בלי ידיים - היצע נוסף

אלימות לא תמיד מערבת ידיים... לפעמים אלו "רק" מילים מרושעות, הודעות ברשת, הסתה לחרם.

אבל תמיד יש כוונה, יש מישהו שמוביל את המהלך הפוגע, וישנם העדים מסביב.

אנו נוטים להרחיק את המחשבה על אלימות - לשייך אותה לקבוצות אחרות באוכלוסייה, אבל האמת היא שהיא ממש קרובה... וגם נוער נורמטיבי עלול למצוא עצמו מעורב במצבים שהתחילו עם בלי כוונות והסתיימו בדמעות.

המופע "בלי ידיים" כולל ארבעה מונולוגים על בני נוער בסיטואציות של אלימות מסוגים שונים:

• אלימות ברשת שמגיעה להשפלה מצולמת המופצת ברשתות החברתיות
• אלימות בהשפעת אלכוהול - זה מתחיל בצחוקים ונגמר בתחנת משטרה
• וואנדליזם בפארק - כשהשעמום והצורך להרשים הופכים בילוי בסופ"ש לאירועעם השלכות
• ופגיעה מינית מצמררת - כשנערה שרק רוצה להיות שייכת  הופכת לקרבן של קבוצת בנים .

4 סיפורים מרגשים שמאחוריהם יש קרבן, ישנו  הפוגע וישנם רגעים שבהם אפשר היה לעצור את המהלך, אם רק היינו מזהים אותם...

המופע מתאים לתלמידי כיתות ח' עד יא' ומתאים גם לצפייה משותפת עם הורים.

ניתן לקיים בסיום המופע מעגלי שיח הורים-מתבגרים עפ"י חומרים שנספק לכם.

ישנן התאמות ייחודיות לקהל דתי.

המזמינים יקבלו שני מערכים עם הצעות לפעילות הכנה לצפייה ופעילות לעיבוד הצפייה שיועברו ע"י המחנכים בכיתות.

מחזאית: יעל גרוס אנגלנדר, רות גנאל

הפקה: רות גנאל

שחקנים : יגאל סלקובסקי, רות גנאל

המופע נבנה ב"שיטת המעלית" שפיתחה רות גנאל-  M.A. במינהל החינוך, קרימינולוגיה וסוציולוגיה, מרצה, מנחת קבוצות, עוסקת בהדרכת הורים קבוצתית ופרטנית, עוסקת בשילוב מגוון כלים יצירתיים בטיפול והנחיה: פלייבק, פסיכודרמה, גשטלט, טרילותרפיה ועוד.

שיטת המעלית מתייחסת למעלית דמיונית שעולה ויורדת בין הראש ללב.

הראש - זקוק לידע, נתונים, עובדות

הלב- מחפש התרגשות, הזדהות, סיפור שאפשר להתחבר אליו

חיבור בין הראש והלב יוצר השפעה לטווח ארוך, משפיע על עמדות ועל התנהגות.

המופע כולל ארבעה מונולוגים סוחפים  כאשר אחרי כל מונולוג יש קטע הנחיה תיאטרלי הכולל כלים להתמודדות עם סיטואציות שונות.

המעבר בין מונולוג להנחיה לסירוגין שומר על רמת קשב גבוהה של הקהל, סקרנות וענין.

המופע מדבר אל בני נוער ובשפה של בני נוער וכאשר צופים בו הורים - הם מקבלים הצצה לעולמם של המתבגרים ויכולת להבין מה מניע אותם, מה הם מחפשים, ממה הם מפחדים.

הרקע הטיפולי והניסיון ארוך השנים של רות גנאל בעבודה עם נוער והורים מאפשר להוציא הרבה מאד חומר לשיח עם מתבגרים בעקבות המופע- יש בו שכבות של שכבות של נושאים- מגוון דמויות וסיפורים שאפשר להזדהות איתם ומתוך כך- אפשרות להקיף מגוון היבטים של תופעת האלימות לסוגיה השונים בקרב נוער.

המופע מלווה בשני מערכי פעילות שנשלחים לבית הספר בכדי שתוכלו להכין את התלמידים לצפייה ולקיים איתם  שיח משמעותי לפניו ולאחריו. 

סדנת עיבוד לאחר צפייה במופע "בלי ידיים"

◄המנחה שואל: במופע הוצגו סיפורים של  4 דמויות. מי הדמות שריגשה אתכם במיוחד?

◄ מי הדמות שמתעורר בכם דחף לשפוטאותה? שעוררה בכם כעס? שעל המעשה שלה הייתם מתקשים לסלוח? מדוע?

◄כשמישהו פוגע באחר- יש למעשים שלו השלכות ותוצאות, החוק אפילו מגדיר עונשים קשים על אלימות.

נסו להכנס לראש של שופט יצירתי... בחרו אחת מהדמויות ונסו לחשוב על "עונש" עבורה אבל לא כזה שמטרתו להכאיב או "להחזיר לה" אלא יותר משהו בכיוון של פעולת תיקון, לקיחת אחריות , תהליך חינוכי.

◄כ"א מהדמויות שהוצגו במופע מבצעת מעשה אלים ברגע של זעם. האם אתם יכולים לזהות איזה רגש חשה כל דמות מתחת לכעס ? המנחה אוסף תשובות מהתלמידים.

שואל- מדוע חשוב לזהות את הרגש שניע לפעולה אלימה?

(רמז למנחה- היו פחד, עלבון, פגיעה באגו והדרך להתמודד איתם הייתה אלימות. אלו רגשות לא נעימים שקשה להישאר איתם.אם הייתה יותר מודעות עצמיתלכל דמות יתכן שהיא יכלה לבחור דרך אחרת לבטא את הרגש הזה ).

◄המנחה מחלק פתקאות קטנות. התלמידים מתבקשים להשיב באופן אנונימי: במופע היו מקרים בהם קבוצת ילדים פוגעת בילד או יודעת על פגיעה שנעשית בו. במידה והם היו יודעים על מקרה מסוים, האם הם היו מדווחים על אירוע של אלימות ?אולי מתערבים בדרך אחרת שאינה דיווח? על איזה מקרה היו מדווחים ובאיזה מקרה היו שומרים על שתיקה?

מה צריך לקרות כדי שתדווח גם במקרה בו חשבת לשתוק?

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

ganeloffice@gmail.com