שם המחבר: דני ממלוק

"מדובר בהצגה אקטואלית, כאילו לא עברו 2500 שנה"


"אתה מרגיש בהצגה כמו חלק מהעם בתבי ששותף למה שנעשה על הבמה". במילים אלה תיאר עמית אדלר, תלמיד כיתה י"ב מביה"ס "מקיף עמק החולה", את תחושתו לאחר צפייה בהצגה "אנטיגונה" שהועלתה ביום שני ה-26 בנובמבר  בפני תלמידי בתי הספר "מקיף עמק החולה" ו"מקיף הר וגיא". דברים אלו הם סיכומו של תהליך ממושך.
להביא את ההצגה "אנטיגונה" לתלמידים – מחזה מהקלאסיקה היוונית, הצגה שההתרחשות בה מורכבת ואיטית זו משימה לא פשוטה. לצורך כך נבנה ביחד עם בתי הספר תהליך הכנה בן כמה שלבים: בשלב ראשון, הקדישו המחנכים והמורים לספרות משני בתי הספר זמן מיוחד לפגישה עם נציגי "סל תרבות ארצי" לצורך הנחיה כיצד להכין את התלמידים בכיתה. בפגישה זו הוצגו להם חומרי ההכנה הכתובים שהוכנו במיוחד עברו המורים על ידי " סל תרבות ארצי" בשיתוף פעולה עם התיאטראות ("הבימה" ו"הקאמרי"). על פי חומרים אלה, נידונו האופנים השונים שבהם ניתן לדבר עם תלמידים על ההצגה ועל שאלות שניתן לשאול בהקשר למחזה ובעקבות הצפייה בהצגה. בשיחה הושם דגש הן על המחזה, בהתבסס על החוברת "טרגדיה יוונית- מבחר מושגים בסיסיים" (מסדרת "צורות") והן על ההפקה העכשווית, בהתבסס על התוכניה של ההצגה. בשלב שני הוחלט להפגיש את התלמידים עם שחקנים. כל כיתה נפגשה עם אחד מהשחקנים המרכזיים: יוסי קאנץ, ששי סעד, דוית גביש, עידו רוזנברג ויוני אתיאל, שעלו לבתי הספר כדי להיפגש עם התלמידים. במפגש סיפר השחקן לתלמידים על תהליך העבודה האישי שלו, על בניית הדמות ועל הבימוי הייחודי של ההצגה. כל שחקן הציג השחקנים בפני התלמידים קטע מהתפקיד שלו.

הצפייה בהצגה לאחר ההכנה המיוחדת,  היתה עבור התלמידים חוויה מרגשת ומאירת עיניים, כפי שהם עצמם מעידים. אלה נדב, תלמידת כיתה י"ב מביה"ס עמק החולה, סיפרה ש"מאוד מעניין לראות את המחזה כהצגה". לדבריה, חווית הצפייה בהצגה היתה "מושכת, מעניינת, מובנת ומאוד יפה". חברתה לכיתה, ליאור דרומי, הוסיפה ש"הבימוי היה מעניין וסוחף- נכנסנו להצגה". ואכן, ההצגה, המעוררת קונפליקטים קשים, מציבה לצופה לא מעט ביטויים דרמטיים הרווים ברגשות טעונים. אלה נדב מספרת כי "ברגע שתפסו את אנטיגונה, הרגשתי כאילו היא באמת נשלחת למערה".

בתמונה האחרונה נושא קראון על ידיו את גופת בנו, וזקני העיר, המייצגים בהצגה את המקהלה, חותמים במשפט: "מילים גבוהות ויהירות יביאו רק מכות גדולות. כי רק בסוף, עם הזיקנה, יקנה אדם תבונה." בהקשר זה, מציינת צביה קריב, רכזת סל תרבות ב"מקיף עמק החולה" ש"מדובר ההצגה אקטואלית -  כאילו לא עברו 2500 שנה".

אין ספק שההצגה היתה חוויה משמעותית עבור התלמידים, והיא הותירה בהם את חותמה. אחרי שבשנה שעברה עברו בתי הספר בגליל העליון תהליך דומה והביאו את ההצגה "אשכבה" של חנוך לוין בפני תלמידיהם, הם מוכיחים שנית, שהבחירה האמיצה שלהם בחומרים אמנותיים לא קלים, נושאת את פירותיה, ושעם השקעה והיערכות נכונה, תלמידים יכולים להפיק הנאה וחוויה מיצירות מופת גבוהות.

ההצגה מועלית על ידי תאטרון "הבימה" ותאטרון "הקאמרי" בבימויו של חנן שניר לתרגום של שמעון בוזגלו.

הבאת ההצגה בפני תלמידים היתה חוויה יוצאת דופן גם עבור השחקנים, שחלקם היה שותף לתהליך ההכנה, ופגש את התלמידים בכיתות. יוסי קאנץ, המגלם בהצגה את אחד מארבעת זקני העיר תבי סבור כי הבאת תלמידים להצגה קלאסית עם הכנה ראויה היא מעשה בעל משמעות, שאינה נגמרת בהיכל התרבות: "אני חושב שזה אחד המפעלים החשובים לא רק למען קהל עתידי של אמנות, אלא למען עידון של התרבות של היום". לגבי המפגש עם התלמידים מספר קאנץ כי מדובר היה בחוויה ייחודית עבורו: "המפגש היה בשבילי חוויה מרתקת. כל מפגש עם התלמידים הוא מפגש חי, אחר- בכל מפגש קיבלתי פידבק מהתלמידים, אשר הוציאו ממני משהו אחר, ובכל פעם אימצתי דמות אחרת, אליה נכנסתי עם התלמידים".
דוית גביש, המגלמת את אורדיקה, מספרת גם היא על המפגשים: התפקיד שלי בהצגה הוא לא גדול, והשיחה עם התלמידים היתה בעיקר על תהליך העבודה- על איך בונים תפקיד. התלמידים שאלו שאלות שמאד הפתיעו אותי- שאלות הקשורות לצורת העבודה ולעולם התאטרון". יוסי קאנץ מוסיף ש"במהלך המפגשים חשתי שהצעירים צמאים לזה- הם כמהים לכך במבט שלהם אליך. אני לא עושה מאמץ 'לרדת אל התלמידים'. שיתפתי אותם בעולם ממנו אני בא. נתתי להם בהכנה להרגיש שהם חלק מההצגה. הם עברו את התהליך ואני בטוח שהם הפיקו רבות מהדברים שעלו בכיתה ובעת הצפייה בהצגה".

 


תמונות מן ההצגה:

 

 

 

27/11/2007
 

יש למלא את הפרטים

סל תרבות ארצי הוא תוכנית חינוכית האחראית על חשיפת תלמידי ישראל לתרבות ואמנות כחלק ממערכת החינוך הפורמאלי.

תוכנית סל תרבות ארצי מקנה לתלמידים מגיל הגן ועד י"ב, כלים לצפייה מודעת ובעלת משמעות בששת תחומי האמנות – תיאטרון, מחול, מוזיקה, קולנוע, ספרות ואמנות פלסטית.

 התוכנית משותפת למשרד החינוך, לחברה למתנ"סים ולרשויות המקומיות.

התוכנית פועלת החל משנת 1987.