מגדר וכל השאר - היצע נוסף

היש שיויון בין המינים? אפשר להיות בן רגיש שלא משחק כדורגל? בת ספורטאית?

האם מין הוא מגדר? מהי מיניות אצל בנים/בנות? איך נתפסת זוגיות?

המגדר - מולד או נרכש?

איך דימוי הגוף שלנו משפיע על כל אילה? איך רצון המתבגרים לדעת מה קורה במציאות המינית באמת משפיע על התנהגותם?

מה עם עצמאות מינית ורכישת ביטחון עצמי? איך לא פוגעים /נפגעים?

מה משפיע על תפיסת המציאות של המתבגרים: סקרנות, לחץ חברתי, פיתוי וריצוי היכן הגבול ואיך יוצרים ומזהים גבולות ברורים וחד משמעיים.

האם מיניות היא משאב או צורך?

מהי 'גבריות' / 'נשיות'? נערים יכולים להתאהב ועדיין להישאר "גבריים" ?

האם ישנה גבריות אחת ונשיות אחת? האם שוויון בין המינים הוא אופציה?

מה עם גבולות מיניים? האם נמשכים אליי או לא?

פתיינות אצל נערות – הכרח?

מהי זהות מינית? מהו תפקיד החברה/הסביבה וציפיותיהם על זהותינו המינית ?

מהי הבנייה חברתית? מהם סטריאוטיפים? איזה תפקיד יש להבניות החברתיות בעיצוב זהות המתבגר? האם סטריאוטיפים יוצרים מציאות או מכתיבים אותה?

במחזה מקורי ומפתיע יוצאים גל וטל, בעקבות עבודת כיתה שקיבלו,  למסע מטלטל, מרגש ומצחיק בו יגלו את עצמם ועל עצמם דברים שלא חלמו... ויאפשרו לצופים פתח לראייה נוספת ולשינוי דרכי חשיבה מקובלות...

כתיבה       :   מירה אבגי, שרון גרוס

בימוי        :   מירה אבגי - בוגרת בימוי סמינר הקיבוצים. מחזאית, במאית בעלת ניסיון של מעל 20 שנה.

ייעוץ מקצועי:  שרון גרוס – מנחה קבוצות, בוגרת הקורס למיניות בריאה של האגודה הישראלית לתכנון המשפחה, B.E.D בחינוך,כותבת ומנחה סדנאות מגדר ומיניות לבני נוער

ההצגה " מגדר וכל השאר" עוסקת בדילמות המרכיבות את חיי הנוער כיום. החל משאלות רחבות הנוגעות בהגדרות ובתפיסות מגדריות עבור בדילמות הפורטות את הכללי והרחב לאישי  ומשם לשאלות הנוגעות בזוגיות וגבולות.

בעידן בו קיימת נגישות אין סופית לידע, מתקיים במקביל בלבול אדיר. הידע נפרס והונגש ובתוך כך נעלם הגורם המתווך. לנער ולנערה המתבגרים אין את הכלים לברור ולזהות מהו הידע הרלוונטי עבורם. גיל ההתבגרות טומן בחובו התפתחות גופנית ורגשית ומייצר אתגרים לא פשוטים, מהם הכללים?, מה טוב עבורי? איך אדע לבחור? איך אדע לזהות מצבי סיכון? האם אני שונה? האם יש רק "נכון" אחד?

במסגרת ההצגה "מגדר וכל השאר" מועלות, כאמור, שאלות העוסקות בזהות המתבגרים ובתחושותיהם. ב"גם וגם". המתבגרים כיום הם גם נועזים אבל גם שמרנים. גם סקרנים אבל גם חוששים. גם יודעים אבל גם מבולבלים. גם רוצים חופש אבל גם רוצים גבולות. 

לפני הצפייה בהצגה ניתן לערוך דיון בכיתה ולנסות לבדוק את עמדות התלמידים בשאלות הנוגעות למגדר, מיניות וזוגיות. (מגדר הוא מונח סוציולוגי המתייחס לאותן הבחנות בין הגבר והאישה שהן תלויות חברה ותרבות).

    האם לבנים ולבנות יש התנהגויות שונות ?

    מי ומה מגדיר את ההתנהגויות הללו ?

    האם עודף המידע הקיים במרחב הווירטואלי מסייע או מבלבל ?

      מה באשר לגוף. האם כולנו צריכים לשאוף לגוף אחד ?

    בזוגיות - מי אמור ליצור את הקשר הראשוני ?

    האם כאשר אנחנו נמצאים בקשר זוגי אנחנו צריכים לשנות את ההתנהגות שלנו ?

    מה מגדיר קשר בריא ?

    מה מקום החברים והחברות בחיינו ?

    האם חשוב להיות כמו כולם ?

כפעילות נוספת אפשר לבקש מהתלמידים לייצר בעצמם משפטי עמדות סביב הנושאים הללו ואח"כ לסנגר עליהם.

לדוגמא:

בנות יותר חלשות מבנים,

בנים פחות רגישים מבנות, בן שרגיש הוא...,

מי שיש לו עודף משקל הוא עצלן

המודל הנכון לגוף הוא מה שרואים באינטרנט...

כיום לא צריך לעסוק במיניות בשיעורים אפשר ללמוד לבד באינטרנט...

בת שיש לה חבר לא צריכה ידידים בנים

בת שיש לה חבר צריכה להתחשב בו ולא ללכת חשוף

בן שיש לו חברה צריך להתחשב בה ולא ללכת עם חברים למסיבות בלעדיה

במהלך ההצגה יצופו שאלות רבות נוספות. יינתן מענה אך במקביל צפוי שכל מתבגר יפגוש את אותן שאלות בחוויה ובזווית הפרטית שלו.

לאחר ההצגה הנוגעת באופן חושי בחיי המתבגרים ניתן לקיים דיון מסכם ולבדוק שוב את עמדות התלמידים ולבקש מהם לסנגר על עמדות אילו. הפעם בשאלות מזווית אחרת:

     האם ההתנהגות שלנו ומי שאנחנו הוא עניין מולד או נרכש ?

     מה משפיע על ההתנהגות והתפקידים שאנחנו לוקחים על עצמנו ?

     האם למסרים שאנחנו קולטים סביבנו מאמצעי התקשורת, פרסומות, חברים, הורים יש השפעה בעיצובנו ?

   האם יש רק סוג אחד של גבריות ורק סוג אחד של נשיות ?

     האם סטראוטיפ מכתיב מציאות או מציאות מכתיבה סטראוטיפ ?

     האם יש התנהגות זוגית אחת ?

     מהם הגבולות הפרטיים שלנו בזוגיות ?

     מהן הנורות האדומות (באופן קולקטיבי וברור!) בזוגיות

   מהן הנורות הירוקות (הסכמה על אופי הקשר, כבוד הדדי, כיבוד גבולות, היכולת לקיים קשרים חברתיים נוספים וכד') ?

סטריאוטיפים

אפשר (ויעיל) להשתמש במשפטי עמדות. להדפיס ולחלק לתלמידים. (לכל תלמיד משפט אחד). כל משפט מעורר דיון בכיתה שתכליתו הצפת הסטראוטיפים, בדיקתם וניפוצם.

- בנות נולדות רגישות

- מי שאמור ליזום זוגיות הוא הבן

- בת שיוזמת זוגיות היא...

- בן שלומד ריקוד הוא...

- ישנם ענפי ספורט שמתאימים לבנים וכאלה המתאימים לבנות.

- בנות שאינן מטופחות אינן נשיות.

- בנים שאינם מתעניינים בספורט אינם גבריים

- בנים נולדים עם אומץ וחוזק נפשי

- לראשות הממשלה צריך תכונות גבריות/ נשיות. (מהן התכונות הללו?)

- נשים מוכשרות לגדל ילדים. גברים יותר מוכשרים לפרנס.

בתום סבב העמדות לשאול את התלמידים: האם סטראוטיפ יוצר מציאות, או מציאות מכתיבה(יוצרת) סטראוטיפ? (לחדד את מושג הסטראוטיפ: דעות קדומות וכו')

המורות יכולות להעזר בכתבות מן העיתונות. לבדוק איך נשים מצטיירות בעיתון (כל עיתון) ואיך גברים. איזה תכונות מודגשות אצל כל מגדר.

הצעה לשיחה נוספת בכיתות לאחר ההצגה

ההצגה " מגדר וכל השאר " עוסקת בנושאים  המקיפים את עולמם של בני הנוער. שיח המיניות הפך להיות שיח פתוח ואף בוטה. הסמוי הפך לגלוי והבוטה לנוכח.

ההצגה מנסה לגעת בסוגיות מחיי הנוער כשהיא  מציגה סצנות המשקפות , כאמור, לעיתים בעידון ולעיתים בבוטות את המתרחש בעולמם של בני הנוער בישראל והיא מבוססת על סדנאות רבות שנערכו במהלך השנים האחרונות בבתי ספר בארץ בנושא של מיניות בריאה. במקביל מוצגים מושגים מתחום הדעת המגדרי המביאים לידי ביטוי את הריבוי. אין נשיות אחת ואין גבריות אחת כשם שאין התנהגות אחת בלבד לבנים והתנהגות אחת לבנות. כל אלה מושפעים מסביבה, תרבות ועוד.

המילים  הבוטות שצפות במהלך ההצגה הועתקו באופן אותנטי ומדויק משפת הנוער ובאו לשרת את הרעיון המוצג בסצנה.

אחת הדרכים לגעת בשפת בני הנוער ולברור בעזרתם את המילים הראויות לשיח פומבי  מקובל ונאות הוא תרגיל בשם א'-ב' של מיניות.

לשם כך יש לחלק את הכיתה למספר קבוצות. כל קבוצה מקבלת מספר אותיות מהא' ב' העברי. למשל מא' עד ה' וכו. על כל קבוצה לרשום את כל המילים הקשורות למיניות בקבוצת האותיות שקיבלה. למשל: א – אהבה, ב' – ביציות, ג'- גוף וכו'. מילים רבות ככל האפשר.

לאחר  מכן התלמידים מתבקשים לערוך חלוקה של המילים ל:

מילים תקניות, מילות גנאי, סלנג.  יש לבדוק איזה מילים הן מילות גנאי וככאלה אין מקום להשתמש בהן. מתי מילה תקנית הפכה למילת גנאי ואיזה מילים הן תקינות ומקובלות בשיח.

בשלב  האחרון אפשר לייצר מילון מיניות תקני.  ע"פ הא' ב', להכריז כי אלה המילים הראויות לשיח העוסק במיניות, ולהכריז על שאר המילים כמילים אסורות בשימוש בגלל המשמעות השלילית שלהן והפגיעה שהן עלולות לעורר.

התרגיל  מעורר מודעות לשפה ולכח של המילים ומגדיר התנהגות מצופה,

כדאי  וראוי לדבר על הפרטי והציבורי במיניות. מיניות כמושג רחב עוסקת גם בהתנהגויות. הראויות, הלא ראויות, הפומביות והפרטיות.

כך  גם בהקשר של המילה אוננות שעלתה  בהצגה ובאה להציף את מושג האחריות האישית שכל אחד לוקח על עצמו ועל גופו. השיח כאן הוא שיח פיזיולוגי בלבד ואינו עוסק בשאלות הלכתיות. אוננות היא מושג נוכח בחיי בני הנוער. הצפתו מכניסה אותו למקום הראוי לו. קיים ופרטי. מעבודתנו בתחום המיניות הבריאה עם בני נוער אנחנו יודעים ששיח מסוג זה שהוצג בהצגה מתקיים בחיי הנוער ולכן היה חשוב לתת לו ביטוי נחרץ. (אוננות היא עניין פרטי (יחד עם זאת בדיוק בשל סוגיית הפרטיות עניין האוננות הוזכר פעם אחת, במשפט אחד בלבד בהקשר רחב יותר של התנהגויות מיניות .

תרגיל נוסף העוסק הפעם בגבולות, הוא להתבונן בתמונות המופיעות בז'ורנלים ולבדוק אם מתקיים טשטוש בין הפרטי לציבורי. ( בגדים חשופים, התנהגויות מפלרטטות).

לשאול: היכן עובר הגבול? האם ללכת חשוף מזמין נגיעה? האם האחריות לשלוט על יצרי היא שלי או שעל הצד השני להימנע מפיתוי?

להדגיש  את האחריות האישית של כל אחד להתנהגותו  ומעשיו שאינם תלויים באחר. העובדה שמישהי התנהגה באופן מסויים אינה מסירה ממני את האחריות להתנהגות שלי.

לסיכום: לדאבוננו המציאות בה אנו חיים מספקת  אתגרים רבים בתחום המיניות. הצפה, זיהוי  ודיבור על הנושאים הבוערים בשיח המיניות  יכולה לעשות סדר ולהגדיר במקומות  בהם הגבולות לא תמיד ברורים, מה מותר ומה אסור. מה ראוי ומה אינו ראוי. וחשוב מזה, אפשר לדבר, לשאול ולקבל תשובות.

 לסיום, המסר המועבר כאן מתייחס לריבוי. אין התנהגות גברית אחת ואין התנהגות נשית אחת. יש גבולות ברורים השומרים עלינו. על רצף החיים אנחנו משתנים ובשל כך הבחירות שלנו עשויות להשתנות וכך גם ההתנהגויות והתפקידים שאנחנו לוקחים על עצמנו. אין בכך פסול ובלבד שאנחנו מכבדים את עצמנו ואת זולתנו

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

hafacot@zahav.net.il