קרוב לבית - להקת המחול קמע

"קרוב לבית" יום מחול ייחודי בבית להקת "קמע", באר שבע, כחלק ממיזם של סל תרבות ארצי

קרוב לבית: מיזם ייחודי של תחום המחול בסל תרבות ארצי. יום פעילות בביתה של להקת מחול ישראלית במהלכו זוכים התלמידים בחוויה מקיפה ומעשירה הכוללת צפייה ברפרטואר הלהקה, השתתפות בסדנאות מעשיות ושיחה עם היוצר תמיר גינץ ועם רקדני הלהקה.  

להקת קמע: הוקמה בשנת 2002 על יד תמיר גינץ ודניאלה שפירא. כיום רוקדים בה 14 רקדנים מקומיים ובינלאומיים. בלהקה מועלות, לצד עבודותיו של גינץ ושל כוריאוגרפים אורחים מקומיים, עבודות של כוריאוגרפים אורחים מהמובילים בעולם. קמע מופיעה בפסטיבלים בעולם וזוכה להצלחה רבה.

תמיר גינץ: המנהל האמנותי והכוריאוגרף של הלהקה. למד בארץ ובחו"ל, הופיע כרקדן בלהקת בת דור שם גם יצר. היה מורה ראשי למחול מודרני באולפן למחול בת דור, יסד וניהל מגמת מחול בתיכון "בליך" ברמת גן ולימד בבית הספר לאמנויות "תלמה ילין". יצירותיו זכו לשבחי הביקורת והועלו ברחבי העולם בהצלחה מרובה.    

היצירה גליץ'

היצירה היא על כיתה בבית ספר תיכון המתאמנת לקראת "המופע הגדול", מופע מחול ייצוגי עליו מכריז המנהל.  סביב אירוע זה מתגלות מערכות יחסים של ידידות, יריבויות בין קבוצות חברתיות, שאלות על מקובלות חברתית, תחרותיות ועוד. כל ההתרחשות הנה ללא מילים, בתנועה המערבת סגנונות מחול שונים. היצירה מעלה לדיון את נושא הסבלנות כלפי האחר והסובלנות לשונה. כל אחד מהרקדנים מגלם דמות וכולם מתמודדים עם חלומות, שאיפות ועם קשיים חברתיים סביב ההכנות למופע. המופע כולל השתתפות פעילה של חלק מקהל הצופים.

הכנה ליום הפעילות בקמע

מהו מחול ומהי יצירת מחול?

כשם שצלילים הם אבני הבניין הבסיסיות של המוסיקה והמילים הן היסוד לטקסט התיאטרוני, כך התנועה היא אבן הבניין של המחול. סדרה של תנועות יוצרת משפט תנועתי וחיבור של משפטים תנועתיים בצורה מורכבת, תוך שימוש בחלל והתקדמות בזמן, מתגבש ליצירת המחול. מי שאחראי על יצירת המחול נקרא כוריאוגרף. הוא בוחר את הרעיון המרכזי של היצירה, את השפה התנועתית-הסגנון ואת הדרך לחבר את המשפטים התנועתיים במרחב. הוא מחליט איזה רקדנים הוא רוצה ומה יהיו היחסים ביניהם. כמו כן, הוא קובע איך האמצעים הבימתיים ישלימו את היצירה. אמצעים כמו: המוסיקה, התלבושות, התפאורה האביזרים והתאורה.

אמנות המחול במהותה היא מופשטת מאחר שהיא מבוססת על תקשורת לא מילולית שבדרך כלל נושאת משמעות עמוקה. עם זאת, המחול הוא גם גשמי מעצם העמדת הגוף במרכז ההבעה. אנו חווים את גוף הרקדן החי, את שריריו, תנועתו, זיעתו ועל ידי גופנו והחושים, אנו חווים את הריקוד. הצפייה במחול אינה מחייבת להבין את הנראה, אלא לחוש, לדמיין ולהרגיש את מה שמתעורר בנו לאחר תפיסת המחול. החוויה האמנותית מכוונת להשאיר מקום לפרשנות אישית של הצופה, שבוחר על מה להסתכל ובמה להתמקד. לכל צופה, בעקבות זאת, נוצרת חוויה ייחודית ואישית.

הרקדנים מתפרנסים מעבודתם, המחול הוא מקצועם וייעודם המקצועי הוא להעלות יצירות מחול ולהופיע איתן. יצירה של מופע מתחילה בעבודה פרטנית בסטודיו על כל חלק בנפרד. לאחר מכן מתקיימות חזרות בהן היוצר מעיר הערות לרקדנים ומתקן אותם. השלב הוא הוא חזרות מלאות, כלומר הרצת כל המופע ללא הפסקות, לעיתים מול קהל וללא תלבושות ותאורה. השלב הבא הוא מופע שלם בסטודיו ללא תאורה והשלב הסופי הוא מופע על הבמה עם כל האמצעים הבימתיים. בכל אחד מהשלבים הללו, עוד בטרם גיבוש המופע הסופי, אפשר לצפות ולהנות. ואכן, אף אתם תצפו במופע סטודיו שאינו כולל תאורה.

שאלות לדיון ולמחשבה לקראת הצפייה בגליץ':

1. המופע בו נצפה הוא כאמור מופע סטודיו, המתקיים באולם הבית של הלהקה בו היא יוצרת ומתאמנת. מה יכול להיות ההבדל בין מופע המתקיים בתוך חלל שנערכים בו באופן שגרתי אימונים, ובין מופע המתקיים באולם המיועד להופעות לקהל הרחב? מה יכולים להיות היתרונות שבצפייה בכל אחד מאפשריות אלו (חשבו, למשל, על הקרבה הפיזית לרקדנים במופע סטודיו, לעומת השימוש המלא בכל אמצעי המופע באולם הופעות)?

2. האם הרקדן הוא ספורטאי, אמן, או משהו אחר? אלו כישורים נדרשים לדעתכם לרקדן כדי לרכוש מיומנות ומקצועיות? אלו שאלות הייתם רוצים לשאול את הרקדנים ואת תמיר גינץ, הכוריאוגרף?

כהכנה נוספת לצפייה, היכנסו בכיתה לאתר הלהקה והתרשמו מפעילותה: www.kameadance.com 

לאחר הביקור:

ביצירות מחול קלאסיות, הבימה נתפסת כייצוג העולם הבדוי שבו מתרחשת העלילה. הדרמה המועלית בשפת המחול מוצגת כאירוע נפרד מהמציאות של הצופים, ולכן היא מוצגת באולם, במרחב ייעודי, שבו קיימת הפרדה בין חלל התנועה של הרקדנים ובין חלל הצפייה. יותר מכך, החלל שבו מתרחשת היצירה מוגבה על בימה, וזאת מתוך חלוקה בולטת: עולם האמנות מזה ועולם היום-יום מזה. המחול העכשווי מערער על תפיסה בימתית זו. יצירות רבות של המחול העכשווי נמנעות במכוון מהפרדה חותכת בין חלל הריקוד לחלל הצפייה. טשטוש גבולות זה מושתת על התפיסה שלפיה הצופה הוא שותף פעיל ליצירה, והתיחום בין עולם האמנות ועולם החיים מועמד בלי הרף בסימן שאלה. ניתן לומר כי למופע גליץ' (במיוחד כמופע סטודיו) מאפיינים משותפים למחול עכשווי זה.

שאלון למחשבה ולדיון:

1. כיצד חשתם כאשר הרקדנים שיתפו אתכם, הקהל, במופע? האם זה גרם לכם להרגיש מעורבים יותר בסיפור או בפעולת המחול?

2. מה הייתה בעיניכם התרומה של המוזיקה למופע? האם הייתה חשיבות מיוחדת לכך שמוזיקה ישראלית נבחרה לשמש כרקע למופע? האם שמתם לב לקשר שבין מילות השירים לתנועות שבוצעו במופע בקטעים מסוימים ותוכלו להצביע על כך?

3. כיצד במהלך המופע הומחשו רגשות כגון – אהבה, שמחה, אכזבה, התלהבות, כעס, כאב?

4. האם הצלחתם לזהות מצבים/סיטואציות המוכרים לכם מחייכם (מבית הספר, ממפגשים עם חברים)? כיצד המופע תרגם מצבים אלו לשפת המחול?

5. מבין כל פעילויות היום, איזו פעילות היתה הכי מעניינת/מרגשת/מלמדת? מה אהבתם במיוחד?

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

kameasales@bdb7.co.il