על חשיבות המפגשים עם סופרים ומשוררים

המקום המרכזי של הספרות לסוגיה - שירה, סיפורת ודרמה - בעיצוב הדמות והאופי של האדם והחברה, הוא מן המפורסמות. הספרות, לא פחות מאשר הדת, היתה מאז ומתמיד גורם פעיל ומרכזי בהעברת המורשת הרוחנית מדור לדור, בהיותה בעת ובעונה אחת גם משעשעת וגם נושאת משמעויות. מקומה המרכזי של הספרות במערכת החינוך, בבית הספר, משקף היטב את ההכרה בחשיבותה.
הכלי המרכזי להפצת הספרות במאות השנים האחרונות, בייחוד מאז המצאת הדפוס ואילך בשלהי הרנסנס, היה כמובן הספר, ששימש כגורם הדומיננטי במערכת התרבותית. אלא שברבע האחרון של המאה העשרים התערערה דומיננטיות זו, עקב המהפכה האלקטרונית במערכת התקשורת, על כליה השונים: טלוויזיה, מחשבים, אינטרנט וכו´, ומכאן הצורך המיוחד לפעול בדרכים לא שגרתיות לעידוד הספרות והספר.
פעילות סל תרבות בתחום הספרות - בראש ובראשונה באמצעות פגישות עם סופרים, אך גם באמצעות המפגש עם מספרי סיפורים בגילים הצעירים -- נועדה להעמיק את החוויה הספרותית, לגוונה ולהעשירה בעזרת המפגש הבלתי אמצעי עם יוצרי הספרות. מטרתה לעורר את הסקרנות ולעודד את הקריאה החופשית לשם הנאה, ולאו-דווקא לשם לימוד. במפגש החי עם הסופר נוכח התלמיד בעליל כי הספרות אינה פרק לימוד בלבד, משהו חנוט וסמכותי - אלא דבר-מה עכשווי, אקטואלי, חי ונושם, הממשיך להיווצר יום-יום. המפגש בין היוצר ליצירה ובין הסופר לקורא פותח פתחים חדשים לספר, לסיפור ולשיר: לתלמיד ניתנת האפשרות לשמוע מהסופר על הקשר בין הביוגרפיה האישית ליצירה ובין המציאות ליצירה; הוא עשוי לזכות בפרשנות בלתי אמצעית הן דרך עצם שמיעת היצירה בקולו של היוצר ובאינטונציה שלו, והן בתשובה לשאלותיו הישירות; הוא יכול להפגיש את דמיונו, כקורא, עם עדותו של הסופר, כיוצר, ולממש את סקרנותו בדבר היחס שבין דמיון למציאות, ובין גיבורי היצירה ליוצרם או לדמויות ראליות. בגילים הצעירים החוויה היא בעיקרה אמוציונלית, והיא יכולה להתממש באופן חלקי גם באמצעות מספרי סיפורים. בגילים הבוגרים יותר עשוי להיווצר שילוב של חוויה רגשית וחוויה אינטלקטואלית, היכול לתרום תרומה ניכרת לעידוד הקריאה והעמקתה.
חשיבות מיוחדת יש למגוון הרחב של הסופרים הנוטלים חלק במפעל; יש בכך תרומה לשבירת המחיצות בין תוכנית הלימודים והקנון הקלסי או הקלסי-מודרני לבין הספרות הממשיכה להיכתב יום-יום, כאן ועכשיו. הדבר מאפשר למורים המלווים את המפגשים להבליט את האופי הדמוקרטי של הספרות: את חופש הבחירה של הקורא, ואת הצורך שלו לפתח טעם אישי וחוש ביקורת ובחירה החורגים מתוכנית הלימודים. ככל שהמפגש יהיה מוצלח יותר, גדול יותר הסיכוי שהוא יהווה עבור התלמידים גירוי נוסף לקריאה, כך שחלקם, לפחות, יצטרף לאותו ציבור רחב שהקריאה מהווה, לדידו, צורך חיוני ומתמיד.