לילה אחד, מרקוביץ'

תחום: תיאטרון
תת-תחום: מופע תאטרון
משך זמן המופע: 100
סגנון:
שם הרכב:
סיווג:
שם המפיק: תאטרון בית ליסין
קהל יעד: יא - יב
כמות קהל מקסימלית: 500
הסעה: הסעה לא כלולה במחיר
סוגות נוספות
נושאים נוספים
תאריך הצטרפות לסל 26/03/2019

ערב קום המדינה, ספינה ועליה עשרים גברים צעירים, יוצאת לאירופה בדרך למבצע סודי. מעבר לים ממתינות להם עשרים נשים צעירות אותן לא פגשו מעולם. המטרה: חתונה פיקטיבית, שתאפשר לנשים להימלט מאדמת אירופה הבוערת, ותעקוף את איסור המנדט הבריטי על הכניסה לפלשתינה. בין גיבורי המחתרת שיוצאים למבצע, נגרר גם יעקב מרקוביץ', איש זניח לכל הדעות, שמוצא עצמו נשוי לבלה זייגרמן, האשה היפה ביותר שנראתה בארץ. כשכולם מגיעים ארצה להתיר את הנישואים, מרקוביץ' מסרב לתת לבלה גט. בלה יוצאת למלחמה על חירותה, ומרקוביץ' ממולה, נלחם על האהבה.

מחזה ישראלי חדש וססגוני על ראשית ההתיישבות, המצייר מחדש את אחד הפרקים המרתקים במיתולוגיה של הארץ הזו. עובדות היסטוריות ופנטזיה מתערבבות ללא היכר, לוחמי מחתרת אמיצים נתקפים בטירוף בגלל נשים, וגברים משופמים מסתחררים מריח תפוזים. עיבוד תוסס לרומן עטור השבחים מאת איילת גונדר-גושן, מהקולות החשובים בספרות הישראלית העכשיווית. 'לילה אחד, מרקוביץ' זכה בפרס ספיר ובשלל פרסים ברחבי העולם, תורגם לשש-עשרה שפות, וזכה לביקורות מהללות.




הכנה להצגה "לילה אחד מרקוביץ'"

תקציר ההצגה

ערב קום המדינה, ספינה ועליה עשרים גברים צעירים, יוצאת לאירופה בדרך למבצע סודי. מעבר לים ממתינות להם עשרים נשים צעירות אותן לא פגשו מעולם. המטרה: חתונה פיקטיבית, שתאפשר לנשים להימלט מאדמת אירופה הבוערת, ותעקוף את איסור המנדט הבריטי על הכניסה לפלשתינה. בין גיבורי המחתרת שיוצאים למבצע, נגרר גם יעקב מרקוביץ', איש זניח לכל הדעות, שמוצא עצמו נשוי לבלה זייגרמן, האשה היפה ביותר שנראתה בארץ. כשכולם מגיעים ארצה להתיר את הנישואים, מרקוביץ' מסרב לתת לבלה גט. בלה יוצאת למלחמה על חירותה, ומרקוביץ' ממולה, נלחם על האהבה.

זהו מחזה ישראלי המצייר מחדש את אחד הפרקים המרתקים במיתולוגיה של הארץ הזו. עובדות היסטוריות ופנטזיה מתערבבות ללא היכר, לוחמי מחתרת אמיצים מסתחררים מנשים עם ריח תפוז, וחלוצות דוקרות ופוצעות מחזרים. עיבוד לרומן מאת איילת גונדר-גושן.

 

נקודות לדיון לקראת הצפייה

(ההכנה מבוססת על דברים שכתבה השחקנית אנה דוברוביצקי, המגלמת את דמותה של סוניה בהצגה)

 

כיצד נכנסים למחזה בהליך כתיבה המבוסס על ספר?

העיבוד של לילה אחד מרקוביץ' למחזה גם הוא סיפור על בעל ואשה וקנאה משחיזה מסוג אחר - קנאת סופרים. יואב שוטן גושן הוא סופר ותסריטאי. אשתו, איילת-גונדר, היא סופרת צעירה עטורת פרסים. יואב לקח את הרומן זוכה פרס ספיר של אשתו, ויחד עם הבמאי עירד רובינשטיין נכנסו לתהליך המורכב של עיבוד הספר ליצירה בימתית. הטקסטים, למרות שנכתבו לפני החזרות, היו פתוחים לעבודה - מתכון בטוח לקנאת שחקנים שגם אם תתמהמה, בוא תבוא.

שאלות לדיון:

  1. חשבו – מהן האתגרים היצירתיים בעיבוד ספר למחזה? אלו אלמנטים משמעותיים בספר עלולים בעיניכם שלא לקבל ביטוי מספק בעיבוד הבימתי, ואלו אלמנטים מתוך הספר ניתן דווקא לחזק ולהדגיש במסגרת מחזה?

  2. מה משמעות הדבר שטקסט המחזה היה "פתוח לעבודה"? מהן היתרונות בכך שהטקסט איתו עובדים השחקנים הוא גמיש, בר שינוי?

  3. לקראת הצפייה, מהן ציפיותיכם מהצגה העוסקת בתקופה שקדמה לקום המדינה? כיצד אתם מדמיינים את התקופה בעיניכם? כיצד ההצגה תוכל להציג זאת?

 

נקודות לדיון לאחר הצפייה

סוניה – אישה של תשוקה ומחאה

סוניה היא אישה של מחאה, שמבלי לזנוח את מאבקו של היישוב המתגבש, לוחמת את זכותה לאהבה. יש ויגידו שדרכיה קיצוניות למדי, אבל אהבה בינונית ומסורסת היא לא בשבילה. "פיינברג ואני, שנינו עקומים, אבל עקומים באותה צורה". היא דוקרת, מקללת, נאבקת, ואפילו לא עוצרת מלממש את תשוקתה בזרועותיו של סגן ראש הארגון, ולא מתוך פטריוטיות. לפי דבריה: "זה רק משהו בשביל הגוף". האישה חסרת המעצורים הזאת, שזכיתי להיכנס לנעליה המדיפות תשוקה ותפוזים (ודוק - תפוזים ולא פרפיום אירופאי הנישא על ספינות) משלבת בתוכה פרדוקס מסוים. לרגעים ניתן להאמין שהיא אישה מיתוס, חלום. גדולה על העולם בתשוקתה ובמעשייה, אך לצד זה אי אפשר להתעלם מהמאפיינים הפמיניסטיים המובהקים שבדמותה.

כרוח התקופה, הכלים בהם מנהלות נשים את מאבקן אולי פחות משוכללים, אך פניהן אל החירות והחופש. כך, מלאת אמפתיה למצבה של בלה הכלואה בנישואים בעל כורחה, ההמלצה של סוניה היא - אם כבר לשנוא, אז לשנוא עם כל הלב.

שאלות לדיון:

  1. מה חשתם אל מול דמותה של סוניה? באלו מובנים סוניה היא "מיתוס" ומהווה עבורנו תמונת ראי של התקופה, ומתי היא מאמצת לה התנהגות שניתן לראות כמקדימה את זמנה ושניתן לכנותה "פמיניסטית"?

  2. לעומת סוניה, כיצד ניתן לאפיין את התנהגותה של בלה? אלו ערכים מובילים אותה? כיצד מערכת היחסים שבין הדמויות תורמת לסיפור?

 

להיכנס לרומן קנאה, להיכנס לסוניה, ולצאת כל ערב בשלום

סיפורה של סוניה: בימי ראשית ההתיישבות של ישראל, כשאנשי ה"אירגון" יוצאים למבצע סודי המציל יהודיות רווקות מאדמת אירופה הבוערת, הגיבורה שלי לוחמת את חירותה ואהבתה על חוף הים של הישוב היהודי. סוניה היא אישה יצרית ללא מעצורים, המדיפה ריח תפוזים, מקללת ונחושה כולה ללכוד את אהובה הבוגדני - פיינברג.

פיינברג זה, צבר יצרי במיוחד, בורח מהארץ לאחר שנתפס עם אשת השוחט במעשה ניאופים. כדי למלט את נפשו מסכין השוחט, הוא מתנדב למבצע מציל-נפשות בניכר ועוזב את סוניה לקללותיה. כן, למרות שסוניה חשובה לו, חייו חשובים לו לא-פחות, וכרגיל מאחורי מניעים פטריוטיים נאצלים מסתתרים גם מניעים אישיים. כשהוא עוזב, גורמת לו סוניה לקנא בין הסדינים עם מפקדו והכל כדי לתבוע אותו אליה, ולהסיר ממנו את קללת בוגדנותו.

סיפור הרומן של סוניה ופיינברג משליך גם על הרומן המרכזי בעלילה, בין מרקוביץ' לבלה - קנאת גבר לא כריזמטי לאשה שהתחתנה איתו כדי לקבל סרטיפיקט, ואשר אינו מניח לה להתגרש ממנו. סוניה היא מעין חונכת לבלה, הציפור הכלואה שהגיעה מאירופה. היא מתווכת עבורה את החיים בא"י, וגם את הרגש הזר לה – הקנאה של היוצמח שהתאהב בה. היא מפרשת לה את האהבה חסרת הפשר שמרגישים כלפיה: "את אולי פורחת מזה ששלחת את בעלך למלחמה. אני מפחדת מהרגע שאני ארים סדין ואמצא שם את זליג שלי".

שאלות לדיון:

  1. כיצד דמותה של סוניה מערערת עבורנו את דמות החלוצה המוכרת לנו מלימודי ההיסטוריה על ימי ראשית ההתיישבות בארץ? האם דמותה שינתה את תפיסתכם על אותה תקופה?

  2. מה ניתן ללמוד מתוך השוואת יחסיהם של סוניה ופיינברג לאלו של מרקוביץ ובלה? כיצד הדמויות מאירות זו את זה?

הקהל הוא אותו קהל, והים הוא אותו ים. לעמוד מול הקהל ולקלל

נאיביות בימתית מכוונת היא הדרך שבה עוצבה הבמה על ידי פולינה אדמוב. לצד אלמנטים מקרש ושקי-פק"ל, מופיעה דמות היישוב באלמנטים גזורים ילדותיים של סילואטות. מה שקרוי במחוזותינו – אמנות ריאלית - אמירה אמנותית חזקה שגם נכנסת במשאית תובלה אחת. סוניה, דמותי, עומדת הרבה מול הגלים ומקללת, העמידה שלה הופכת בספר לאנדרטה לצפייה עבור בחורי המושבה - "אותה שעה ניצבה סוניה על חופה של פלשתינה וצפתה אל הים..."

מכיוון שכך, בחר הבמאי למקם אותי בקדמת הבמה כשהקהל הוא הים – יש לציין, בחוכמה רבה. פנים קדימה, רצוי תחת פנס תומסון על פול עוצמה, היא תמיד פוזיציה נחמדה לשחקנית. זה כמובן גורר צחוקים גדולים, כשאני עומדת ומקללת בשפה שרוב הקהל לא מבין, ומשמר את הרוח הממזרית של הספר עצמו שלועג קצת לקנאה ולדמויותיו מתוך חיבה והבנה. מעבר לכך שהדבר הופך את הצופים לבחורי המושבה הצופים במיצג האישה המקללת, תמיד נדמה לקהל שמקללים קצת אותו... וזה כמובן נכון (במיוחד בימים שבהם הטלפונים לא סגורים...). לצד ההיאחזות ברגש האמיתי, מלאכה מורכבת של השחקן היא לדעת כיצד לתזמר נכון את המעברים בין רגש לרגש כך שיסחטו את האפקט המשפיע על הקהל.

שאלות לדיון:

  1. כיצד אותה "נאיביות בימתית" משרתת את ההצגה בעיניכם? כיצד לתחושתם תרמו האמצעים הבימתיים להצגה ומה הוסיפו לסיפור?

  2. כיצד חוויתם את הקטע אותו מתארת אנה בדבריה, כאשר דמותה עומדת מול "הים"? האם ההחלטה להעמיד אותה אל מול הקהל גרמה לכם לחוש מעורבים יותר בנעשה, כמו הייתה השחקנית מדברת אליכם ישירות? מה באופן כללי ניתן ללמוד על אמנות התיאטרון מעצם יכולתנו לדמות כי אותו "ים" הוא למעשה מקום מושבו של הקהל?

 

 

 

 

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.
תאטרון בית ליסין
03-7255348/300

roi@lessin.co.il

תל אביב, דיזנגוף 101, ת"א

סל תרבות ארצי הוא תוכנית חינוכית האחראית על חשיפת תלמידי ישראל לתרבות ואמנות כחלק ממערכת החינוך הפורמאלי.

תוכנית סל תרבות ארצי מקנה לתלמידים מגיל הגן ועד י"ב, כלים לצפייה מודעת ובעלת משמעות בששת תחומי האמנות – תיאטרון, מחול, מוזיקה, קולנוע, ספרות ואמנות פלסטית.

 התוכנית משותפת למשרד החינוך, לחברה למתנ"סים ולרשויות המקומיות.

התוכנית פועלת החל משנת 1987.