שם המחבר: ענבל המאירי ואריאלה טומשוף

"מוחאים כפיים לעולם שלם שהיה ונעלם" - צפייה בהצגה "געבירטיג" של תאטרון "היידישפיל"


את המראה הזה אי אפשר לשכוח. מאות הצגות כבר מאחוריהם ועדיין לפניהם, ובכל זאת - הרגע הזה, שבו וועלוול ובערל (הלא הם יעקב בודו וגדי יגיל)  ביחד עם הדמויות האחרות משיריו של מרדכי געבירטיג ומדמיונו של יהושע סובול (הלא הם שחקני תאטרון "היידישפיל") ניגשים לקידמת הבמה כדי להשתחוות לקהל, והקהל – מבוגרים ותלמידים כאחד - מוחה כפיים עוד ועוד, בצורך שלא יכול להתמלא, את הרגע הזה אי אפשר לשכוח. "הדמויות היו צבעוניות כל כך," מתארת אחת התלמידות, "ויחד עם זאת פשוטות, אנושיות, כמונו. כשהם, הדמויות/השחקנים, יצאו להשתחוות, הרגשתי והבנתי שמוחאים כפיים לעולם שלם שהיה ונעלם."

6,000 תלמידים צפו בשנה זו לבדה בהצגה "געבירטיג" שמעלה תאטרון "היידישפיל". תלמידים מאשקלון, ראשון לציון, חיפה, יבנה, באר שבע, מגדל העמק, מבשרת ציון, נצרת, עפולה, עכו, נהריה, פתח תקוה, קריית חיים ראש העין ושוהם. הם צפו בהצגה לאחר המסע לפולין או לפניו. מדובר בפרויקט ארצי מיוחד ששותפים לו תאטרון "היידישפיל", משרד החינוך וסל תרבות ארצי, ומטרתו לקרב את הצופים הצעירים לעולם שאבד בשואה.

"געבירטיג" היא הצגה מוזיקלית מקורית מאת יהושע סובול, בבימויו של יצחק שאולי ובכיכובם של יענקלה בודו וגדי יגיל, אשר מבוססת על יצירתו ועולמו הססגוני של מרדכי געבירטיג, גדול הטרובדורים היהודים. וועלוול ובערל (בודו ויגיל) שני גיבורי המחזה, יוצאים לחפש את שרידי עברם וקרוביהם האבודים. בדרכם הם פוגשים בגלריה של טיפוסים, החל ברבנים נכבדים וכלה בזונות קשות-לילה. בהצגה, שהינה מסע קסום אל נבכי התרבות היהודית העשירה שבטרם השואה, משולבים שיריו של געבירטיג, שהמוכר מביניהם הוא "העיירה בוערת".

בחירה שונה, בולטת בייחודה, הבחירה ב"געבירטיג", הצגה המתקיימת בשפה היידית ומתארת עולם קרוב בזמן אך רחוק ברוחו ובדמויותיו מעולמם של תלמידים. "כשאמרו לנו שאנחנו עומדים לראות הצגה ביידיש, לא ידענו למה לצפות," מספרים ירדן ומור מקיבוץ יפתח שצפו בהצגה לפני שנתיים. "היידיש היא שפה שאנחנו לא נתקלים בה בחיי היומיום ולכן חששנו מעט מהמפגש עמה. פחדנו שלא נבין את נושא ההצגה או שהשפה תצחיק אותנו." ברוח מסויגת זו הגיבו גם תלמידים אחרים. "חשבתי שההצגה תהיה כבדה ועצובה. יידיש בתודעתי זה עצבות וזיקנה, שפה שרק סבתות מדברות וגם זה בקושי. פחדתי שאני אשתעמם." אמרה אור מראש פינה.

שמוליק עצמון, המייסד והמנהל האמנותי של התאטרון, משוחח עם התלמידים לפני ההצגה על "התרבות העשירה ומלאת החיים שמילאה פעם בחיוניות את המקומות שנותרו חרבים", על מרדכי געבירטיג המשורר שהיטיב להביע את מכאוביהם והנאותיהם של האנשים הפשוטים, ועל משמעות ההחלטה של מחזאי ישראלי (יהושע סובול) לכתוב ביידיש.

ובאמת, תגובות התלמידים מכל רחבי הארץ הן יוצאות דופן. התלמידים, כמו המבוגרים, נשאבים להצגה החורגת כל כך מהדימוי הרווח של עיירה יהודית עם סמטאות צרות ובתים מטים ליפול  שסובבים בה יהודים "גלותיים". הנה מקצת מתגובות תלמידים מרחבי הארץ לאחר הצפייה בהצגה:  "ההצגה הפתיעה אותי בכל קנה מידה". "הקהל צחק, שמח, בכה, התרגש, ואני יחד איתו". "ההצגה הייתה מצחיקה באופן היסטרי". "לא האמנו שנצליח ליהנות כל כך ופשוט נהנינו מכל רגע". "פתחנו את לבנו לחוויה יוצאת דופן". "אנחנו בטוחים כי חוויה זו תישאר בזיכרוננו ותסייע לנו במסע הקשה לפולין". "התרגשנו. הרגשנו שאנחנו נוטלים חלק בהחייאת היידיש ובהגברת המודעות לתרבות היידית שהייתה חלק מהעם היהודי במשך דורות".

 אחים, הצילו שריפה!
קרובה חס וחלילה השעה,
כי הלהבות יתמידו,
את כולנו פה ישמידו,
רק שרידי קירות יעידו מה שפה היה,
ואתם חובקים ידיים,
בלי הושיט עזרה,
בלי כבות את אש הלהב, אש העירה.    

מתוך "העיירה בוערת", מאת מרדכי געבירטיג

 

בתמונה: שחקני ההצגה עם תלמידים:

בפולין הייתי צריכה לבצע באחת הכיכרות בעיירה קטנה מונולוג של שלום עליכם, ולכן קראתי כמה סיפורים שלו וחשבתי שהבנתי אותם. אבל היום אני מבינה שלולא צפיתי בהצגה, לא הייתי מצליחה לבצע את המונולוג הזה כמו שצריך. הבנתי שכדי להבין את היצירות שנכתבו במקורן ביידיש, צריך להבין את הלך הרוח של האנשים שחיו ביידיש."
אור כגן, בית חינוך עמק החולה, כפר בלום.


סל תרבות ארצי הוציא לאור חוברת מסדרת "אודות", הנשלחת לכל התלמידים והמורים הצופים בהצגה. לקריאת החוברת לחץ כאן.

 

יש למלא את הפרטים

סל תרבות ארצי הוא תוכנית חינוכית האחראית על חשיפת תלמידי ישראל לתרבות ואמנות כחלק ממערכת החינוך הפורמאלי.

תוכנית סל תרבות ארצי מקנה לתלמידים מגיל הגן ועד י"ב, כלים לצפייה מודעת ובעלת משמעות בששת תחומי האמנות – תיאטרון, מחול, מוזיקה, קולנוע, ספרות ואמנות פלסטית.

 התוכנית משותפת למשרד החינוך, לחברה למתנ"סים ולרשויות המקומיות.

התוכנית פועלת החל משנת 1987.