"אנחנו לא רגילים לאמנות כזאת": מפגשי אמן בדימונה

הפסל יובל שאול הביא לכיתה פסלים בעלי מוטיב משותף: בעל חיים שסוע לשניים, שכל אחד מחצאיו צועד-מושך לכיוון אחר. האמן הסביר זאת כמטפורה להתלבטויות בהן גדושים חיינו: מההתלבטות הפשוטה יחסית מה ללבוש בבוקר ועד להתלבטות באיזה מגמה לבחור ולשאלות של מוסר. ככל שמצטיירות יותר אפשרויות, כך מתרבים החלטות והויתורים שאנו נאלצים לקבל על עצמנו.

אורי גרשוני, צלם אמנותי העוסק גם בצילום עיתונאי ב"ידיעות אחרונות", שוחח על ההבדלים בין צילום אמנותי לצילום מסחרי, איך מתבוננים בצילום ומה אנו רוצים להעביר לצופה כאשר אנו מצטלמים.הוא שוחח על הפער הקיים לעיתים קרובות בין מה שהמצולם מצפה מן הצלם, לבין מה שהצלם רוצה מהמצולם. שאלתו של אחד התלמידים "איך בוחרים מה לצלם", פתחה דיון על מניעים שונים ליצירה. "אהבתי את הרקע הריק בתמונות" סיפר תלמיד אחר, "את זה שאפשר לבודד משהו לנתק אותו מכל מה שמסביב ולהסתכל רק עליו". 

טל שוחט, היוצרת צילומים מבוימים ומוקפדים, שוחחה על שפת הצילום, על סוגי צילום שונים ואיך מפענחים צילום. כמו כן סיפרה שוחט על דרכה המקצועית, על הקשר בין הביוגרפיה שלה לבין תכני עבודותיה, ועל תהליכי יצירתם של הצילומים שהראתה. השיחה המחישה עד כמה המצלמה אינה כלי תיעוד נייטרלי, ועוררה את התלמידים לשאלות: האם המצלמה חושפת ומגלה מציאות נסתרת או דווקא יוצרת אשליה? האם כשאני מצלם המצלמה חוצצת ביני לבין מושא הצילום או מקרבת בינינו?

גליה גור זאב הראתה לתלמידים צילומי סטודיו של בני משפחתה לאורך השנים, היא שוחחה על ההבדלים בין עבודותיה לבין צילומים רגילים המיועדים לאלבום המשפחתי:  כיצד צילומיה מבקשים לומר אמירה כללית על משפחות בכלל דרך צילום משפחתה הפרטית.
תחילה הראתה גור זאב את הדיוקנאות הבודדים של בני המשפחה, ורק אחר כך התברר לתלמידים שכולם מהווים חלק מיצירה אחת כוללת. אחד התלמידים אמר שלדעתו יש להפוך את היוצרות: להראות קודם כל את מכלול העבודות, ורק אחר כך להתבונן בכל דיוקן בנפרד. מתוך כך התעוררה שיחה על המורכבות של בניית תערוכה ועל ההחלטות שיש לקחת לגבי אופן הצבתה בחלל.