האופרה לילדים "סינדרלה" נודדת

קריית מלאכי, יום שני. בפתח היכל התרבות העירוני עומדת רותם מכיתה ג' שנייה, מנערת את תלתליה, תולה מבט רציני בחוטי החשמל המתוחים מעל לגגות, פוערת את פיה ומדגימה שירת אופרה מהי. "אני אהיה זמרת" היא מבטיחה לי, וחברותיה מהנהנות באישור. רותם וחברותיה לומדות בביה"ס אלי כהן. "שמענו את הדיסק של סינדרלה  בכיתה" מסבירה אחת הילדות,  "ויש להם קולות קצת מוזרים" - ומיד פוצחות כולן במקהלה של הדגמות. חצי שעה לאחר מכן הן יושבות באולם וצופות באופרה לילדים סינדרלה מאת רוסיני, ביחד עם 450 ילדים נוספים מארבעת בתי הספר היסודיים בקרית מלאכי: אלי כהן, האחים, נצח ישראל והראל. הקסם שעל הבמה מתחיל לפעול את פעולתו: לולייניות, זמרים בתלבושות צבעוניות ועתירות דמיון, אורות, צללים וצלילים, כן, מעל לכל הצלילים - ענוגים, מתפשטים בחלל, מרטיטים את הלב. נגני התזמורת הקאמרית הישראלית יושבים מסביב לבמה, ועליהם מנצח דוד זבה,חבוש פאה נוכרית ארוכה. זבה הוא גם המתרגם והמעבד של סינדרלה, ואף משתתף בה כזמר (בתפקיד הקוסם אלידורו). יחד עמו שותפים להפקה עוד כמאה איש, ובראשם הבמאית, המעצבת והמעבדת רקפת לוי.
 
זוהי הפעם הראשונה שהאופרה הישראלית מפיקה אופרה לילדים עם תזמורת מלאה ועיצוב גרנדיוזי כמו לקהל המבוגרים הפוקד את שעריה. זו גם הפעם הראשונה שהאופרה הישראלית יוצאת עם הפקה מלאה מן המשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, ונודדת ברחבי הארץ, ממש כמו בראשית ימי האופרה, לפני 400 שנה. האופרה היא אמנות ייחודית המשלבת בין אמנויות רבות:  נגינה ושירה קלאסית, דרמה, מחול, תפאורה ותלבושות. היא פונה אל החושים כולם, אל הרגש ואל האינטלקט. המטרה היא לאפשר לקהל הרחב, ובעיקר לקהל הילדים, להתוודע לאמנות המלכותית הזו.  השנה יצפו בה דרך סל תרבות ארצי ילדים מבאר שבע, נהריה, לוד, אופקים, בת ים, קרית מלאכי ועכו. לקראת ההופעה מקבלים המורים חומרי הכנה כתובים, כולל תוכנייה מהודרת לילדים,  וכן תקליטור ובו מבחר קטעים מתוך האופרה.  מנחים מטעם מטה סל תרבות ארצי יפגשו עם המורים וידריכו אותם כיצד להכין את התלמידים.
 
רקפת לוי מספרת על תפיסת הבימוי שלה בתוכניה המחולקת לכל תלמיד: "אני לא רוצה לראות בסינדרלה נערה חסרת אונים שניצלת רק בזכות יופיה החיצוני ומעשי קסמים. אני מאמינה שבכל אחד ואחד טמונה היכולת לשלוט בגורלו, ולא משנה איפה נולד או מה הרקע המשפחתי שלו. לכן באופרה שלנו סינדרלה היא לא קורבן. היא נחלצת ממצוקתה בכוחות עצמה." כוחותיה אלו של גיבורת האופרה מתבטאים ביכולתה לשיר בכל התנאים, בנדיבותה וביכולתה לסלוח לאחיותיה המרושעות. האם והאחיות, לעומת זאת, משוקעות לחלוטין בהופעתן החיצונית, ומודדות בלי הרף בגדים מהודרים, משוגעים, דימיוניים. מהותן הנבובה מתבטאת בשסע העמוק המופיע דרך קבע בבגדים, וחושף תלבושת בסיס כעורה. ההפקה שופעת המצאות עיצוביות יצירתיות: באחת התמונות שרה האם לבנותיה על חלום שחלמה, ובתוך כך היא לובשת את המיטה עצמה על גופה: שמיכה וכריות המחוברות לכתפיה. ואלו הן רק דוגמאות להמצאות היצירתיות המתגלות בהפקה זו בכל התחומים: מהעיבוד והבימוי ועד לעיצוב הבמה ולתאורה.

בדרכן החוצה אוחזות בתכנייה, קופצות בין שלוליות, מזמזמות הילדות את האריה של הנסיך:
"רגע אחד הייתה ואיננה
ומה נשאר לי ממנה?
מכל יופיה רק נעל
רק זיכרון אחד
אך בליבי כולה לעד
רק היא בלבד
במבט אחד מושלם
כל היופי בעולם".