נולדנו בישראל – המשוררים מירון איזקסון ונעים עריידי מבקרים בעמק יזרעאל

היה בוקר גשום בעמק וריח אדמה בוצית וכבדה קידם את פני הבאים לבי"ס מקיף "העמק המערבי" בקיבוץ יפעת. ביה"ס, בנוי על גבעה, מוקף בגן סתווי העומד בשלכת ולצידי שביליו המתפתלים - עצים ירוקים, צהובים ואדומים מעוטרים בטיפות מים. הרכזות שלומית שגב ואורנה שיטרית ורכזת הספרות מיכל הדרי המתינו לאורחים. שתי מוניות קרבו ובאו. מן האחת ירד איש גבוה ודק, כיפה על ראשו ופניו קורנות כשמש שזה עתה יצאה מבין העננים, מן השנייה: איש הדור פנים בחליפה כהה ומשקפיים עגולים. שני הגברים התחבקו בחום ומיד החלו לשוחח. הראשון: מירון איזקסון, זוכה פרס נשיא המדינה לספרות עברית, כותב מאמרי ביקורת בעיתונות, פירסם 10 ספרים, מהם שבעה ספרי שירה. הוא מרבה לעסוק בקשר שבין התנ"ך לשירה החדשה, ולכתיבתו חותם אישי מובהק וייחודי: מחד שפה עשירה בדימויים מן המקורות היהודיים, ומאידך, שאלות קיומיות, רגשות עזים ותחושה כמעט אירוטית.  נעים עריידי - משורר וסופר דרוזי, חוקר ומרצה לספרות עברית, זוכה פרס היצירה לספרות ערבית ובעל תואר שלישי בספרות (עבודת הדוקטוראט שלו עסקה במשורר השנוי במחלוקת אורי צבי גרינברג). פרסם שישה ספרי שירה בעברית ושישה בערבית וגם ספרי פרוזה, מחקר וביקורת.
שני המשוררים סיפרו לתלמידים על חייהם וכיצד מצאו את דרכם אל הכתיבה, בין היתר על רקע שונותם החברתית (איזקסון כנער דתי יחידי בגימנסיה החילונית ועריידי כנער ערבי יחידי בבי"ס יהודי בחיפה). איזקסון קרא לתלמידים משיריו, התעכב על דימויים לשוניים ואף השמיע לתלמידים משיריו המולחנים על ידי מוזיקאים כמו אלי מגן. עריידי קרא לתלמידים בקולו העמוק ובשפתו המוזיקלית שירים בערבית ובעברית ודיבר על השפעת התנ"ך על שירתו, על חשיבות השירה המזכירה לנו את אנושיותינו, על העוצמה ההיסטורית והתרבותית של השפה העברית, לה הוא מודע ביתר שאת דוקא משום שאינה שפת אימו.
ניכר היה כי חום בינאישי וכבוד שוררים בין שני אנשי הרוח ואף התלמידים כיבדו את המשוררים בהקשבה מלאה ובשאלות כנות. "כשאתה מקריא " התעקש תלמיד אחד "זה מסובך אבל מעניין ותקשורתי, אבל לבד לא אשב לקרוא שירה". איזקסון חייך וענה ברוח ההומניזם המאפיינת את נוכחותו: " מה שאתה בעצם שואל זה האם אדם כותב על מנת שאחרים יבינו ויקראו אותו או למען עצמו ומעולמו הפנימי". מכאן נסובו דבריו על תרבות הרייטינג  השלטת היום ועל העונג הכרוך לעיתים במאמץ. בסוף המפגש פרצו התלמידים בספונטניות במחיאות כפיים סוערות, דבר לא שכיח במפגשי ספרות.

בהקשר זה ניתן לצטט משירו של איזקסון "אדם מביא" את הבית הראשון:

"אדם מביא על עצמו
את המקום אליו שלח עיניו,
לולא נשא לשם עיניו
היה המקום נשאר בשלו
והאיש היה נוח בתוכו."

* המפגשים התקימו בתאריך 13 בדצמבר לתלמידי כיתות י"א.