הטנק

הטנק

מחזה  על פי ספרו של אסף ענברי.

מי היה הגיבור שעצר את הטנק הסורי בשערי דגניה, ובכך הכריע את מלחמת העצמאות? סיפורם האמיתי של חמישה טוענים לכתר - כל אחד מהם משוכנע שהוא זה שעצר את הטנק. הקרב על הקרדיט בין חמשת הגיבורים, המגיעים מחמישה קצוות של החברה הישראלית, הופך למאבק גדול יותר, על המיתוס שעליו קמה המדינה.

אלא שעשרים וחמש שנה מאוחר יותר, במלחמת יום כיפור, המיתוס מתנפץ. השבר האישי-לאומי מוביל את חמשת הגיבורים לחשבון נפש שנע בין הטרגי לקומי, בין מה שקורע את הלב למה שמגוחך, ובין העלוב לנשגב. 

משתתפים: מיכה סלקטר, נדב אסולין, יואב לוי, דודו ניב, שמחה ברבירו, מורן ארביב גנס, שון מונגוזה, טל וייס, דולב אוחנה וגל סרי.

מאת יואב שוטן - גושן ועירד רובינשטיין

בימוי: עירד רובינשטיין

תפאורה: ערן עצמון תלבושות: מוני מדניק תאורה: אבי יונה בואנו (במבי) מוזיקה: רועי ירקוני לחן ועיבוד השיר "יהיה בסדר": אמיר לקנר אקורדיון: סלעית להב תנועה: עמית זמיר ע' במאי: הני ישעיהו

אסף ענברי כותב הספר

יליד קיבוץ אפיקים. למד ספרות כללית באוניברסיטת תל אביב וספרות עברית באוניברסיטת בר־אילן, שם כתב דוקטורט על הגותו של ביאליק. זכה בפרס עגנון לאמנות הפרוזה. ספרו הביתה נבחר על ידי קוראי עיתון הארץ כאחד מעשרת הספרים "שכל בן תרבות חייב לקרוא". על ספרו הטנק כתב עמוס עוז: "אין הרבה ספרים כאלה. בעצם, אין בכלל ספר כזה". מתגורר עם משפחתו בקיבוץ דגניה ב', במרחק של כמה מאות מטרים מהטנק.

יואב שוטן־גושן מחזאי

מחזאי, תסריטאי וסופר. בוגר אוניברסיטת תל אביב (משפטים והתכנית הרב תחומית במדעי הרוח), ובוגר בי"ס סם שפיגל לקולנוע וטלוויזיה. מעבודותיו בתיאטרון, בקאמרי: אהבה ומגיפה. בבית ליסין: פנתר כפול, לילה אחד, מרקוביץ', מלך הכלבים. בתיאטרון באר־שבע: דונה פלור ושני בעליה. גשר: מר ורטיגו. תיאטרון הסימטה: המרכז לניסוי ותהייה. כתסריטאי יצר וכתב את הסדרה: כיפת ברזל (היה מועמד לתסריטאי השנה). כתב את התסריט לסרט: מקוללים. ספרו פעם אחת, אישה אחת ראה אור בהוצאת כנרת זמורה ביתן והיה לרב־מכר.

עירד רובינשטיין מחזאי ובמאי

במאי הבית של התיאטרון הקאמרי. שחקן, וכותב. בוגר בהצטיינות בית הספר הגבוה לאמנויות הבמה בית צבי. בוגר קורס משחק מול מצלמה רותי דייכס. כבמאי תיאטרון, בקאמרי: אותלו, מיזרי, הנכד, אהבה ומגפה. בית ליסין: מלך הכלבים, הר לא זז, לילה אחד מרקוביץ'. גשר: במנהרה, המחברת הגדולה, מר ורטיגו. הבימה: קוריולנוס, 1984. באר­־שבע: רומיאו ויוליה, גרין מייל, דונה פלור נשואה לשניים. חיפה: משהו למות בשבילו. ככותב לתיאטרון, בקאמרי: הזדמנות מתוך (אהבה ומגפה), לילה לבן (תרגום ועיבוד עם גור קורן). בית ליסין: מלך הכלבים, לילה אחד מרקוביץ'. גשר: מר ורטיגו. באר־שבע: גרין מייל, דונה פלור נשואה לשניים. חיפה: משהו למות בשבילו. הסימטה: יחסים מסוכנים, אגף 6. כתב את התסריט מקוללים. כשחקן תיאטרון, בקאמרי: רומיאו ויוליה. באר־שבע: הגיבן מנוטרדם. כשחקן קולנוע: בית־לחם, הבודדים, סבוי, מכתבי אהבה במלחמה. סינדרום ירושלים (הפקה גרמנית־ישראלית). טלוויזיה: שלטון הצללים, מטומטמת, מצולמים 2, חטופים 2, 2.3 בשבוע, נעלמים, אופוריה, רמזור. פרסים: פרס התיאטרון הישראלי 2015 על בימוי רומיאו ויוליה. פרס התיאטרון הישראלי 2017 על בימוי מלך הכלבים. פרס מילוא על בימוי אותלו. זוכה פרס "קיפוד הזהב" על עיבוד אגף 6 לבמה. במהלך לימודיו זכה בעשר מלגות, בהן קרן שרת. עבודותיו הוצגו בפסטיבלים שונים בעולם, בהם: הפסטיבל הבינלאומי למחזות שייקספירים בקראיובה, רומניה, פסטיבל "גן הדובדבנים" בניו־יורק ופיטסבורג ופסטיבל FITUB בברזיל.

ערן עצמון עיצוב תפאורה

בוגר מסלול עיצוב במה בסמינר הקיבוצים 2006. בין עבודותיו, בתיאטרון בקאמרי: מנהל הבית, ריצ'רד השני, ריצ'רד השלישי, סיראנו דה ברז'ראק, הפושעים החדשים, תעלת בלאומליך, שיער, אופרה בגרוש, סיפור הפרברים, המורדים (בשיתוף תיאטרון הבימה), ציד המכשפות, אל נקמות, תמונות מחיי נישואין (בשיתוף תיאטרון גשר), שיגעון המוזיקה, לא לריב, רומיאו ואמא, תיקון, לילה בפריז, הבן, אהבה ומגיפה, פיטר פן, לילה לבן. הבימה: עוד חוזר הניגון, מצדה 1942, מאמא מיה, אביב מתעורר, סיבת המוות אינה ידועה, מאחורי הגדר, מיקה שלי, עקומים, שייקספיר מאוהב, LOVE LOVE LOVE, עלובי החיים, פליישר, חיזור גורלי, החייל האמיץ שוייק, גבירתי הנאווה, כמעט נורמלי, אם יש גן עדן, ארוחה עם אידיוט, לילה במאי. גשר: רווקים ורווקות, השחף. בית ליסין: אהבת מוות, ביבר הזכוכית, חתולה על גג פח לוהט, המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה, מנדרגולה, אביב מתעורר, אחים בדם, מראה מעל הגשר, חלום ליל קיץ, הבנאליות של האהבה, אקווס. באר־שבע: פיאף, נורה, הרולד ומוד, אחד משלנו. באופרה הישראלית: סלומה. חיפה: גזע, הר אדוני, עץ אחרון בירושלים. בפסטיבל עכו: מתחם התפודים. בתיאטרון הערבי עברי – יפו: נשים זרות, האוהל האדום. בתיאטרון הספרייה: לצאת מכאן, הצודקים, נדנדה בשניים, ריצ'רד השלישי, השגחה עליונה, בדלתיים סגורות. בתיאטרון אורנה פורת לילדים: הרפתקאה בקרקס. במסגרת התיאטרונטו: קפוצ'ינו ברמאללה. פרסים: פרס התיאטרון הישראלי בתחום עיצוב הבמה לשנת 2016 על עיצוב התפאורה למחזמר עלובי החיים בתיאטרון הלאומי הבימה. פרס על עיצוב תפאורה בפסטיבל עכו 2008 על ההצגה מתחם התפודים. פרס עיצוב התפאורה בפסטיבל חיפה 2008 על ההצגה הרפתקאה בקרקס.

מוני מדניק עיצוב תלבושות

בוגר החוג לעיצוב אופנה במכללת שנקר. מעצב אופנה ותלבושות לבמה. מרצה בכיר בשנקר. מנחה מיזמים בעיצוב ובציור. מרצה סמינר על מחקר אקדמי בנושא תולדות הלבוש בארץ ובאיטליה. עבודות עיצוב תלבושות לתיאטרון, בקאמרי: קומדיה של טעויות, חברות הכי טובות (עם בית ליסין), איבנוב, עמודי החברה, מצחיקונת, אל נקמות, תיקון. בית ליסין: בחורים טובים, שיינדלה, אחרון ימיה, אחים בדם, משאלה אחת ימינה, אשה בעל בית, אהבת מוות. באופרה הישראלית החדשה: ירושלים. גשר: הלילה ה־12. באר־שבע: עלי כינור, קומפני, הכל אודות חווה. מדיטק: נשים קטנות, אמיל והבלשים, אורה הכפולה, ציפור הנפש, מלך היהודים. תיאטרון הקיבוץ: שמונה בעקבות אחד, תרנגול כפרות, אל עצמי, תמונה משפחתית. תמונע: מר קולפרט, אצל אווה, שמלה. בית הספר למשחק בית צבי: ברנשים וחתיכות, ירמה, תזמורת על תנאי. סטודיו למשחק יורם לוינשטיין: שש נפשות מחפשות מחבר, רשומון, מומו, לחיות טוב יותר, פרוייקט לארמי. בית הספר למשחק בנגב גודמן: על עכברים ואנשים, סקפן. זוכה פרס עיצוב תלבושות בתיאטרון המדיטק: אורה הכפולה 2009, ציפור הנפש 2010.

רועי ירקוני מוזיקה

מלחין, פסנתרן ומעבד מוסיקלי. מנהיג ההרכב "פאניק אנסמבל". חבר בלהקת "נקמת הטרקטור". הוציא אלבום EP עם קרני פוסטל בשם "רחוק מדי". עבודות לתיאטרון, בקאמרי: אותלו, מיזרי, הנכד, אהבה ומגפה. הבימה: קוריולנוס, 1984, אמא אמרה שאסור. בית ליסין: הר לא זז, הקומה השלישית, מלך הכלבים, לילה אחד מרקוביץ'. גשר: מר ורטיגו, במנהרה. באר־שבע: גרין מייל, דונה פלור ושני בעליה. החאן: גן הדובדבנים, המקצוען, הזהו אדם, משחיז הסכינים הסיני, שלוש נשים מחכות. חיפה: גזע, תש"ח. המדיטק: מושלמת, דודי שמחה. תיאטרון השעה: לאסוף את השברים, מסביב לעולם ב־80 יום, אוזו ומוזו מרחוב קוקורוזו, הדייג ודג הזהב, האסופית, הברווזון המכוער, הזמיר, האריה והעכבר. תיאטרון הקרון: הגשם של סבא אהרון. תמונע: ביחד, משחקי חברה, תנשמת, מגובה דשא, לפרק ולחבר ת'צורה. תיאטרון בובות: ספר הג'ונגל – אגדה הודית, המסע אל האי אולי, אלמלא, הרוקמת, המעבדה של גברת סטרגה, האבולוציה של האהבה, פרנהיים, אגדת טבע. פסטיבל עכו: הדרך לעין חרוד. קבוצת תיאטרון רות קנר: הוא הלך בשדות. קולנוע: פנסיון פראכט, ואריאנט פולגאר, המלחמה האחרונה של ילדי טהרן, מבצע נפתלי, טופו. מחול, הרמת מסך: אנו, "Unter den Linden ", רעב. הזירה הבינתחומית: החתונה. פרויקט הזירה. פסטיבל ישראל: מרק אהבה, יצירת מוסיקה למיצג פיתום, לאפליקציה Talking friends. הפקה, נגינה ותזמור: בטיפול, מיתה טובה, חמש שעות מפריז, בוקר טוב אדון פידלמן, שטיסל, תמרות עשן, להוציא את הכלב, לא הבטחתי לך, איזה מקום נפלא, והארץ היתה תוהו ובוהו. זוכה פרס המוסיקה בפסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים 2017 עבור הגשם של סבא אהרון, תיאטרון הקרון.

אבי יונה בואנו (במבי) עיצוב תאורה

אמנות התאורה של במבי נוגעת בכל תחומי המופע: תיאטרון, מחול, אופרה, מופעי רוק, אופרות רוק, מיזמים ארכיטקטוניים, מיצבי ווידאו, מיצגים ואינסטליישנס של תאורה בארץ ובחו"ל. מעצב תאורה לכל התיאטראות בארץ. משמש כמעצב הבית של אנסמבל עתים (רנה ירושלמי): ויאמר וילך, ויסעו ויחנו, מיתוס, וויצק, רומיאו ויוליה, פר גינט. מעצב הבית של תיאטרון גשר, תאורן הבית של להקת בת־שבע. מלווה את עבודותיו של אוהד נהרין בארץ ובעולם. כמו כן האיר את עבודותיהם של: שרון אייל, ענבל פינטו, אבשלום פולק, יסמין גודר. עיצב תאורה ללהקות מחול רבות: בלט קולברג, קארט בלאנש, NDT. עבד עם עשרות להקות בלט ומחול בעולם: בלט האופרה של פריס, הבלט המלכותי הדני, בלט האופרה של הלסינקי, להקת אלווין איילי, גראנד בלט קנדיאן, האברד סטריט שיקאגו, בלט פרנקפורט, בלט האופרה פאריז, בית ספר ג'וליארד בניו־יורק, הבארד סטריט שיקאגו, קולברג. עיצב תאורה לכ־70 הפקות אופרה, בארץ ובעולם ביניהן: הילד חולם. האופרות הבלתי נשכחות במצדה: נבוקו, אאידה, כרמן. באופרות של טוקיו, ניס, ליון, ברצלונה, מדריד, בילבאו, קופנהגן, אוראנג'. עיצב תאורה למחזות זמר, הפקות באצטדיונים, הפקות טלוויזיה, מיצבים מוזיאונים ומיזמים אדריכליים. קונצרטים של הפילהרמונית בארץ ובעולם, תחרות האירוויזיון (תפאורה ותאורה). עיצב  תאורה לעשרות מוזיקאים: סטיבי וונדר, אל דימיולה, ג'ון מקלאפלין, דיזי גילספי, נינה סימון, ג'ניס איאן, צ'יק קוריאה, אימאג'ניישן. בשנות השמונים גר בלונדון, ועבד עם להקות רוק וקונצרטים: בומטאון רטס, בוב גלדוף, לייב אייד באיצטדיון וומבלי, מייק אולדפילד, רוג'ר ווטרס, דיוויד גילמור, פיל מנזנרה, הקיור, מיטלוף, אריק ברדן, קומודורס, תומפסון טווינס, קלאסיק נובו, חוליו אגלסיאס, ועוד. עיצוב תאורה לתיאטרון הקאמרי: מקבת, הערב מחזמר, החולה המדומה, מלאכים באמריקה, האישה המופלאה שבתוכנו, הנסיכה האמריקאית, הלילה ה־12, הזונה מאוהיו, הבכיינים, רומיאו ואימא, רומן משפחתי, האישה בשחור, שלוש אחיות, המפיקים, אופרה בגרוש, שגעון המוסיקה, קברט, אורזי מזוודות, סטמפניו, איש קטן מה עכשיו?, גורודיש, אופרה בגרוש, ציד מכשפות, מלון רנדוו, המורדים, מיזרי, תיקון, הריון, הנכד, גאון בכלוב, אהבה ומגפה. זוכה פרס שפירא על שפה ייחודית לעולם המחול, פרס ת"א למצוינות, 10 פרסי מעצב השנה בתיאטרון, פרס על הישגים יוצאי דופן במיזם מרכז המבקרים "שרשרת הדורות" בכותל.

עמית זמיר עיצוב תנועה

מורה לתיאטרון מחול, יוצר וכוראוגרף. בוגר בית הספר למשחק מיסודו של יורם לוינשטיין, הסדנה להכשרת רקדנים בחיפה. בעל תואר ראשון B.Ed בחינוך למחול ותואר שני M.A בכוראוגרפיה. מורה לתיאטרון מחול בסטודיו למשחק מיסודו של יורם לוינשטיין, מורה ליצירה אישית בבית הספר למשחק ואמנויות הבמה "גודמן" בנגב, מעביר סדנאות "פשוט לזוז" בתנועה, בארץ ובעולם. עיצוב תנועה בתיאטרון, בקאמרי: בעל למופת, אותלו, מיזרי, השיבה, הנכד, אהבה ומגפה. באר־שבע: למה לא באת לפני המלחמה?, בין חברים, רומיאו ויוליה, גרין מייל, חתונת הדמים, דונה פלור. בית ליסין: הר לא זז, האורחת, הוא הלך בשדות, הקומה השלישית, מלך הכלבים, הסודות, לילה אחד מרקוביץ׳. הבימה: רעל ותחרה, מישהו שישמור עליי, קוריולנוס, 1984. גשר: המחברת הגדולה, רודף העפיפונים, חוות החיות, מר ורטיגו, המנהרה. ביידישפיל: כוכבים תועים, מעשיות קלאץ, בישראל ובחזרה. בחאן: עולם אחר. בתיאטרון אורנה פורת: הניצחון הסופי, מורה לחיים. בסוזן דלל: בובה, סוסי-ים, בלאנש. בתיאטרון פיקולו איטליה: "Miracolo ", בתיאטרון CRT איטליה: "The Head". כיוצר עבודותיו הוצגו בפסטיבלים רבים: ״אינטימאדאנס״, ״פסטיבל ישראל", "גוונים במחול", "מחול אחר", "מחול לוהט", פסטיבל מאסטר קלאס מילאנו איטליה, פסטיבל איסטרופוליטנה פרוג'קט בברטיסלאבה, סלובקיה, פסטיבל תיאטרון של מדינות דרום אמריקה FITUB, Folkwang Physical Theatre Festival in Deutschland ועוד.

הני ישעיהו עוזרת במאי

בוגרת בית צבי. שחקנית, טלוויזיה וקולנוע. שיחקה בהצגות שונות בתיאטרון: תמונע, הבימה והסימטה. בוגרת קורס כתיבה למתקדמים אצל שבי גביזון. כתבה מחזה לפסטיבל מחזות קצרים בצוותא בשם הורמונלי. כוראוגראפית ורקדנית. כעוזרת במאי, בקאמרי: תיקון, תחושת בטן, הבן, רינגו, גאון בכלוב, פיטר פן.

נושאים לשיחה בכיתה:

• קרב אחד, חמש גרסאות. כיצד זה קורה? האם בכלל קיימת היסטוריה אובייקטיבית, או שכל תיעוד היסטורי מלכתחילה מייצג זווית ראיה מסוימת?
• מה הכניע את הטנק הסורי - מעשה גבורה, או דווקא עורמה ואסטרטגיה? האם הניצחון הושג בכוח הזרוע או בכוח המוח?
• האם בסיום הצפייה בהצגה חשתם שלבכם נוטה לאחת הגרסאות של אחד הטוענים לכתר?
• חידת הטנק לא התפענחה מעולם וכנראה גם לא תתפענח. הספר והמחזה, גם הם אינם מכריעים מי מהחמישה ניצח את הטנק, משום שהם אינם עוסקים בשאלה מיהו "הגיבור האמיתי", אלא מפנים זרקור לאופן שבו נולדים מיתוסים. אפשר למנף את הצפייה בהצגה לשיחה על לידתם של מיתוסים, בעיקר מיתוסים לאומיים.
• שלום הוכבאום, ניצול השואה, היחיד מבין החמישה שנמלט מהתהילה כמו מאש, ודווקא עליו מכריז שר הבטחון כגיבור שעצר את הטנק. מדוע לדעתכם הממסד מעדיף את גרסתו, על אף שההיתכנות שלה לא גבוהה? מה מנסה המחזה לומר לנו על האופן שבו מנהיגים מעצבים את ההיסטוריה לפי ראות עיניהם וצרכיהם?
• נושא בונוס: תנסו לתאר את הקרב מבעד לעיניים של חיילים בצבא הסורי. מה הם חשו כשהתקרבו לשערי דגניה? מדוע עצרו את הטנק? 

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

idop@cameri.co.il