כשחנוך לוין פגש את צ'כוב - "אשכבה" בתיאטרון הקאמרי

ביום שני האחרון (4.12 )אחר הצהריים, היה תיאטרון הקאמרי מלא מפה לפה בתלמידים, ובהם תלמידי מגמת התיאטרון של תיכון שוהם. הם צפו בהצגה "אשכבה" מאת חנוך לוין ובבימויו, הצגה שלאחרונה אינה מועלית לעיתים תכופות. חנוך לוין לא רק כתב, אלא גם ביים רבים ממחזותיו, ו"אשכבה" היא בעצם, ההצגה היחידה שעדיין מועלית על הבמה בבימויו הכה ייחודי.
אשכבה, המחזה האחרון שכתב לוין, משלב שלושה סיפורים של צ'כוב לכלל סיפור אחד, הזיה בימתית שבמרכזה העיסוק במוות ואובדן, ומתוך כך –העיסוק בשאלות היסודיות של החיים.
המשותף לשני יוצרים גדולים אלו הוא המבט המפוכח והנוקב המאפיין אותם, אך נראה שלוין, שבצעירותו הצליף ללא רחמים בקהל בטקסטים מדוייקים, נשכניים ומצחיקים עד כאב, פוגש במחזה זה את קולו החומל על הבריות של צ'כוב, ואילו מבטו הריאליסטי של צ'כוב מפנה מקום למבט הגרוטסקי, דמוי החלום, של לוין.
שקט מוחלט שרר באולם במשך שעה וחצי, והופר רק על ידי קולות הצחוק שעלו מדי פעם מקרב קהל התלמידים נוכח שנינותו הידועה של לוין. ההמצאות הבימתיות, והתפאורה והתלבושות של רקפת לוי חברו לחוויה תיאטרלית ייחודית יחד עם המוזיקה המרגשת של  יוסי בן-נון, זמרתה של קרן הדר והמשחק של יוסף כרמון, ג'יטה מונטה, יצחק חזקיה, גבי עמרני, ועוד שחקנים רבים מהשורה הראשונה.
כשהסתיימה  ההצגה עמדו התלמידים דקות ארוכות באולם, הריעו ומחאו כפיים. המסך נפתח ונסגר, וחזר ונפתח שלוש פעמים. מחיאות הכפיים וקריאות התלמידים לא פסקו בכנות ובעוז המאפיינים לעיתים קהל שכולו תלמידים. כשיצא הקהל הרב החוצה ניתן היה לראות עיניים אדומות ופנים נרגשות, הוכחה לכך שתיאטרון במיטבו מעלה את הנשמה, ופותח אותה למרחבים אחרים. "ומי אמר שההזיה היא שקר, שקר הם חיינו, שקר העולם, העולם האמיתי נברא כשעוצמים עיניים…" (אשכבה, תמונה 10 ).