במאי הקולנוע עמית גורן נפגש עם מורי תיכון "עמל" באופקים

"כשהתחלתי לראות את הסרט שלך היתה לי תחושה שמדובר בסרט אופטימי העוסק בנושא הקרוב ללב - המשפחה, אבל כשסיימנו לצפות בסרט, היה לי עצוב. ניסיתי לשים את עצמי במקומך ולחשוב איך הייתי אני מרגישה אם הייתי צריכה להתמודד עם הדברים איתם התמודדת אתה - הדברים שאמרה לך אמך, למשל..." אלו דברים שאמרה אחת המורות בחדר המורים של תיכון מקיף "עמל" באופקים, לבמאי הקולנוע התיעודי עמית גורן, במהלך מפגש שהתקיים בתאריך 2 בינואר במסגרת ההשתלמות השנתית למורים של סל תרבות ארצי.
 
ההשתלמות למורי התיכון באופקים נבנתה לאחר שמנהלת ביה"ס, רחל אוחנה, ורכזת סל תרבות בביה"ס, מרים זגורי, זיהו את הצורך בהפיכת המורים לסוכני תרבות פעילים בביה"ס ביצירת שיח סביב אמנות ותרבות. "אני רוצה ליצור מצב" אומרת רחל אוחנה "בו השיחות של תלמידים ומורים בהפסקה יהיו סביב לאיזו הצגה הם הלכו לאחרונה- ל"שלמה המלך ושלמי הסנדלר" או ל"המלט"". ההשתלמות נוגעת, בין השאר, בנושא הכנת תלמידים לקראת מופעים ושיחות עיבוד עמם לאחריהם.
"בשנה שעברה" אומרת זגורי "ניכר ההבדל בין הצגות לקראתן נעשתה הכנה משמעותית בביה"ס כגון "המלט" ו"הקמצן", לבין כאלו לקראתן לא נעשתה. בהצגות לקראתן נעשתה הכנה המורים והתלמידים גילו מעורבות יותר גדולה, העניין והסקרנות עלו, ונושא המשמעת בעת הצפייה התנהל ביתר קלות".
 
גורן הקרין למורים את סרטו "שנת 66 היתה טובה לתיירות", סרט המגולל את סיפורו האישי , ומתמקד בהחלטת אביו לעזוב את הארץ עם המשפחה לארה"ב בשנת 66, על שלל השלכותיה האישיות והמשפחתיות.
הסרט (1992) הוא הראשון מבין טרילוגיה של סרטים אישיים שביים עמית גורן.
גורן הוא אחד היוצרים הראשונים בארץ שיצר קולנוע תיעודי אישי כאשר בעקבות יצירותיו הפך ז'אנר זה לנפוץ ומקובל יותר.
הנושאים העיקריים איתם מתמודד גורן בסרטיו, בין אם האישיים ובין אם אלו העוסקים בבעיות חברתיות/היסטוריות/פוליטיות, הם התפרקות התא המשפחתי והקהילה, שייכות, מקום, הגירה וזהות.
 
בדיון שהתקיים לאחר הצפייה, שיתפו המורים בתחושותיהם האישיות שעלו במהלך הצפייה בסרט, ושאלו את הבמאי על תהליך היצירה, על הכוונות העומדות מאחוריה ועל השאלות איתן הוא מתמודד.
גורן סיפר על התקדים שביצירת סרט תיעודי אישי בעשייה הקולנועית בישראל באותה תקופה, על "ההזרה" שהיה צריך לעשות כבמאי על מנת שיוכל להתייחס למשפחתו ולסיפורו האישי באופן חיצוני ככל האפשר, כזה שישאיר מקום ועניין לצופה.
"בעשיית סרטיי" אמר גורן "אני מנסה ככל הניתן לא לנקוט עמדה שיפוטית כלפי מושאי סרטיי, ודאי שלא מטיפנית. אני גם מקפיד  להעביר בסרטיי שאלות, אך לא תשובות. חשוב לי לאפשר לצופה להגיע להחלטות ומסקנות בעצמו".
עמית גורן התייחס לסוגיות כגון: הזמינות שמאפשרת היום הנגישות לאמצעי צילום ועריכה לכל אחד ואחד ומה מבחין בין תיעוד זה לבין תיעוד אמנותי, הקולנוע עבורו כדרך חיים והתמודדות אישית עם סיפור חייו, ועל עבודת התחקיר השלובה בעשיית הסרטים.
 
המורים והמנהלת, רחל אוחנה, שיבחו את ההחלטה לקיים את המפגש בפרט, וההשתלמות בכלל "המפגשים מאפשרים לנו לרדת לעומקים של דברים, לשתף זה את זה ולעבור יחד תהליך של דיאלוג שאינו מתאפשר לנו תמיד בחיי היומיום העמוסים של ביה"ס" שיתפה בתחושותיה חיותה, יועצת ביה"ס.