עם הפנים אלינו

לבוש במקטורן שחור ובידו שרביט, נישא מרוחק על הבמה בגבו אלינו-
כך פוגשים בדרך כלל במנצח תזמורת, וכך גם נתפסת לעיתים המוזיקה הקלאסית: נישאת, נשגבת, מרוחקת.
אבל יש מי שזכו לחוויה אחרת: אלה הם תלמידי כיתות י- י"ב בבתי הספר עמקים תבור ומקיף העמק המערבי בעמק יזרעאל הפוגשים בימים אלו בכיתותיהם, לשיח מרתק ושובר מוסכמות, את ברק טל, מנצח תזמורת אנסמבל סולני תל אביב. המפגש הינו חלק מהכנה לקראת הקונצרט שיתקיים ביום רביעי, 14 בנובמבר 2007, ובו ינגנו 23 נגני תזמורת אנסמבל סולני תל אביב את הסימפוניה החמישית של שוברט.

"האם הכינור מסכים עם הצ'לו?"
במפגש כיתתי נינוח ותוך דיאלוג עם התלמידים "בגובה העיניים", פותח טל צוהר אחר לעולם המוזיקה. הוא משתף את התלמידים בפרשנותו ליצירה ומעניק להם את המרחב והביטחון להאזין, לחוש ולפרש בעצמם.
טל מדמה את היצירה לשיחה מוזיקלית בה מישהו מעלה נושא ושואל שאלה והאחר עונה לו, שיחה בה יש קולות מרכזיים וקולות מלווים, קולות המעניקים אופי - מכניסים מתח, מרגיעים. מישהו משקיף מהצד, מעיר הערה קטנה שמחזקת או מתנגדת, וכמו בחיים – השיחה המוזיקלית כבר לא חוזרת להיות מה שהייתה. טל מנגן בכינור ובמקביל משמיע דיסק של החמישית של שוברט בביצוע סולני תל אביב. כך הוא מדגים את השאלות והתשובות, וכך הוא גם מראה כיצד כל אחד מהנגנים תורם את חלקו, וכיצד - כמו מילים שנזרקות לחלל החדר כך גם המוזיקה – לפרקים מתנהלת על מי מנוחות ולפעמים סוערת, בפורטה.

"לשם מה בכלל נחוץ מנצח?"
אבל לשם מה בכלל נחוץ מנצח, שואל ברק את התלמידים. הרי הנגנים יודעים לנגן ומרבים להתאמן והתווים כבר נכתבו לפני כ-200 שנה. כדי להמחיש הפכה הכיתה בדקות הבאות ל"תזמורת מחיאות הכפיים של העמק". טל הדגים עם התלמידים מהי מלאכת הניצוח. הם מחאו כפיים בתזמון ובתואם, בקצב מהיר ואיטי, התנסו בעוצמה ורכות ובהרמוניה ושבירתה, וכך לראשונה, נחשפו לאופן שבו המנצח מוביל ומוסיף פרשנויות ליצירה המקורית.

לשעה קלה התמלאו הכיתות במילים כמו "סימפוניה", "בתים" ו"תמות", ובצלילים של הסימפוניה שכתב שוברט כשהיה כמעט בגילם של התלמידים. חדוות הגילוי ותחושת הקרבה למוזיקה שנוצרה במפגש עוררו ציפייה וסקרנות לקראת הקונצרט.

11/11/2007