כשהכול היה ירוק

הצגת בובנאות ללא מילים בהשראת "העץ הנדיב" מאת של סילברסטיין.

מתוך ספרים ישנים, כריכות ממוחזרות ודפים מצהיבים,

מסופר סיפור על עץ וילד, על ילדות והתבגרות,

על מרחבי טבע שנעלמו בין בניינים אפורים

ועל ניצן אחד ירוק של תקווה.

על היצירה 

ההצגה "כשהכול היה ירוק" צמחה מאינספור שורשים המחברים בין קיימות במובן האקולוגי לבין קיימות במובן הרחב כמו קיימות חברתית – חיים משותפים של אינדיבידואלים וקבוצות יחד בתוך חברה אחת. ההצגה מדברת על האיזון העדין שקיים בטבע ובחברה ועל הסכנה שטמונה בשבירה של האיזון הזה. בהופעותינו בעולם, הצליחה ההצגה ליצור דיאלוג משותף וחוצה תרבויות וזכתה בפרסים. דרך ייצוג אקולוגי , מסופר סיפורם של בני האדם, הטבע וטבע האדם.  הקהל צופה בעץ שהולך ונכרת, באיזון העדין שבין בני האדם והטבע שהולך ונשבר והוא מבין ומרגיש את ההקבלה למערכות יחסים נוספות: בין חברים, בין הורים לילדים, בין עמים שונים, בין מגזרים שונים באוכלוסיה. כל אחד לפי עולמו וסדר יומו. השיחות עם הקהל בסיום ההצגות גרמו לנו להכיר עוד יותר בחשיבותה של פעילות משותפת ליצירת היכרות הדדית שהיא הבסיס להבנה ולשינוי. 

פרסים:

 BEST MUSIC AWARD - in children's theatre by Assitej Israel 2013

• SPECIAL DEBUT AWARD - The IPF Golden Dolphin Festival, Varna, Bulgaria 2014

CHILDREN'S JURY AWARD -The 12th International Puppet Theatre's Festival Katowice, Poland 2015!

CHILDREN'S JURY AWARD VIRVAR International Puppet Festival, Kosice, Slovakia 2016

GRAND PRIX – Medunarodni Festival Lutkarstva Podgorica, Montenegro 2016

DRAGAN RADULOVIC AWARD for Best Dramaturgy - Medunarodni Festival Lutkarstva Podgorica, Montenegro 2016

THE TIBOR SEKELJ AWARD for MASSAGE OF HUMANITY – The 49th Pif Festival, Zagreb, Croatia 2016

ORIGINAL STRUCTURE for the POETIC WORLD AWARD – Tandarica Festival, Bucharest, Romania 2016

על התיאטרון

תיאטרון המפתח הינו תיאטרון לקהל הצעיר שהוקם ב- 1998 ע"י דקלה כץ ואבי זליכה. הרקע של קולנוע ותיאטרון ממנו הגיעו בני הזוג זליכה וכץ, הוביל להתמקדותם בעולם הבובנאות בו מצאו בסיס משותף ועשיר ליצירות בהן הסיפור והממד החזותי מפרים זה את זה ונגזרים האחד מהשני. רפרטואר התיאטרון כולל 8 הצגות רצות:

"אי המטמון" (1998) – תיאטרון חפצים עפ"י ספרו של ר.ל.סטיבנסון

"הנעל הכתומה" (2000) – תיאטרון מסיכות בסגנון הקומדיה דל'ארטה

"הילד שלא ידע פחד" (2003) – אגדה על פחדים בהשראת האחים גרים בסגנון ה- pop up

"הברון מינכהאוזן" (2007) – מופע קברטי לשני שחקנים ובובות עפ"י ספרו של ג.א.בירגר. 

"הלפת הענקית" (2007) – אגדת עם רוסית ("אליעזר והגזר") בסגנון ה- Toy Theatre,

"התינוק" (2009) – מופע רחוב בהשראת ה- Vaudeville

"כשהכול היה ירוק" (2012) – הצגת בובנאות בהשראת "העץ הנדיב" 

"החברים הכי טובים" (2017) – הצגה בהשראת סדרת ספרי "צפרדי וקרפד".

הצגה ללא מילים

איך מתחילים הצגה ללא מילים? איך מספרים סיפור ללא טקסט? בתחילה היו כמה משפטי מפתח שליווי רגעים משמעותיים בהתפתחות העלילה. ככל שהתקדמנו בעבודה גילינו שהסיפור עובר דרך הפעולות על הבמה ועבודה מוסיקלית. וכך, תנועה ועוד תנועה, תו ועוד תו, פרטים חזותיים ודימויים החלו להיאסף וליצור את ההצגה השלמה. המטרה הייתה להעניק להצגה תחושה של צפייה בסרט אנימציה. במהלך ההופעות בישראל ובעולם גילינו שהיעדר מילים מאפשר לכל צופה לספר לעצמו את הסיפור שלו ולבחור בפרשנות שמדברת אל ליבו.

100 ספרים ישנים הופכים להצגה אחת

כשהלכנו ברחובות תל אביב והסתכלנו על עצים ועל ספרים ישנים שאנשים השאירו על ספסלים, מצאנו הקבלה חזקה בין השניים: גם עצים וגם ספרים מספרים סיפור. לספר יש את האותיות כסימנים, לעץ יש את צורת ענפיו, הגזע והסימנים שנחרצו עליהם. הכריכה הקשה של הספר, דומה לקליפת הגזע ששומרת על פנים העץ. שניהם, גם עצים וגם ספרים, הולכים ונעלמים מן העולם – עצים נכרתים ואנשים פחות קוראים ספרים. לאחר שאספנו 100 ספרים ישנים שאנשים זרקו לרחובות, מיחזרנו אותם לתפאורה, לאביזרים ולבובות.

לא ניסינו להסתיר את חומר הגלם, את הספרים ולכן ניתן לראות על גבי התפאורה אותיות בגדלים שונים ובשפות שונות. הנייר שהיה פעם עץ, חזר להיות עץ בהצגה ולספר ללא מילים את הסיפור על הטבע, בני האדם וטבע האדם.

השימוש בנייר בהצגה הוא סימבולי ומדבר על מחזוריות (עץ שהופך לנייר שחוזר להיות עץ) ועל מחזוריות החיים (ההצגה מספרת על מחזור חיים שלם של ילד שהופך לנער ולאיש מבוגר וזקן).

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

diklakkatz@gmail.com