המקומיות.

התוכנית פועלת החל משנת 1987.