למגר את המצוקה ולהגשים חלומות

בתשעה במאי נסעתי לנגב כדי להרצות בפני תלמידי כיתות י' בבית הספר ב"שקוף אל סלאם" (שגב שלום). נסעתי חדור סקרנות, ולא ידעתי שאחזור מאוהב במורים ובתלמידים, עם חוויה בלתי נשכחת.
     חלק מן המורים הם תושבי הצפון. שמחתי לשמוע מהם שהמעבר לשגב שלום אינו בגדר עול עבורם, אלא בגדר חוויה ואתגר: הם אוהבים את המקום ואת התלמידים. אחד המורים אמר לפני שנכנסתי לכיתה: "אלו בנות ובנים נפלאים, אבל הבעת המצוקה בפניהם ובעיניהם היא מזעזעת. אין משימה קדושה יותר מלסלק את תחושת המצוקה ולאפשר להם להמריא לחיים חדשים, לחלומות אנושיים, להישגיות, למחוק את המצוקה מן העיניים."
     לבקשת ההנהלה, נסב המפגש על נושא הזהות והשייכות, לקראת קבלת תעודות הזהות. המפגש לא נערך כהרצאה פרונטלית אלא כשיחה. תחילה היססו התלמידים להשתלב בה, לשאול, להגיב, להביע הסכמה או אי הסכמה. לאושרי, מהר מאוד הם הבחינו שאני אחד משלהם. מצוקת הילדות, למרבה הצער, אינה זרה לי!
      את גיבוש תפיסת הזהות הצגתי בפניהם בצורת סיפור. עברנו שלב שלב: ממעגל ההורים אל מעגל החמולה, מעגל השייכות הדתית, מעגל הערביות, מעגל הנגב. אחר כך דנו בשאלה אם יש סתירה בין המעגלים האלה. ואז דיברנו על חיינו בישראל – יהודים וערבים, שתי שפות, שתי תרבויות, דתות שונות, מלחמות ומתחים בין שני העמים. במאמץ משותף ניסחנו לעצמנו את אופי היחסים כפי שאנו שואפים שיהיו.
     ואז שאלתי אותם: האם יש עוד סוג של זהות, של שייכות, שלא הזכרנו? התלמידים שתקו, וראיתי מבוכה בעיניהם. אחרי שהות מלאת מתח וסקרנות אמרתי להם: הזהות החשובה ביותר, המכרעת ביותר, מהי? חשבו ושתקו, שתקו וחשבו.
ידידים וידידות, אמרתי, מה מבדיל את האדם מכל חי בעולם?
קפצה צעירה נפלאה ואמרה: "אנחנו בני אדם. הזהות החסרה היא שייכות לאנושות."
וכאן התחלנו לדון מהי הזהות, השייכות, החשובה ביותר, המכרעת ביותר. היה מי שאמר חמולה, היה מי שאמר דת, היה מי שאמר ערביות, ואפילו היה מי שאמר הנגב.
בסוף, במאמץ משותף, הגענו למסקנה שהשייכות האנושית היא החשובה ביותר, וכל שייכות אחרת אסור שתעמוד בסתירה עם האנושיות. אמרתי להם: כל סופר גדול, אצל כל העמים, הוא נציג התרבות של עמו במשמעות העמוקה ביותר. אם אתם רוצים להבין את משמעות השייכות האנושית, קראו את גדולי הסופרים של כל העמים. קראו את וולטר, חליל אסקאקיני, יצחק בשביס זינגר, יהודה עמיחי, מחמוד דרוויש; קראו את השירה הרומנטית האנגלית – את שלי וביירון, קראו שייקספיר – כל אלה גדולים במקום מולדתם, והם הפכו גם לנציגים של התרבות האוניברסלית. 
חליל אסקאקיני, למשל, היה חותם את מאמריו בעיתון בשם "בן אדם אינשאללה". הוא אמר: "כל החיים הם מאמץ להיות בן אדם. לאהוב ולא לשנוא. להיות אחראי לגורל כל הבנים והבנות בעולם, ולא רק לבניך ובנותיך שלך."
לא קל היה לעודד את התלמידים לדבר, להתבטא, להתווכח. אבל לקראת סוף המפגש הרגשתי שהם שברו את קיר הפחד, ויצאו למרחב. השאלות בשלב זה של המפגש ביטאו חשיבה אמיצה ולא שגרתית.
    בסיום המפגש רצו המנהל והמורים להודות לי, ואני אמרתי להם מעומק הלב: אני רוצה לומר לכם תודה שנתתם לי הזכות לשוחח עם הילדים הנפלאים האלה. לחנך את הילדים האלה לצאת ממעגל המצוקה זאת משימה קדושה. ואשריכם שאתם עובדים איתם לא שעתיים, כמוני, אלא ארבע שנים.
      חינוך, אמרתי למורים, אין פירושו לדחוס ידע לראשי התלמידים, אלא לפתוח אופקים, לפתח סקרנות, לעודד ביטחון עצמי, לעורר צימאון לדעת, לעזור לאדם להאמין בעצמו ולהיות בטוח בעצמו, ומעל לכול: לאהוב את האדם, לאהוב את האנושות.
     אני מודה. חזרתי מן הנגב מודע עמוקות למצוקת ערביי הנגב, אבל יחד עם זאת, חזרתי מאוהב בבני אדם נפלאים, ביישנים מעט, חמים, חכמים, צמאים, הראויים להיחלץ מן המצוקה וללכת בדרך הקידמה, הסיפוק והיצירה.

***

זוהיר אבו בלאל, רכז סל תרבות בשגב שלום:
"המפגש היה מצוין. סאלם ג'ובראן דיבר עם התלמידים על תפקיד הסופרים והמשוררים בעולם, על ההשפעה הגדולה של אנשי הרוח על אורח החיים ועל האווירה שמתקיימת במרחב הציבורי. במפגש נכחו הרבה מורים – מורים להיסטוריה, אזרחות, ספרות ושפה. דאגנו שהתלמידים יעברו הכנה למפגש בכמה תחומים כדי להעשיר את השיחות. לאחר המפגש התבקשו המורים לפתח את הרשמים ממנו לכיוונים נוספים.
     אחת התלמידות אמרה לי בסוף המפגש: "ראינו שיש משקל גדול לספרות, לשירה ולאמנות בכלל על עיצוב התרבויות השונות. זה הכלי החזק ביותר שיכול לחולל שינוי והשפעה, ולקדם חינוך בפרט ותרבויות בכלל." תלמיד אחר אמר שנהנה לשמוע דברים חדשים ועובדות מעניינות, כמו למשל, שלאמנות יש השפעה גדולה על דעת הקהל, ושהיא מקנה הבנה טובה יותר של המציאות. חשוב להציג בפני התלמידים איש רוח כמו סאלם ג'ובראן, המביא למפגש מניסיונו העשיר. גם המורים התרשמו מאוד; הם אמרו שהיה מעניין, מחדש ומעשיר, וציינו כמה יפה השתלבו התלמידים בשיחה."