גדי הוא ילד-איש עם פיגור קל, בעל חוש הומור ייחודי, צחוק מתגלגל ואופטימיות אין סופית.
מותה הפתאומי של אימו מאלץ את גדי לעבור, באופן זמני אל אביו הביולוגי, ממנו היה מנותק רוב חייו.
ראובן, אביו של גדי, השקוע בבעיות חייו שלו , תמיד נרתע ממפגשים עם בנו יוצא הדופן.
אבל האהבה החבויה בין האב לבן, נחשפת, נבנית ומתעצמת במהלך ההכרות המחודשת.
האופטימיות האין סופית של גדי, תנחם את כולם ,כשהשניים יאלצו להתמודד ביחד עם תלאות החיים המצפות להם.
במאי: ינקול גולדווסר
תסריט: חיים מרין
מפיקים: מרק רוזנבאום, מיכאל רוזנבאום, יונתן רוזנבאום
צלם: בועז יהונתן יעקב
עריכה: איתמר גולדווסר
מעצב אמנותי: יואל הרצברג
מוזיקה: דניאל סלומון
שחקנים: דב גליקמן – ראובן אברמוב, נבו קמחי – גדי אברמוב, אוולין הגואל - אילנה, אליהו אלטוניו - דדה, אושרת אינגדשט - אדלה, יפית אסולין – ריטה, סוהיל חדאד – ד"ר חורי, דרור קרן - יהודה אמיר בושרי – שמעון, עידית טפרסון – יועצת משפטית
ישראל 2018
102 דקות
VIDEO
ינקול גולדווסר- הבמאי
יליד 1950. מעורב בעשייה קולנועית כ- 40 שנה ועסק כמעט בכל תחומיה.
הייתי יועץ אמנותי בקרן הקולנוע הישראלי ב- 99-2000 ובמיזם הקולנוע ירושלים ב-2010.
לימדתי במוי בחוג לקולנוע באוניברסיטת ת"א, "בצלאל", ביה"ס לקולנוע ע"ש סם שפיגל, "מעלה" ועוד.
יצירות שביימתי: סרטי קולנוע –
מתחת לאף, אבא גנוב 1ת מעבר לים, מקס ומוריס, אין לה אלוהים ושרוכים.
סדרות טלויזיה –
לתפוס את השמים (3 פרקים ראשונים), מעורב ירושלמי (במאי ראשי, 3 עונות),
סרטים שהפקתי: טרנזיט, הבנות מליבאוו (דוקומנטרי), שכחו אותי בטוסטר (דוקומנטרי)
מרק רוזנבאום (מפיק ובמאי)
מרק רוזנבאום נולד בשנת 1952 בפולין ועלה לארץ בשנת 1968.
מרק רוזנבאום, הוא בוגר אוניברסיטת ת"א בעבודה סוציאלית ובקולנוע ואחד מהמפיקים המיומנים והפעילים בארץ כיום.
רוזנבאום, הפיק מעל 40 סרטי עלילה וקופרודוקציות בין-לאומיות, הפיק עשרות סרטים דוקומנטרים ודרמות טלוויזיה וכן תוכניות טלוויזיה. כמו כן, ביים את "הבולשת חוקרת" ואת "לרקוד".
רוזנבאום שימש תקופה ארוכה כיו"ר איגוד המפיקים וכיו"ר האקדמיה לקולנוע ולטלוויזיה,
ובימים אלה נבחר לנציג הישראלי הראשון שייקח חלק בהנהלת האקדמיה האירופאית לקולנוע, המונה 18 חברים.
בשנת 1988 הקים את חברת טרנספקס הפקות, חברה הפקות עצמאית, אשר עוסקת בתחומי הקולנוע והטלוויזיה ומתמחה ביזום וביצוע של הפקות מקור, קופרודוקציות, פיתוח תוכן ומתן שרותי הפקה בתחום הקולנוע והטלוויזיה. טרנספקס הפיקה מעל 40 סרטי קולנוע באורך מלא, 40 סרטים דוקומנטרים,
7 דרמות ולמעלה מ-80 תוכניות טלוויזיה ופרסומות.
על הסרט
לפני כעשר שנים, הגיע לידיעתי סיפור אמיתי על אב מזדקן שסובל מאי ספיקת כליות ובנו הסובל מפיגור שכלי שהתעקש לתרום לו כליה. אפשר היה לחשוב שלי, כאב לבן בעל צרכים מיוחדים, זהו נושא שמתאים לעסוק בו. אבל במציאות נרתעתי להתמודד עם נושא כה טעון מבחינתי. טענתי שביצירותי אני מעדיף לעסוק ב"בעיות של אחרים" ולהתרחק מעיסוק אמנותי בבעיות מתוך עולמי שלי, שהוא גם כך טעון ומורכב.
בסופו של דבר, אחרי שנים, כשהתגברתי על חששותי והבנתי שהסרט יכול לתרום לשינוי תודעתי של הציבור לגבי קהילת בעלי הצרכים המיוחדים, השתכנעתי שאני צריך לעשות את הסרט הזה, אך בניגוד לסיפור הטראגי של המקרה האמיתי החלטתי ליצור סרט עם מסר אופטימי ומלא תקווה. צללתי לנושא, כשאני מגייס לכך את שותפי ליצירה במשך שנים רבות, התסריטאי חיים מרין,
" שׂרוֹכִים " הוא סרט על קשר מורכב בין אב מזדקן לבנו בעל צרכים מיוחדים , אותו נטש בילדותו . כיום, כשהוא בן 38, לאחר מותה הפתאומי של אימו, גדי עובר להתגורר, באופן זמני אצל אביו, שנטש אותו עוד בילדותו, עד שיימצא לו פתרון הולם. לאחר משברים ראשוניים בקשר בין האב לבנו, מתחיל תהליך איטי ומהוסס של הסתגלות זה לזה, בעיקר של ראובן, האב, שהתרגל לחיות חיים נזיריים, קפוץ ואכול רגשי אשמה, שמתקשה להיפתח בפני בנו בעל הצרכים המיוחדים, שכמעט אינו מכיר.
עקב קריסת כליותיו של ראובן (60), רוצה גדי , בנו , לתרום לו כליה , אך ועדת ההשתלות מתנגדת בטענה שלאפוטרופוס אין זכות להחליט על צעד פולשני שכזה ביחס לבן חסותו . גדי , שלא מזמן איבד את אמו , חושש לאבד גם את אביו. הוא חש שסוף סוף מזדמנת בדרכו האפשרות להיות משמעותי, "לגדל בינה" ולעצב לעצמו עמוד שידרה. הוא מתקומם ומחליט להילחם על זכותו להציל את אביו .
סרטים על אנשים מוגבלים עלולים לעורר אצל הקהל רתיעה או רחמים. בסרט הזה לא חיפשתי רחמים. כוונתי היא לגרום לצופים לחוש הערכה ואפילו הערצה כלפי גדי, גיבור הסרט. סופו של סיפור הסרט הוא שגדי, "המפגר" נלחם על רצונותיו ומנצח. זה המסר העיקרי של הסרט וזו גם חשיבותו – גם בעל צרכים מיוחדים, דפוק, חלש וחסר ערך בעיני החברה, מסוגל לעמוד על שלו ולהיות בעל משמעות. אין צורך לרחם עליו. צריך רק לראות ולקבל אותו.
הקו העלילתי, שנשען על המקרה האמיתי ורחוק מהסיפור שלי ושל בני, עזר לנו לקבל פרספקטיבה ולהתייחס לתסריט באופן מקצועי/קולנועי. בהסתכלות מיקרוסקופית שרטטנו דמות מדויקת ומנומקת, אנושית, מקסימה ומלאת הומור ותקווה בסרט אופטימי למרות תכניו הקשים.
ינקול גולדווסר
במאי הסרט