על הקצה

תחום: מחול
תת-תחום: מופע מחול
משך זמן המופע: 50
סגנון:
שם הרכב:
סיווג: להקת מחול
שם המפיק: להקת קולבן דאנס
קהל יעד: ז - יב
כמות קהל מקסימלית: 500
הסעה: הסעה כלולה במחיר
סוגות נוספות
נושאים נוספים
תאריך הצטרפות לסל

היצירה עוסקת בטריטוריות, גבולות ומחסומים ובשאלות הנוגעות לזהות ולאופן שבו גבולות ומעצורים אישיים מעצבים ומגדירים אותנו.
מה קורה במפגש בין הטריטוריה האישית שלי לטריטוריה האישית של האחר? ומה בין הסכנה שבחציית גבולות לבין היותה תנאי הכרחי ליצירתיות בכל תחום שהוא?

המופע נפתח מחוץ לאולם המופעים, במפגש בלתי אמצעי ואינטראקטיבי בין המופיעים לקהל. חציית גבולות זו מעוררת את השאלות - מהו מופע? מהם כללי הטקס שחלים עליו? ומיהם למעשה המשתתפים בו? שאלות אלה ישובו ויעלו במופע עצמו, שבמהלכו יירדו הרקדנים מן הבמה וישובו אליה תוך יצירת קירבה בלתי אמצעית השוברת את הקיר הרביעי של בימת התאטרון.

כוריאוגרפיה ובימוי: אמיר קולבן; תלבושות: חגית אביר; מוזיקה: קולאג'; בהשתתפות 9 רקדנים.




לצפייה בסרטון

אמיר קולבן הוא רקדן וכוריאוגרף. יליד קיבוץ רמת השופט. החל לרקוד כנער באולפן למחול של קיבוץ משמר העמק אצל עפרה אכמון וחרמונה לין. לאחר שירותו הצבאי המשיך את לימודי המחול באולפן בת-דור ובשנת 1977 הצטרף ללהקת בת-שבע 2. כעבור שנה הצטרף ללהקת בת-שבע תחת ניהולו האמנותי של פול סַנָסָרדוֹ ורקד ביצירות  חלומות, סצנות מהמוזיקה של צ'ארלס איבס (1978), קרקס המחולות של סטרווינסקי, בנות שילה, ערבה ביצות ויער (1979). ב-1979 עזב את הלהקה ונסע לשהות בת שנה וחצי בניו-יורק, שם השתלם במחול ולמד אצל מורים כמגי בלאק, צבי גוטהיינר, מרס קנינגהם ואחרים, והופיע עם להקת אליסה מונטה. ב-1981 חזר לישראל ושב ללהקת בת-שבע כרקדן וכמורה. רקד ביצירות קשרים, דמויות, רפסודיה, קַנטיגָס (1980), משחקי חיים (1981), הקץ לתום, הנוכרי, בין שני עולמות (1982). ב-1982 הזמינה אותו עפרה דודאי, רקדנית להקת בת-שבע, ליצור בשיתוף איתה ועם המוזיקאי אחמד מאסרי את הכוריאוגרפיה סיפור כמו בדיה שזכתה בפרס יאיר שפירא.

בשנת 1983 פרש קולבן מבת-שבע והקים עם צבי גוטהיינר את להקת תמ"ר שפעלה בתחילה ברמלה ואחר כך בירושלים. קולבן ניהל את הלהקה אמנותית (1992-1987) ויצר לה כוריאוגרפיות עד 1992. ב-1985 הצטרף כסולן ללהקת הבלט הישראלי ובשנים 1987-1985 רקד כסולן בלהקת האופרה של פרייבורג בגרמניה. ב-1995 הקים את להקת קומבינע, ששינתה שמה ב-2006 ללהקת קולבן-דאנס. קולבן יצר עבור להקתו מעל 20 יצירות שהוצגו בארץ ובעולם. נוסף לכך יצר עבור להקות אחרות בארץ ובעולם, ובהן להקת המחול הקיבוצית והבלט הישראלי. קולבן לימד לאורך השנים בלהקת המחול הקיבוצית, בבית הספר לתיאטרון חזותי ובסמינר הקיבוצים, והוזמן כמורה אורח לאקדמיות ולסטודיות למחול ברחבי העולם. מאז 1988 מלמד באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים ובשנים 2000-1997 כיהן כראש החוג למחול.

הכנת התלמידים ליציאה למופע ושאלות מקדימות  

מורה יקר/ה - בפתיחת ההכנה, מספר ימים בטרם היציאה למופע, חשוב ליידע את התלמידים בפרטים בסיסיים לקראת הצפייה: באיזה מן מופע עתידים התלמידים לצפות, מתי הוא עתיד להתקיים והיכן המקום שאליו יגיעו לצפייה. 

ניתן לשאול מספר שאלות מקדימות: 

• האם אתם מכירים את הסיפור של....? מה ידוע לכם עליו? 

• מהן ציפיותיכם ממופע המחול? האם הייתם מצפים למשהו אחר לו היה מדובר בהצגת תיאטרון? 

• אלו סגנונות מחול מוכרים לכם? (במידה ומכירים את הבלט – מה ידוע לכם על מה שמייחד אותו?) 

• איך מכנים את מי שמבצע את היצירה במחול? איך נקרא מי שיוצר את היצירה ואחראי על ביצועה? 

 

מושגים בסיסיים: מהו מחול ומהי יצירת מחול? 

כוריאוגרף - היוצר שאחראי על כל מרכיבי יצירת המחול.  

משפט תנועתי - סידרה קצרה של תנועות.  

שפה תנועתית - חיבור של המשפטים התנועתיים, ה"מילון" התנועתי הייחודי של היצירה, טכניקת המחול הספציפית שמשתמשים בה והסגנון (קלאסי, מודרני, אחר). 

סוגי מחול מרכזיים - הינם הבלט הקלאסי והמחול המודרני. סגנונות בולטים אחרים הינם: מחול עכשווי, תיאטרון מחול, ריקודי רחוב, פלמנקו ועוד.                                                                                                          

הרעיון המרכזי - המוביל את הכוריאוגרף. יכול להיות סיפור, רגש, תוכן ומסר או רעיון מופשט.                                                           

מרחב - חלל הבמה בו נעים הרקדנים והשימוש שהם עושים בו. מעניין לשים לב האם הרקדנים נעים במקום אחד, מתקדמים בחלל במסלולים, יוצרים מבנים (שורות, טור) משתמשים ברמות גובה שונות (גבוה - עמידה וקפיצה, בינוני -כיפוף רגלים, נמוך רצפה).                                                    

הרקדנים - בלתי אפשרי להפריד בין הרקדן והריקוד. הם היצירה וכלי הביטוי בו זמנית בניגוד לאמנויות אחרות. הם שמאפשרים לכוריאוגרף להביע את עצמו ולעיתים גם משתתפים בתהליך יצירת המחול. מעניין לשים לב ליכולות הטכניות ורמת המיומנות הגופנית של הרקדן ולנוכחותו. מה ההכשרה שלהם (קלאסי, מודרני, אחר)? לאיכויות התנועתיות, לשרירים, הזיעה וכו'. יש לשים לב למספר הרקדנים, החלוקה המגדרית (כמה בנים וכמה בנות?). 

הלווי המוסיקלי - של המחול יכול להיות קטע מוסיקה קיים או מוסיקה המולחנת במיוחד למחול. התנועות יכולות להיות מותאמות למוסיקה בדיוק רב, בצורה חלקית או להיות מנוגדות למוסיקה (תנועה איטית בלווי מוסיקה מהירה) המוסיקה תורמת ליצירת המכלול האמנותי השלם.  

התלבושות והתפאורה - גם הם משלימים את החוויה האמנותית. הכוריאוגרף מחליט על צבע ועיצוב התלבושת, מה תהיה התפאורה או האם בכלל תהיה, צורת הבמה והישיבה של הקהל ועוד. כל החלטה כזאת היא מכוונת ויוצרת משמעות.   

 

מה אנחנו חווים במהלך מופע מחול? 

אמנות המחול במהותה היא מופשטת מאחר שהיא מבוססת על תקשורת לא מילולית שבדרך כלל נושאת משמעות עמוקה. עם זאת, המחול הוא גם גשמי מעצם העמדת הגוף במרכז ההבעה. אנו חווים את גוף הרקדן החי, את שריריו, תנועתו, זיעתו ועל ידי גופנו והחושים, אנו חווים את הריקוד. הצפייה במחול אינה מחייבת להבין את הנראה, אלא לחוש, לדמיין ולהרגיש את מה שמתעורר בנו לאחר תפיסת המחול. החוויה האמנותית מכוונת להשאיר מקום לפרשנות אישית של הצופה, שבוחר על מה להסתכל ובמה להתמקד. לכל צופה, בעקבות זאת, נוצרת חוויה ייחודית ואישית. 

 

כיצד נוצרות יצירות מחול? 

הרקדנים מתפרנסים מעבודתם, המחול הוא מקצועם וייעודם המקצועי הוא להעלות יצירות מחול ולהופיע איתן. יצירה של מופע מתחילה בעבודה פרטנית בסטודיו על כל חלק בנפרד. לאחר מכן מתקיימות חזרות בהן היוצר מעיר הערות לרקדנים ומתקן אותם. השלב הוא הוא חזרות מלאות, כלומר הרצת כל המופע ללא הפסקות, לעיתים מול קהל וללא תלבושות ותאורה. השלב הבא הוא מופע שלם בסטודיו ללא תאורה והשלב הסופי הוא מופע על הבמה עם כל האמצעים הבימתיים. בכל אחד מהשלבים הללו, עוד בטרם גיבוש המופע הסופי, אפשר לצפות ולהנות. ואכן, אף אתם תצפו במופע סטודיו שאינו כולל תאורה. 

 

מה מייחד את המחול העכשווי? 

ביצירות מחול קלאסיות, הבימה נתפסת כייצוג העולם הבדוי שבו מתרחשת העלילה. הדרמה המועלית בשפת המחול מוצגת כאירוע נפרד מהמציאות של הצופים, ולכן היא מוצגת באולם, במרחב ייעודי, שבו קיימת הפרדה בין חלל התנועה של הרקדנים ובין חלל הצפייה. יותר מכך, החלל שבו מתרחשת היצירה מוגבה על בימה, וזאת מתוך חלוקה בולטת: עולם האמנות מזה ועולם היום-יום מזה. המחול העכשווי מערער על תפיסה בימתית זו. יצירות רבות של המחול העכשווי נמנעות במכוון מהפרדה חותכת בין חלל הריקוד לחלל הצפייה. טשטוש גבולות זה מושתת על התפיסה שלפיה הצופה הוא שותף פעיל ליצירה, והתיחום בין עולם האמנות ועולם החיים מועמד בלי הרף בסימן שאלה. 

 

שם המופע: על הקצה 

כוריאוגרפיה ובימוי: אמיר קולבן 

מוסיקה: קולאג'  

עיצוב תלבושות: חגית אביר, אמיר קולבן 

משך הופעה: 50 דקות 

קהל יעד: חטיבת ביניים וחטיבה עליונה 

 

על המופע: המופע על הקצה הוא מופע חצוף וסוער שמקרב את הקהל, תרתי-משמע, לחוויית מחול מחבקת ובועטת כאחד.  
החיים על הקצה פירושם לבחור בין להיות בפנים, IN, או להיות בחוץ, OUT. להיות בפנים פירושו להיות בתוך משחק סכום אפס, שבו יש מנצחים ומנוצחים. אבל להיות בחוץ, פירושו לוותר מראש על האפשרות להשתתף במשחק הזה. 
ובכל זאת, המאמץ החוזר ונשנה ליצור חיבור עם האחר, אחר אנונימי כלשהו, אשר יגשים את המשאלה לאהבה ורוך, לשותפות אמיתית, יוצר תקווה לניצחון התשוקה הממשית החמה, האנושית, על האפשרויות הקרות של החיבור הדיגיטלי. 

 

צפו בקליפ מתוך המופע:

https://www.youtube.com/watch?v=-pYsLE0KPxk 

 

להקת קולבן דאנס: להקת מחול בינלאומית עכשווית המשלבת בעבודתה מיומנות כוריאוגרפית ותעוזה אמנותית. היא נוסדה על ידי המנהל האמנותי והכוריאוגרף אמיר קולבן. שפתה המחולית מתאפיינת בפיזיות, אתלטיות ומורכבות כוריאוגרפית, בהקפדה ובדרישות טכניות גבוהות. תכני המופעים מאתגרים, מעוררי מחשבה ובעלי אמירה נוקבת בשדה החברתי והאישי. 

אמיר קולבן: מייסד להקת קולבן דאנס, הוא מנהלה האמנותי והכוריאוגרף מהקמתה ועד היום. אמיר קולבן היה רקדן, יוצר וכוריאוגרף בלהקת בת שבע ובלהקת הבלט הישראלי. בשנת 1996 הקים קולבן את להקת "קומבינע" שהפכה ב-2006 ללהקת "קולבן דאנס". אמיר משמש היום כדיקן הפקולטה למחול באקדמיה הגבוהה למוסיקה ולמחול בירושלים ונחשב כאחד היוצרים המוכרים והמוערכים בשדה המחול הישראלי העכשווי. 

 

הכנה לצפייה במופע: 

המופע "על הקצה" הוא מופע תיאטרון מחול בסגנון מודרני עכשווי שנוצר במיוחד עבור בני הנוער. זהו מופע קצבי, סוחף ומרגש שמקרב את בני הנוער לחוויית מחול מחבקת, נועזת ושוברת מוסכמות. זהו מחול לא שגרתי המדבר על בדיקת וחציית גבולות, על חוויה חד פעמית של כאן ועכשיו.  

היצירה עוסקת בטריטוריות, גבולות ומחסומים, בשאלות הנוגעות לזהות ולאופן שבו גבולות ומעצורים אישיים מעצבים ומגדירים אותנו. זוהי יצירה שנעה על הקצה בין תחושת המתח הפנימי למתח החיצוני, תוך שהיא בוחנת את היחס ביניהם. מה קורה במפגש בין הטריטוריה האישית שלי לטריטוריה האישית של האחר? האם אנחנו מאפשרים לפרוץ גבולות בחיינו? האם אנחנו מוכנים לקחת סיכון ולהיות על הקצה? האם אנחנו שולטים בחיינו או שלעיתים קרובות, מישהו אחר שולט בהן וכדי שלא לראות זאת אנו נאחזים ככל יכולתנו באשליה של שליטה בגורלנו? האם אנחנו שומעים קריאה לעזרה מהאחר כאשר הוא נמצא על הקצה? 

הצופה הפעיל - עד סוף שנות ה-50 של המאה ה-20 הצופה במופעי מחול היה פסיבי. הכוריאוגרף בנה את המופע בצורה כזאת שההתרחשות תמיד התמקדה במרכז הבמה, היא הייתה חד משמעית עם עלילה ברורה ולצופה לא היה מקום לפרשנות.  

https://www.youtube.com/watch?v=iiyx1m44nMM 

משנות ה-50 כוריאוגרפים התחילו לשנות את תפקיד הצופה ולהפוך אותו לפעיל. הם החליטו להתייחס לכל הנקודות בחלל באופן שווה וללא העדפה. כתוצאה מכך, נוצרה מורכבות כוריאוגרפית - נוצרו מספר התרחשויות על הבמה ללא מוקד מוגדר. רקדנים התחילו לרקוד בו זמנית  במקומות שונים על הבמה, כשאין דגש על מקום מסוים. הצופה היה צריך לבחור האם להסתכל על כל הבמה או להתמקד בנקודה מסוימת. היוצרים הושפעו מהרעיון של הצופה הפעיל וגם היום במחול העכשווי רבים משתמשים במוטיב זה ביצירות, בניהם אמיר קולבן. 

https://www.youtube.com/watch?v=lpXF0EhrTdo 

עם השנים, היוצרים נוטשים את סגנון המחול "המקובל" הנשען על שימוש במילון תנועתי קבוע וידוע מראש לעבר דימויים, מגע ואלתור. הרבה כוריאוגרפים משלבים היום בעבודות מדיות כגון ריקוד, תיאטרון, טקסט, מוסיקה ותאורה. 

 

שאלות למחשבה לאחר הצפייה במופע: 

המופע התחיל טרם הכניסה לאולם, כאשר הרקדנים הפוסעים בינכם יצרו אינטראקציה וקשר נטול מחסומים על הקהל והכינו אתכם למה שעמד להתרחש על הבמה במפגש בלתי אמצעי ואינטראקטיבי בין המופיעים לקהל. חציית גבולות זו מעוררת את השאלות - מהו מופע? מהם כללי הטקס שחלים עליו? ומיהם למעשה המשתתפים בו? שאלות אלה חזרו גם במופע עצמו, שבמהלכו ירדו הרקדנים מן הבמה ושבו אליה תוך יצירת קירבה עם הקהל.  

תנהלו דיון בכיתה על מה שראיתם. מה התלמידים הרגישו כשהרקדנים חצו את הגבול וניסו ליצור אינטראקציה? האם היה להם קשה/קל לשתף פעולה? מי אהב את הרעיון של פריצה למרחב האישי והפרטי ומי נכנס לחרדה ולמבוכה, העלו רעיונות מדוע זה קרה. כמו כן תשאלו את התלמידים האם המופע הציג דילמות מחיי היום יום שלהם, האם הם התחברו לנושאים מסוימים שהוצגו. 

 

הידעתם? מערכת היחסים בין קהל ורקדנים היא סוגיה מהותית באמנות הריקוד שעברה הרבה מאוד שינויים במהלך ההיסטוריה של המחול. עד שנות החמישים של המאה ה-20 הכוריאוגרפים בנו את המופעים בצורה כזאת שההתרחשות תמיד התמקדה במרכז הבמה, היא הייתה חד משמעית עם עלילה ברורה. הכוריאוגרף תמיד מיקד וכוון את מבטם של הצופים ובכך גם השפיעה על פירוש החוויה האמנותית עבורם.  

החל מהמחצית השנייה של המאה ה-20 היו ניסיונות לטשטש את הגבולות המסורתיים בין הרקדן והקהל. בסוף שנות ה-50 מרס קנינגהם, כוריאוגרף אמריקאי, החליט לשנות את תפקיד הצופה ולהפוך אותו לפעיל. קנינגהם הושפע מהגישות המינימליסטיות בתחומי המוסיקה והציור ואף שיתף אותם ביצירותיו תוך מתן חופש יצירה. הוא נטש את התיאטרליות הבימתית, הדרמה, התאורה, התלבושות ולעיתים אף מוסיקה. הוא יצר תוך מודעות לקיומו של הצופה שהתבונן גם בתהליך יצירה. ההתרחשויות על הבמה קרו ללא מוקד וללא דגש על מקום מסוים. כתוצאה מכך נוצרו מספר התרחשויות על הבמה והצופה היה צריך לבחור האם להסתכל על כל הבמה או להתמקד ואיפה. 

סוג במה מקצועית
רוחב 13
עומק 9
גובה 6
מספר אנשי צוות 3
מספר פזות 3
זמן הקמה 05:00
שפת המופע עברית
החשכה כן
חדר הלבשה כן
שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.
להקת קולבן דאנס
052-4818748

kolbendance1@013.net

ירושלים, מרכז ז'ארר בכר רח' בצלאלל 11

סל תרבות ארצי הוא תוכנית חינוכית האחראית על חשיפת תלמידי ישראל לתרבות ואמנות כחלק ממערכת החינוך הפורמאלי.

תוכנית סל תרבות ארצי מקנה לתלמידים מגיל הגן ועד י"ב, כלים לצפייה מודעת ובעלת משמעות בששת תחומי האמנות – תיאטרון, מחול, מוזיקה, קולנוע, ספרות ואמנות פלסטית.

 התוכנית משותפת למשרד החינוך, לחברה למתנ"סים ולרשויות המקומיות.

התוכנית פועלת החל משנת 1987.